חודשים אחדים לאחר הפלישה לאוקראינה, ניסה
ולדימיר פוטין להצדיק אותה באוזני מזכיר האו"ם, אנטוניו גוטרס, בכך שהצביע על מערב הבלקנים. הוא הזכיר את הפצצות נאט"ו ביוגוסלביה ב-1999, בניסיון לעצור את רצח העם שביצעו הסרבים בחבל קוסובו ואשר הובילו בסופו של דבר לעצמאות החבל, וטען שהוא פועל באותה צורה: להבטיח את עצמאותם של תומכי רוסיה במזרח אוקראינה.
יש סיבות רבות לדחות השוואה זו, מציין וושינגטון פוסט, כולל העובדה שרוסיה עצמה אינה מכירה בעצמאות קוסובו, ושההפצצות אומנם פגעו באזרחים אך הצילו את חייהם של רבים מספור. רוסיה, לעומת זאת, מבצעת
פשעי מלחמה באוקראינה וגרמה למיליונים לברוח מבתיהם. נשיאת קוסובו, ויוסה עוסמאני, ציינה באוזני הפוסט הבדל נוסף: בני ארצה ניצחו את נשיא סרביה דאז, סלובודאן מילוסביץ, כחלק ממערכה נרחבת על זכויות האדם, שלטון החוק ועקרונות דמוקרטיים – אותם ערכים שפוטין רומס באוקראינה.
עוסמאני ביקרה בשבוע שעבר בוושינגטון, קיימה פגישות מדיניות וחתמה על הסכם השקעות, ובשיחה עם הפוסט הזהירה מפני השלכות המלחמה באוקראינה על האזור בו שוכנת קוסובו. "מטרתו של פוטין היא להרחיב את העימות לחלקים אחרים בעולם. מאחר שמטרתו העקבית היא לערער את היציבות באירופה, אפשר לשער שאחד מיעדיו יהיה מערב הבלקנים", הזהירה. בסוף השבוע האחרון החריפה המתיחות בין קוסובו לסרביה, על-רקע ביורוקרטי לכאורה של סימון רכבים סרביים הנכנסים לקוסובו. מתחת לפני השטח, העימות משמעותי בהרבה ושתי המדינות מצויות במלחמת מילים.
גורם מדאיג נוסף הוא המצב בבוסניה, שהמבנה הפוליטי-אתני המורכב שלה נראה שברירי מתמיד. ההערכה היא, שמנהיג הבדלנים הסרבים, מילוראד דוֹדיק, לוחץ להיפרדות ברורה יותר העלולה לטלטל מחדש את האיזור; הוא נהנה מתמיכה הן במוסקבה והן בבלגרד.
סרביה היא ידידה ותיקה של רוסיה וקרקע פורייה למסעות ההשפעה של פוטין. הנשיא אלכסנדר ווצ'יץ סירב להצטרף לעיצומים שהטיל
האיחוד האירופי על רוסיה. לאחרונה חתם על עסקת גז רחבת היקף עם רוסיה, בעוד שאר מדינות היבשת פועלות להינתקות ממנה. משטרו הלאומני פוגע בדמוקרטיה ומעורר חששות לפגיעה בחופש העיתונות, והוא התיר לזרועות התעמולה הממלכתיות של רוסיה להמשיך לפעול בארצו; הם ממלאים תפקיד מרכזי בהעצמת המחלוקות באיזור.
חולם על "סרביה הגדולה"
פרשנים מצביעים על הקשר רחב יותר. "במקום החזון של הצטרפות לאירופה שלווה ומשגשגת, יש תחושה גוברת של בדלנות, כאשר בכל מדינה משמשות טרוניות העבר כדלק במסעות בחירות וכגורמים אפשריים להצתת עימות", כתב לאחרונה מכון המחקר International Crisis Group. "מנהיגים מגבירים את הלהבות ברטוריקה מפלגת, כאשר הם מנסים להסיט את תשומת הלב מהבעיות הכלכליות, רמת החיים היורדת, שחיתות ונפוטיזם".
עוסמאני אמרה לפוסט, כי ווצ'יץ הוא שליט סמכותן שאסור לפייסו. מעבר לדרישות הטריטוריאליות של סרביה בקוסובו, היא טוענת, יש לשים לב לחלקה של בלגרד בערעור היציבות בבוסניה. עוד היא מזכירה את הטענות לפיהן ב-2016 עמד הקרמלין מאחורי נסיון הפיכה במונטנגרו, שנועד למצוא את הצטרפותה לנאט"ו. תנועתו של ווצ'יץ חולמת על "סרביה הגדולה", מזהירה עוסמאני. "ווצ'יץ רואה את ארצותינו כזמניות ומנסה להכחיש את עצם קיומנו – בדיוק כמו שפוטין רואה את אוקראינה, מולדובה ומדינות אחרות. זו בדיוק אותה אסטרטגיה".
סרביה היא מועמדת לחברות באיחוד האירופי ומעמדה באירופה אינו פשוט, אך עוסמאני טוענת שהמציאות הגיאו-פוליטית שיצרה הפלישה לאוקראינה, דחקה את ווצ'יץ לפינה. "הם בחרו את המסלול שלהם. פוטין והאיחוד האירופי מצויים במסלולים נפרדים שמעולם לא היו רחוקים יותר, ואי-אפשר לפסוע בשניהם יחדיו". קוסובו מצידה יודעת מה המסלול שהיא בחרה, אך הדרך קשה. הווטו הרוסי מונע ממנה הכרה מצד האו"ם וחלקים נרחבים מן הקהילה הבינלאומית טרם הכירו בעצמאותה – כולל חמש ממדינות האיחוד האירופי. עוסמאני מאמינה שהאווירה הנוכחית תשפר את המצב ומבקשת מנאט"ו להתחיל בהליך לקבלתן של קוסובו ובוסניה לשורותיו. "אירופה שלמה, חופשית ושלווה אינה אפשרית בלי מערב הבלקנים", היא מסיימת.
