השבוע חזינו במעשה נבלה מזעזע ומביש שהתרחש בין כותלי בית המשפט המחוזי בירושלים. שלושת ימי העדות של הדס קליין, עדת המפתח בתיק 1000, שנועדו להציג ראיות נגד
בנימין נתניהו, עסקו כמעט אך ורק בהכפשות, השמצות מכוערות והטלת רפש אישי על רעיית ראש ה
ממשלה לשעבר הגברת "
שרה נתניהו" וזאת למרות שהגברת נתניהו אינה נאשמת בתיק, אינה מעידה במשפט ואין לה דרך להתגונן כנגד ההשמצות הפרועות והפגיעה בשמה הטוב. כאמור, מהבחינה המשפטית, העדות של הדס קליין נגד שרה נתניהו כמעט חסרת ערך כיוון שהיא אינה נאשמת בתיק.
על-כך יש להוסיף שמדובר בעדות מלאת סתירות, שכמעט לא נתמכת בראיות אובייקטיביות, גדושה בסיפורים דמיוניים ובלתי סבירים בעליל ונגועה כמו אצל עדי תביעה קודמים בהיעלמות (או העלמה) "מסתורית" של ראיות. העדות של קליין הייתה יכולה להיות בעלת ערך ראייתי לו הפרקליטות הציגה לצידן ראיות שקושרות את בנימין נתניהו לאותם אירועים. אלא שלפרקליטות אין כנראה אפילו שמץ של ראיה שקושרת את בנימין נתניהו לאותם אירועים וספק רב אם אלו בכלל התקיימו.
ההיגיון של הפרקליטות הוא כדלקמן: הואיל ושרה נתניהו קיבלה, אליבא ד-קליין, מתנות רבות ויקרות ערך, לא ייתכן שבעלה לא היה מודע לכך. טיעון חלש מצד אחד אך מאוד קשה להפרכה מהצד השני. בפועל, האסטרטגיה של הפרקליטות בעדותה של קליין היא ברורה: להטיל רפש בשרה נתניהו מתוך תקווה שמשהו מזה ידבק גם בבעלה אם לא משפטית אז לפחות ציבורית. לפי התזה המופרכת הזו שהתקשורת מפיצה ושוטפת בה את מוחנו כבר שנים, שרה נתניהו היא אישה "מושחתת", "מטורללת" "חולת רוח" ובעלה שחי לצידה שותף לאותה "שחיתות" או לכול הפחות מגונן עליה ונכנע למשוגותיה, ולכן פסול מלכהן כראש ממשלה.
הפרקליטות יודעת, כמובן, שמדובר באוסף של רכילות מרושעת, נטולת בסיס עובדתי ומודעת לכך ששרה נתניהו אינה עומדת למשפט. אבל כיוון שאין בידיה ראיות קבילות ונסיגה מכתב האישום ערב בחירות היא הודעה בתבוסה ולא באה בחשבון, כל מה שנותר לה לעשות הוא לצייר את שרה נתניהו כמפלצת, תוך רמיסת זכויותיה הבסיסיות, ועל-ידי כך לייצר אווירה ציבורית-תקשורתית עוינת נגד בעלה, הכל כדי להשפיע על דעת הקהל ועל תוצאות הבחירות. וכפי שכבר למדנו במקרים קודמים כאשר הפרקליטות ננעלת על מטרה היא דורסת את כל מי שעומד בדרכה להרשעה ואין לה עכבות מוסריות, מעצורים או קווים אדומים. אבל רשע ואטימות נשקפו הפעם לא רק מפני הפרקליטים והעיתונאים.
מה שנורא באמת הוא שתיקת הכבשים. או במילים אחרות: התנהלות צוות השופטים. פעם אחר פעם התנגד עורך הדין חדד לשאלות מנחות שכול מטרתן הייתה לדלות מהביוב של הגברת קליין עוד ועוד רעל רכילותי נטול ערך משפטי. שוב ושוב מחה חדד על הפרת זכויותיה ורמיסת כבודה של שרה נתניהו ופעם אחר פעם השופטים הסתפקו בהערות רפות לתביעה, במקום לעשות מה שנדרש מהם: להעמיד אותם במקומם ולהפסיק את רצח האופי שהתרחש מתחת לאפם או לערוך את הדיון בדלתיים סגורות. איני יודע מדוע פעלו כך השופטים. אולי רצו למנוע לזות שפתיים שהם מונעים מהתביעה את יומה, אולי הם מפחדים מהפרקליטות ואולי מהתקשורת. תהיה הסיבה שלהם אשר תהיה, השופטים יכלו למנוע אך לא מנעו טקס ברברי של הקזת דם בכיכר העיר. אירוע מיותר, מרושע ואכזרי שמנוגד לתחושת הצדק הטבעית ולסדרי הדין. מעשה נבלה שאינו מוסיף כבוד לאף אחד במערכת המשפטית.
