בריטניה חוזרת למציאות אחרי פנטזיות ג'ונסון

בוריס ג'ונסון ביקש מחברי מפלגתו להניח לו להישאר בראשות הממשלה עד הסתיו, אבל הוא חייב ללכת מיד – סבור אקונומיסט. ג'ונסון נפל בשל חוסר היושר שלו, כך שיש העשויים לחשוב שדי בשינוי במנהיגות כדי להחזיר את בריטניה למסלול. הלוואי. למרות שטביעות אצבעותיו מרוחות על פני כל הבלגן הנוכחי, הבעיה עמוקה יותר מאשר אדם אחד. אם המפלגה השמרנית לא תכיר בכך, הבעיות הכלכליות והחברתיות של בריטניה רק יחמירו.

ג'ונסון נאחז בקרנות המזבח עד הרגע האחרון, בטענה שיש לו מנדט ישיר מהעם. שטויות; הלגיטימיות של ראש הממשלה באה מן הפרלמנט. כמו דונלד טראמפ, ככל שהתעקש יותר שלא לפרוש – הוא הוכיח יותר שאינו ראוי לתפקיד. בפרישתו, כמו בעת שלטונו, הפגין ג'ונסון התעלמות מהאינטרסים של מפלגתו ושל האומה – מאשים אקונומיסט. עשרות ההתפטרויות בימים האחרונים הן אחת ההוכחות לכך שג'ונסון אינו יכול להמשיך בתפקידו.

המפלגה השמרנית תקווה שייסוריה מתקרבים לקיצם, אבל זה תלוי בשאלה האם תפיק את הלקחים הנכונים מכשלונו של ג'ונסון. אחד מהם הוא חשיבותו של האופי בעולם הפוליטי. ג'ונסון דחה את הגישה לפיה שלטון פירושו לבחור; חסרה לו היכולת לקבל החלטות קשות לטובת האומה גם אם יפגעו בפופולריות שלו. חסרות לו גם ההתמדה וההעמקה בפרטים הדרושות כדי לוודא שהחלטות מבוצעות. בבסיס סגנונו עמדה אמונה בלתי מעורערת ביכולתו להתגבר על הכל בעזרת מילים מתוחכמות. כאשר נדחק לפינה, ג'ונסון יכול להיות מקסים, מאיים, שקרן; לפעמים אפילו התנצל.

כתוצאה מכך, על הישגיו – כמו החיסונים לקורונה והסיוע לאוקראינה – האפילו שערוריות בלתי פוסקות. את מקומו של החזון תפס חלל ריק. משברים לא היו הפרעה בדרכה של הממשלה; הם הפכו להיות דרכה של הממשלה. וכאשר השערוריות התרבו, כך גם שקריו של ג'ונסון; לבסוף לא נשאר שום דבר אחר.

השמרנים מיהרו לתלות את האשמה באופיו של ג'ונסון, אבל לכתו תהיה נקודת ציון רק אם יכירו באמת פחות נוחה: הוא היה התשובה לסתירות במפלגתו. רבים מחברי הפרלמנט השמרנים תומכים במיסוי נמוך ושוק חופשי, אך אחרים תומכים בהוצאה ממשלתית גדולה ופרוטקציוניזם. ג'ונסון הכריזמטי הצליח לאחד אגפים אלו, כי לא היה צריך לפתור את הניגודים אלא הביע תמיכה בכל הצדדים.