דניאל בגוב רמת השרון

"אני לא קצב" מכריז השחקן דניאל סטיופין בהופעת הסטנדאפ שלו ב"בית יד לבנים" ברמת השרון. "כי תמיד פונים אלי אנשים ברחוב כאילו אני קצב, בגלל התפקיד שקיבע כך את דמותי בסידרה "קופה רושמת". נו, למי שמכיר אותו כשחקן מחונן עוד מימי היותו סטודנט למשחק, ובהמשך כשחקן מעולה בתיאטרון "גשר", הרי הופעתו כסטנדאפיסט מפתיעה, אך בהחלט ממלאה את הציפיות.

תקופת השתלטות מגיפת הקורונה על כל חלקה טובה בארץ, סגרה בין היתר את התיאטרונים, והותירה רבים עם החור בכיס ואפס עבודה. אך לא אלמן ישראל. שחקנים רבים מצאו מוצא בהופעות אינטימיות בבתים או בחצרות, והעיקר - לא לתת לנשמה האמנותית להתייבש.

גם דניאל, שהקסם והחביבות שלו נמסכים בהופעה, כשחובה לציין: זאת - מבלי להזדקק לשימוש במילים המלוכלכות שכה אהובות על ההמון, הוא מצליח לענג ולהעניק שעה של הנאה לכל קהל. היו באולם צעירים ומבוגרים, וכולם צרכני סטנדאפ, גם אם בסיפורים שלו הנובעים מחייו הפרטיים, הוא לא מחסיר פרטים מאוד אינטימיים. השחקן המחונן מחבר את הצופים בגילויו הן להיותו בן לעולים מברית המועצות, הן להיותו חף מידע שהוא יהודי עד רגע לפני העלייה לארץ, והן חוסר ידע מהי ישראל עבורו. ואיך הכל התהפך כאן. כך כל שאר גילוייו על חייו האישיים שובים את לב הצופים, מה גם שרובם נשבו בקסמו, מהכירם אותו כה טוב מחלקו בסידרה הפופולרית.

הופעתו של דניאל סטיופין בשכונה העיליתיסטית והשקטה רמת השרון, ממחישה שגם בפריפריה לכאורה, יש צרכני תרבות, כשהעירייה מטה אוזן לצרכים התרבותיים, ומזמנת אמנים נודעים, תערוכות (כמו תערוכת הקריקטורות המקסימה באכסדרת בית יד לבנים), הצגות, וחגיגות עממיות בחגים לכל התושבים. עיריה קטנה עם מעשים גדולים.