הטורקים משלמים את מחיר השיגעון של ארדואן

זה נמשך לנצח וקרה בן-לילה. כך תיאר הכלכלן רודיגר דומבאך את הדרך בה מתרחש משבר פיננסי. לדבריו, תקופות גאות נמשכות יותר זמן מכפי שנראה רציונלי או אפשרי לפני שהן מסתיימות במהירות מפתיעה. אם דומבאך היה עימנו כיום, 20 שנה לאחר שהלך לעולמו, הוא היה מגרד בראשו לנוכח המתרחש בטורקיה – סבור אקונומיסט.

במשך שנים ניהלה טורקיה ניסוי חסר אחריות במדיניות מוניטרית בלתי מקובלת. הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן מאמין שריבית גבוהה מעלה מחירים ולא מורידה אותם. בסוף 2021, כאשר רוב המדינות העלו ריבית או התכוננו לעשות זאת, הוא הורה לבנק המרכזי של ארצו להוריד אותה. התוצאה הייתה צפויה, גם אם לא מבחינת ארדואן: האינפלציה זינקה תוך חודשים בודדים ל-80%. אבל התמ"ג הטורקי צמח אשתקד ב-11%. מפתה לומר שיש היגיון בשיגעון הטורקי; מפתה – אבל שגוי. נזקי האינפלציה המואצת הם ניכרים ושלושה מהם בולטים במיוחד: צמצום האופקים, לחצים יום-יומיים על מקבלי ההחלטות והטלת הנטל על מי שאינם יכולים לשאת אותו.

אקונומיסט פותח באופקים המצטמצמים. כאשר המחירים יציבים, אין צורך להקדיש תשומת לב לשינוי השנתי בהם ואפשר לתכנן לטווח ארוך יותר. הטווח הארוך בטורקיה כיום הוא חודש. עסקים אינם יכולים לשער מה יהיו הכנסותיהם ואינם יכולים להשקיע במשאבים ויכולות. הספקים אינם יכולים לחכות לחודש הבא לקבל את התשלום, וכך נהרס האמון במערכת האשראי.

נזק נגרם גם למערכת קבלת ההחלטות. הקצאת המשאבים הופכת למעוותת. עסקים אינם יכולים להבחין בין עליות מחירים המלמדות על עלייה בביקוש לבין אלו הנובעות מירידת ערך הכסף. המצב כה גרוע, עד שיש לרוץ בכל הכוח כדי להישאר במקום. יש להתאים כל העת את המחירים כדי להישאר קרובים לקנה המידה המוניטרי המשתנה. החברה נאכלת מבפנים: פערים בין חברות וספקים, עסקים ולקוחות, שוכרים ומשכירים.

ולבסוף: ההשפעה על השוויון. המאמץ להימלט מן האינפלציה מוביל להעביר את הנטל לכתפיהם של אחרים. לחברות הטורקיות הגדולות יש האמצעים והידע כיצד להתגונן מפני המחירים המאמירים. לעשירים יש נכסים ומטבע חוץ המגנים על עושרם. לא כך כל האחרים. למעלה משליש מהטורקים לא יכולים להרשות לעצמם מוצרי יסוד, ויחד עם אלו המשיגים בקושי את צורכי המינימום – השיעור הוא 80%. העניים סובלים בצורה הקשה ביותר, וגם מעמד הביניים סופג מהלומות קשות: כאשר כושר הקנייה שלהם יורד ובטחונם התעסוקתי נעלם, רבים מתדרדרים למעמד הנמוך וזועמים על כך.

הפוליטיקה של אינפלציה היא רעה בכל מקום, אבל במיוחד בטורקיה – טוען אקונומיסט. נראה שרוב המצביעים מטילים את האחריות על ארדואן. הוא ומפלגתו מפגרים בסקרים לקראת הבחירות בחודש יוני הבא. החשש העיקרי הוא שמא ארדואן יפנה לאמצעים פסולים כדי לדבוק בשלטון: למשל לכלוא את מתנגדיו או להכריז מצב חירום. לתובנה של דומבאך יש הסתעפות מפחידה: אין מצב גרוע שאינו יכול להיות גרוע עוד יותר.