סיוט מעל הגשר

אני מאוד אוהב את צ'כוב. הוא המציא סוג חדש של תיאטרון שלא היה קיים עד אליו - פיוטי, מינורי, קאמרי, אימפרסיוניסטי, של ניואנסים, חצאי טונים, סאבטקסט, מצבי רוח. לכאורה דבר אינו קורה במחזות שלו, אך הם מטלטלים לא פחות מדרמות פעולה, עם ריאליזם פסיכולוגי שמבשר עידן חדש, מהפכני ומקורי בתיאטרון המודרני.

צריך לזכור באיזו תקופה פעל צ'כוב. הוא כתב את 4 המחזות העיקריים שלו: השחף, הדוד וניה, 3 אחיות, גן הדובדבנים, במשך כעשור, שהופקו מ-1896 במקביל לפרימירות של מחזות עטורי אירועים דרמטיים כסירנו דה ברז'רק ובן הנשר (נפוליאון II) של רוסטאן, אדם ואדם עליון (דון ז'ואן) של שאו, סלומה (הורדוס) של וויילד ועוד.

לכן כל טון צורם, כל מלודרמה, כל הגזמה במחזה של צ'כוב כמוהו ככפירה בעיקר. אנו חיים בדור של במאים רודפי סנסציות שרוצים להדהים את קהל הצופים כי הם כבר ראו הכל ורוצים אולי לגלות צ'כוב חדש 125 שנה אחרי הפרימירה. המלט בחיפה עם שחקנים על כסאות, או ביקור הגברת הזקנה בברלין על גרם מדרגות.

קהל המבקרים שלא רוצה להישמע מיושן מרעיף תשבוחות לאדפטציות המפכניות. קהל הצופים מוחא כפיים ונוהר בהמוניו. הבמאים מקבלים פרסים, השחקנים עטורי תהילה ותיאטרון כגשר שהיה עד כה קלאסי מדי רוצה שיחשבו אותו לאבנגרדי. אך אבנגרד זה גם שם של בית אבות וזה הפך לסיסמה פשטנית, אם אין מאחוריה תוכן של ממש.

כך כותב מאקו "השחף של גשר היא הצגה שתבוא לכם בחלומות". חלומות או סיוטים זה עניין של השקפה. גשר ניצל את הפופולריות של השחף מאז שהסידרה "חזרות" חזרו על המנטרה "אני נינה". הוא ליהק שחקנים מעולים כאפרת בן צור, מיקי לאון וג'וי ריגר, שחקנים מוכרים כדורון תבורי, סשה דמידוב ושלומי ברטונוב והרי לך הצגה.

סיוט מעל הגשר

איך ניתן להיכשל עם קוקטייל מנצח של צ'כוב האהוב, השחף הפופולרי בגלל "אני נינה", שחקנים טובים ומוכרים, עם רקורד רוסי מוכח. אין כגשר מתאים להעלות את השחף, אך ינסו הפעם להיות מקוריים. לוקחים במאי עטור הישגים כיאיר שרמן שביים את הכלה וצייד הפרפרים, את חנוך לוין, והוא סידר "אשכבה" לצ'כוב ו"בגדי המלך".

אלא שצ'כוב מסרב להיות גס רוח עם משגלים ואורגזמות, ערום, בגדים תחתונים ובגדי ים, מיקרופון מידלדל מהתחתונים, בגדי ים חושפי ישבנים ומעיל חושף עירום כפרסומת קסטרו, מוזיקה רועשת ותפאורה מכוערת. הוא מתקומם מהפורנו של גשר (גם אתה בוריס?), כמו אם דביסי היה מנוגן כווגנר ובוטיצ'לי מצוייר כלוסיאן פרויד.

