בעוד האינפלציה גואה לשיאים חדשים (9.1% בשנה שהסתיימה ביוני), הפדרל ריזרב יעלה מחר (27.7.22) שוב את הריבית, ולפי רוב ההערכות – ב-0.75 נקודת האחוז, כמו בחודש שעבר. זהו האמצעי החשוב ביותר שבידי כל בנק מרכזי למלחמה באינפלציה, כאשר במקביל מחירו הוא בדרך כלל מיתון. וושינגטון פוסט מציב את ארבעת הגורמים המרכזיים שישפיעו על ההחלטה.
1. האינפלציה
האינפלציה הגיעה בחודש שעבר לשיא של 41 שנה, בעיקר בשל מחירי האנרגיה, אם כי המחירים עלו כמעט בכל המגזרים ובמיוחד המזון והדיור. אנשי ה"פד" קיוו שהעלאת הריבית והשיפור בשרשרת האספקה יאטו את קצב ההתייקרות, אך אין סימן שזה קורה. ההערכה בשווקים היא, שהשיא של חודש יוני יוביל את ה"פד" להעלאת ריבית חדה נוספת, כפי שעשה בחודש שעבר בעקבות המדד של מאי.
אולם, בכירים בבנק המרכזי יצרו ספקות לגבי ההחלטה הקרובה. חבר מועצת הנגידים, כריסטופר וולר, אמר שנתוני האינפלציה "מאכזבים ברמות" אבל שיש להביא בחשבון גם סיכונים נוספים. "זינוק של 0.75 נקודה הוא עצום. אל תחשבו שאם אתם לא הולכים את כל הדרך, אתם לא מבצעים את עבודתכם". אחד הגורמים הללו הוא ההאטה בשוק הדיור: ההעלאה הקודמת והציפייה לנוספת גרמו לבלימה בנטילת משכנתאות ומכירת דירות יד שנייה ירדה ביוני זה החודש החמישי ברציפות. המחיר החציוני של בית אומנם עלה ביוני ל-428,006 דולר, אך יש סימנים להתמתנות בחלק מאיזורי ארה"ב.
2. התעסוקה
התעסוקה ממשיכה לאותת שהמשק האמריקני נמצא במצב טוב. מספר המשרות ממשיך לעלות בקצב מרשים, אך חלק מהכלכלנים אומרים ששוק העבודה חם מדי ושעדיין יש הרבה יותר משרות מאשר מחפשי עבודה. כדי שהמשק כולו יאט בצורה משמעותית, זה צריך לקרות בשכירת עובדים. נכון לעכשיו, האבטלה מצויה זה החודש הרביעי ברציפות בשפל של 50 שנה – 3.6%. יו"ר ה"פד", ג'רום פאואל, נוהג להצביע על כך שיש שתי משרות פנויות על כל דורש עבודה, כביטוי לחוסר האיזון של המשק.
ככל שתימשך הגאות בשוק העבודה, ניתן יהיה להעלות את הריבית בשיעור חד יחסית – מסביר הפוסט. מטרתו של ה"פד" היא לצנן את המשק באופן שיוביל לירידת הביקוש לעובדים, אך לא עד כדי עלייה ממשית באבטלה; הבעיה שלו היא שאין שום יכולת לדעת היכן נקודת האיזון. בכמה ענפים כבר יש ירידה בתעסוקה; חברות ששכרו עובדים רבים בקורונה גילו שהמודל העסקי שיצרו אינו תואם למציאות שאחרי המגיפה, או שאינן מסוגלות לעמוד בעליית המחירים. מספר דרישות העבודה הראשונה נמצא ברמתו הגבוהה ביותר מאז נובמבר שעבר – אך הרחק מהרמות המאפיינות מיתון. גם נתונים אחרים מלמדים, כי ארה"ב אינה במיתון: הצרכנים ממשיכים להוציא כסף, במיוחד על שירותים; אין סימנים לפיטורים נרחבים.
3. שוקי ההון
לאחר שעלה לאורך רוב הקורונה, שוק המניות צולל השנה מחשש להחמרה באינפלציה. ששת החודשים הראשונים בוול סטריט היו הגרועים ביותר מאז 1970 ולא בטוח שזה הסוף. התנודות בשווקים אינן משפיעות על רוב האמריקנים, למעט בהגיעם לפנסיה; אבל ה"פד" אינו יכול להתעלם מהשווקים, מסביר הפוסט, משום שהם משקפים היבטים רחבים ובלתי צפויים של המשק.
ל"פד" גם יש תפקיד בעיצוב התנאים הפיננסיים, כפי שעשה כאשר הזרים טריליוני דולרים למשק בעת הקורונה באמצעות רכישת אג"ח ממשלתיות. כיום הוא עושה ההפך ובכך מגביר את הלחץ על וול סטריט. ריבית גבוהה יותר ולחץ פיננסי מעלים את עלויות האשראי למשקי הבית ולעסקים, והם חיוניים להאט את הצמיחה ואת ביקושי הצרכנים.
4. ייצור ותפוקה
הפעילות היצרנית היא אחד מעמודי היסוד של המשק, משום שהיא יוצרת משרות וקשורה לפעילויות רבות אחרות. למשל: מפעל המייצר יחידת חימום וקירור יוצר מקומות עבודה אצל קבלני משנה המייצרים חלקים לכל מכונה, הללו עובדים עם הספקים שלהם וכך הלאה. מקבלי ההחלטות שמים לב בין היתר למדד ההזמנות החדשות; בחודש יוני הוא ירד לראשונה מזה שנתיים, איתות למיתון. מגמות כאלו מלמדות האם הצרכנים והעסקים מתחילים לסגת והאם הריבית הגבוהה מאטה את הפעילות. מצד שני, כאשר הייצור מואט – ייתכן שהמשק יקבל דחיפה מההשקעות בציוד ובתוכנה שביצע המגזר העסקי במהלך המגיפה, וגם מכך שהחברות הגדילו את המלאים בחודשים האחרונים.
