"צבא העם, צבא ממלכתי" - מה משמעות הדברים

על-פי ההתייחסויות של צה"ל להחלטה הנוכחית, נראה, כי לשימוש במושג הממלכתיות נועדה תכלית אחרת מזו העוסקת במעמד הצבא על-פי תפיסת בן-גוריון. תפיסת הממלכתיות שעל הפרק נוגעת להתנהלות של ארגון של המדינה ולא למעמדו של הארגון. כך הדבר במסמכי האתיקה של משטרת ישראל, שירות הביטחון הכללי, המוסד, משרד הביטחון ושירות בתי הסוהר, ועכשיו גם בצה"ל. התפקיד של ערך הממלכתיות במסמכים אלה הוא לבטא רעיונות בדבר ההתנהלות הראויה של ארגון חיוני של המדינה ככזה.

אולם, ההוספה של ערך הממלכתיות למסמך "רוח צה"ל" עתה אינה מפיגה את הערפל המושגי. ההגדרה המוצגת, המסורבלת משהו, וההסברים הנלווים של ערך הממלכתיות, מונים למעשה אחדים מהרכיבים של תפיסת הממלכתיות הארגונית, כמתווה להתנהלות הראויה של ארגון שהוא זרוע של המדינה. אבל אלה אינם עושים זאת באופן מפורש וצלול כנדרש.

למשל: האם נכון לפתוח את ההגדרה של ערך הממלכתיות במילים "צבא העם, צבא ממלכתי"? הביטוי "צבא העם" הוא בעל משמעויות רבות, כאשר הנסיבות המשתנות של החברה הישראלית, כמו בהקשר של שירות החובה בצה"ל, הופכות אותו לבעייתי לא רק בתוכנו הלא-ברור אלא גם בקשר שלו עם המציאות. ועוד: איך ייתכן להשתמש בביטוי "צבא ממלכתי" בהגדרה של הביטוי "ממלכתי" בהקשרו הצבאי? הרי הגדרה אמורה להבהיר מושג ואינה יכולה להשתמש בו עצמו לשם הבהרתו.

הרמטכ"ל מצא לנכון ללוות את ההכרזה על הוספת ערך הממלכתיות באיגרת בחתימתו, המנסה להסביר באופן מורחב ומוסמך את משמעותו של הערך המדובר לפי תפיסת צה"ל. בדברי ההסבר הוסיף כוכבי להגדרה התמציתית את הרעיון המוכר והראוי, המחייב את צה"ל והמשרתים בו להתנזרות מוחלטת מהמחלוקות הפוליטיות, המפלגתיות והאידיאולוגיות. כך גם התייחס לרעיון החשוב, שעדיין אינו נחלת הכלל, בדבר הרגישות הראויה של צה"ל ל"זהות האישית" של החייל והחיילת, בעיקר בשירות החובה, זו שצה"ל אמור לקבל אותה כמות שהיא ולכבד אותה גם באופן מעשי ומלא.

אבל הקטע המעניין במיוחד בדברי ההסבר של כוכבי קובע, כי "צה״ל הוא צבא העם אשר שואב הן את כוחו הפנימי והן את הגיבוי החיצוני שהוא מקבל מהחברה, מצדקת הדרך, ממילוי ייעודו להגן על המדינה ואזרחיה, ובזכות העובדה שהוא פועל באופן ערכי וממלכתי. כל אלו מעניקים למשרתים, להוריהם ולאזרחי המדינה ביטחון ואמון בצה"ל. מכאן שחובתנו לטפח את ערך הממלכתיות".

ראוי לשים לב לאמירה זו. בדרך כלל, הופעת ערכים באתיקה של ארגון מוצדקת על-ידי הכללתם בייעוד של הארגון, או בשיטות שהוא גיבש ומפעיל לשם מימוש הייעוד, או ברוח המעטפת החברתית שלו, המציגה בפניו דרישות דוגמת כבוד האדם או שלטון החוק. ההנמקה של הרמטכ"ל הפעם לגבי תכליתו של ערך הממלכתיות אינה נובעת מייעוד צה"ל וגם לא מערכי המעטפת החברתית בה הוא פועל. טיפוח ערך הממלכתיות מיועד לדידו לאפשר לצה"ל לזכות באמון המשרתים בו, משפחותיהם ואזרחי המדינה כולם. אולם אמון הציבור אמור להיות אחד מרכיבי השיטה של צה"ל לממש את ייעודו בהצלחה, כמו מקצועיות, משמעת ורעות. לכן, כל קצין וכל חייל חייבים לפעול באופן המבצר את האמון של הציבור בצה"ל, כמו גם את הביטחון של האזרח בתקינות הפעולות שלהם. האמון אינו צריך להיתפס כמדד הפופולריות המזדמן של הארגון, כמו שמופיע בסקרים, אלא כמצב התודעתי של הציבור, האמור לתרום לאיכות המקצועית והאתית של הצבא.

כיוון שערך הממלכתיות מוצג ככזה האמור להשליך על אמון הציבור בתקינות הפעילות של צה"ל והמשרתים בו, ראוי לשאול עד כמה הציבור, על כל חלקיו, צפוי לקבל את המהלך הנוכחי לקידום ערך הממלכתיות של צה"ל ברצינות הראויה. ספק רב. ההתעניינות הציבורית בסוגיות תיאורטיות כאלה נמוכה מאוד, וחבל שכך. אבל גם אם זה המצב, התשובה לשאלה זו תלויה בכמה מנופים.

הראשון: שצה"ל ימשיך לשמור על עמדותיו ומעמדו הלא-פוליטיים ויקפיד, ברמת הארגון וברמת היחידים, בעיקר בקרב בכיריו, להימנע מכל פעילות או הצהרות שיש בהן כדי אימוץ של עמדה פוליטית ואידיאולוגית כזו או אחרת. השני: שצה"ל יידע להנחיל לחייליו, ובעיקר למפקדיו, את המשמעויות המעשיות של מושג הממלכתיות כמשקף את איכות התנהלותו הארגונית. משמעות הדבר גם מתן פרשנות מבהירה לערך הממלכתיות וגם הקפדה על שמירתו, כולל בנקיטה של צעדים פיקודיים נגד אלה שאינם נוהגים כראוי ומתבטאים בפומבי שלא על-פי ערך יסוד זה. והשלישי: שגם הגורמים הפוליטיים האזרחיים והתקשורת יידעו לשמור על צה"ל כגוף ממלכתי, מחוץ לפוליטיקה. אם אלה יתרחשו כנדרש, תהיה משמעות חשובה להוספת ערך היסוד של הממלכתיות ל"רוח צה"ל". לצבא יש אינטרס מובהק שכך יקרה.

לבסוף, ראוי לשבח את החלטת צה"ל לעדכן את המסמך האתי שלו, "רוח צה"ל". עם אישור מסמך "רוח צה"ל" בשנת 2001 קבע הרמטכ"ל דאז, שאול מופז, כי יש לדון במסמך אחת לחמש שנים. רק לאחר עשרים שנים התקיים עתה דיון כזה, שהתמקד בערך הממלכתיות. אומנם מוטב מאוחר מאשר כלל לא, אבל ראוי שבעתיד צה"ל יבחן את המסמך האתי שלו לעתים קצובות.