כולנו זוכרים את שרת התרבות מירי רגב שלא אהבה את צ'כוב, עכשיו גילינו את הסיבה: היא ראתה את השחף של גשר. יש פה אולי הפרשי עיתוי אך גם בהצגה. ואם להמשיך בקו הביקורת של מאקו על הצגה שתבוא לנו בחלומות נראה לי שאם צ'כוב היה בא לי בחלום הוא היה מתלונן על 'סיוט מעל לגשר' ורצח בגשר חמור מרצח הארכידוכס.

לי בכלל נדמה שזו נקמת השחף שרצחו אותו בתחילת ההצגה אז הוא מתנקם בנו, אוהבי צ'כוב. חשבתי שכמו הנער בבגדי המלך החדשים אני שכחתי את השחף, שהוא אחד המחזות האהובים עלי. אז קראתי אותו מחדש וחיפשתי משגל בתחילת ההצגה בין משה למדוודנקו וגיליתי רק שהם חוזרים מטיול. ובהצגה של טרפלב אין בכלל מוזיקה.

בתום המערכה השלישית ארקדינה מנשקת את הידיים של טריגורין ולא מקיימת אתו משגל, בוודאי שלא נותנת לו טישיו בשביל לנגב בתום האורגזמה. אין בכלל בגדי ים, בגדים תחתונים, כולם לבושים במיטב הבגדים של סוף המאה ה-19. אין לי בעיה שיהיו לבושים בלבוש מודרני, אבל למה בעירום, למה עם מוזיקה צורמת, בחוסר טעם.

רולטה רוסית

זה כל כך לא צ'כוב! כשקהל הולך לראות את צ'כוב אסור להראות לו את צ'יצ'ולינה. זה כמו ללכת לראות את אדם ולשמוע את הרב קרליבך. או להפך. זוכרים את תגובת איינשטיין וזוהר כשהראו להם את לוצ'יה די למרמור? אז זה מה שהרגשתי אמש כשראיתי את השחף! רציתי לברוח על ההתחלה, אך ברחתי באמצע כאישה הבורחת מסיוט.

טוב, לא כל כך אמצע. אחרי שעה וארבעים, שלוש מערכות ולפני המערכה הרביעית האהובה עלי כל כך. פחדתי שטרפלב יופיע עם המיקרופון המידלדל מהתחתונים שיהפוך לאקדח שיהרוג אותו על הבמה. למרות שצ'כוב כזה מעודן שהורג אותו מאחורי הקלעים. גשר גם היו עורפים את ראשו של יוחנן בסלומה וזורקים סלע על ראש סירנו.

בבוקר של הזוועתון ראיתי באתר ברודווי ביצוע מדהים של בית הבובות של איבסן. בברודווי, ווסט אנד, בתיאטרון הצרפתי אין אפס. כמעט כל הצגה ממאות ההצגות שראיתי הייתה מושלמת, עם שחקנים מעולים, בימוי קלאסי או חדשני אבל בטעם טוב, עם או בלי תפאורה (שגם הייתה מגוחכת בגשר). וכך גם בהצגות באינטרנט שאני רואה.

לעומת זאת בתיאטרון הישראלי אנו משחקים ברולטה רוסית. לעיתים מצליחים עם הצגות מעולות כסירנו, רביזור וביבר הזכוכית, אך לרוב נתקלים בהצגות שדופות של שעה וחצי ללא הפסקה על דרמות משפחתיות או קומדיות מטופשות. הבימוי לעיתים טוב ולעיתים כושל, המשחק הוא לעולם לא אחיד והמחזאים נעים בין סובול המעולה ל...

אומרים שצ'כוב התכוון שהשחף תהיה קומדיה ואילו סטניסלבסקי הפך אותה בבכורה המוחדשת ב-1898 לטרגדיה שזכתה להצלחה אדירה. אך איש לא התכוון להפוך אותה להצגת פורנו ורוק כבד. אז מה היה לנו אמש בגשר? נינה ערומה הייתה, אורגזמה של ארקדינה וטריגורין הייתה, תצוגת תחנונים של טרפלב הייתה, רק צ'כוב לא היה!