למעסיק שקיבל היתר כללי (ענפי) לעבוד בשבת מכוח סעיף 12 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 רשאי לפרסם מודעה, שבה יש דרישה לעבוד בשבת. במענה לפניית News1, מסבירים בזרוע העבודה במשרד הכלכלה כי הדבר מותר היות שהדבר נצרך לכאורה מחמת אופיו ומהותו של התפקיד. על-פי חוק שעות עבודה ומנוחה [סעיף 9ג] רשאי לכאורה המעסיק לקבל עובדים שאינם מסכימים לעבוד ביום המנוחה השבועי שלהם בשל מצוות דתם וכן עובדים שאינם מסכימים לעבוד ביום המנוחה השבועי ללא קשר למצוות דתם [סעיף 9ד1(א) לחוק].
עם זאת, מחדדים בזרוע העבודה, כי גם אם קיים היתר, העדפת גיוס עובדים שיום המנוחה השבועי שלהם הינו שבת או העדפת גיוס עובדים שמסכימים לעבוד בימי המנוחה השבועית, אשר לא נובעת מצורכי העסק כפוף למצבת כוח האדם בו, יוצרת הבחנה לא לגיטימית, ועלולה להעלות חשש לאפליה בקבלה לעבודה על-רקע דת, ולכן נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה מזמינה את כל מי שהופלה בקבלה לעבודה או כל מבקש מידע, הן כעובד והן כמעסיק, לפנות אליה בנושא.
ההבהרה בעניין נדרשת לנוכח תביעה שהגיש אזרח כנגד משה גולדברג, כנגד רשות שדות התעופה, לאחר שזו לא קיבלה אותו לעבודה לאחר שהצהיר שהוא שומר שבת, ואף הציע שיעבוד במקום שבתות לילות נוספים אך סורב. בארגון בצלמו מסרו כי מדובר באפליה בוטה תוך הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ובניגוד מוחלט לפק דין קניון הזהב.
ומה לגבי מעסיק שאין לו היתר כללי להעסקת עובדים במנוחה השבועית? על-פי תשובת הנציבות, פרסום מודעה, בה מצוין שהעובד נדרש ל"זמינות בסופי השבוע" עלולה לעלות חשד לאפליה בקבלה לעבודה מחמת דת, וחשד לפרסום מודעה בדבר הצעת עבודה שיש בה משום אפליה לכאורה מחמת דת.
"ההחלטה האם לקבל מועמד לעבודה צריכה להתבסס על שיקולים ענייניים ומקצועיים ועל-רקע התאמת המועמד לתפקיד מבחינה מקצועית", נמסר בתשובה לשאלת News1 בנושא. "אין לחסום את הדרך בפי מועמדים פוטנציאליים שעשויים להתאים תפקיד ולהפלותם על-רקע דתם, מקום בו מדובר בטעם שאינו רלוונטי כלל לדרישות התפקיד ואינו מתחייב מאופיו וממהותו".
גם חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 מתייחס לנושא. סעיף 2(א) לחוק מטיל איסור ברור על מעסיקים, לבל יפלו בין דורשי עבודה בקבלתם לעבודה, בין היתר מחמת דתם.
זאת ועוד, סעיף 2(ב) לחוק השוויון קובע, כי גם קביעת תנאים שלא ממין העניין תיראה כאפליה וסעיף 2(ג) לחוק מקים סייג לפיו ההבחנה תהיה מותרת רק כאשר, היא מתחייבת מאופיו של התפקיד.
בהלימה לכך, סעיף 8(א) לחוק שוויון אוסר על מעסיק או על מי שזקוק לעובד, לפרסם מודעה בדבר הצעת עבודה שיש בה משום אפליה על-פי הוראת סעיף 2 לחוק שוויון.
אם לא די בכל אלה, עיגון נוסף לאיסור האפליה הפסולה מחמת דת נמצא בסעיף 9ג לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, הקובע איסור לאפלות עובד בקבלה לעבודה בשל התנגדותו לעבוד בשבתות.
לסיכום: החוק מבדיל בין ענף שקיבל היתר כללי להעסקה במנוחה השבועית לבין מעסיק שקיבל היתר מיוחד (פרטני) להעסקה שכזו. בשני המקרים חלה חובת הוכחה על המעסיק לכך שלא קיפח דורשי עבודה שומרי שבת, אך רף ההוכחה במקרה של היתר מיוחד יהיה גבוה הרבה יותר ויצטרך לעבור משוכה גבוהה של חיקוקים.
