1. הדיון המאוד-מקוצר במשפט נתניהו (13.7.22), כדי להתחמק משיבושי התנועה הקשים בשל ביקורו של הנשיא
ג'ו ביידן, עסק במידה רבה בטענותיו של עו"ד
עמית חדד לשיתוף פעולה בין הדס קליין לבין החוקרים. הוא החל באמירות לפיה קליין קיבלה מהם יחס חברי יוצא דופן; קליין אמרה שאין לה דרך לדעת זאת. היא אישרה שהחוקרים לא הציגו לה סתירות בעדותה או סתירות בין עדותה לבין אלו של עדים אחרים. אגב כך סיפרה קליין, כי תת-ניצב
כורש ברנור (אז מפקד יאח"ה וכיום מפקד מכללת המשטרה) נכנס פעם אחת לחדר החקירות, "אחרי שמישהו התקשר אלי והתחזה אליו וניסה להוציא פרטים מהעדות שלי, כדי להגיד שזה לא היה הוא".
בהמשך טען חדד, כי החוקרים גרמו לקליין לפעול בדרכים פסולות כדי להשיג ראיות. הוא התמקד בפנייתה של קליין לשרה שוחט, מנהלת החשבונות של
ארנון מילצ'ן, להכין את הקלסרים של החשבוניות על רכישת הסיגרים והשמפניות אותם הגישה לחוקרים. קליין אישרה שעשתה זאת שלא בידיעתו של מילצ'ן, כי היה אסור לה לומר לו מילה אחת על החקירה; היא גם הדגישה, כי פעלה בתיאום עם עורך דינה דאז, בועז בן-צור. עוד אישרה קליין, כי לבקשת החוקרים ניסתה לשכנע את
ג'יימס פאקר להגיע מרצונו למסירת עדות, אך הדבר לא עלה בידיה.
חדד הדגיש, כי אין לו טענות כלפי קליין (והשופטים אף ביקשו ממנו לחזור ולומר זאת). לדבריו, התנהלות זו פוגמת ביכולת לקבל את הקלסרים כראיה - אחת המרכזיות, אם לא המרכזית, שהציגה התביעה בתיק 1000. קליין מצידה אמרה כי כאשר החוקרים אמרו לה "את מוגנת לגמרי איתנו" - הכוונה הייתה בדיוק בהקשר הזה: אם מילצ'ן יבוא בטענות על הדרך בה פעלה, הם יאמרו שעשתה זאת על-פי הנחיותיהם.
2. עוד חלק בדיון עסק ביחסים בין קליין ל
שרה נתניהו, כאשר חדד ממשיך להציג תכתובות ידידותיות ביניהן. קליין שבה ואמרה, שעשתה זאת כחלק מעבודתה, לצד חלקים של אמפטיה אמיתית.
חדד טען ששרה נתניהו ראתה בקליין חברה, וזו הגיבה: "ארנון תמיד אמר שאם אני לא אתן, היא כבר לא תהיה חברה שלי, ושאם היא תדע שאני מזרחית - אז היא בכלל לא תהיה חברה שלי. אם היא הייתה חברה, היא לא הייתה אומרת למשטרה שגנבתי [שמפניות] ועשיתי קונספירציה עם [הנהג] יונתן [חסון] לגנוב. אני תמיד ידעתי שהיא לא חברה שלי. זאת העבודה שלי". חדד: "יש הרבה חברים שהפכו לאויבים. קליין: היא ממש לא אויבת שלי".
3. במבט מהצד הטענות כלפי החוקרים לא לגמרי משכנעות. הם היו זקוקים למסמכים בעיצומה של חקירה סמויה, ולכן ברור שהיה צורך בסיפור כיסוי כלשהו כדי להשיג אותם. קשה לראות בכך יותר מאשר תרגיל חקירה, ובתי המשפט מאשרים דרך קבע תרגילים הרבה יותר קיצוניים. ואילו היחס החברי לקליין היה טבעי לחלוטין: אין המדובר בחשודה אלא בעדת מפתח ורק הגיוני שהחוקרים יטפלו בה בדבש ולא בחומץ.
4. חדד שואל מדוע אמרה למילצ'ן שהיא בהפלה כאשר הייתה בחקירה ונאסר עליו לומר לו היכן היא. קליין: "אתה לא יודע מה זה לעבוד עם ארנון. עשרות שיחות, לאן נעלמתי, הוא מתקשר לילדות שלי כדי לדעת היכן אני. אז הייתי צריכה להמציא משהו שיסביר כמה שעות שנעלמתי".
בדיון גם היה אירוע חריג מאוד: משה בר-עם הוציא בכעס רב את אודי נאור, חבר משפחה של קליין, שאחריו עקב מספר דקות. הוא לא אמר במדויק מה אירע; בהסתכלות מספסלי העיתונות נראה כאילו הוא עשה לה סימנים בראשו.
ציטוט היום
"זה מה שמחזיק אותי בחיים, אני שותה הרבה קפה, ואם זאת ההתמכרות שלי..." (הדס קליין בחיוך על השתייה שקיבלה בחדר החקירות).
