על דיכאון ופלסבו

באינטרנט מרבים לפרסם מחקרים, שטוענים שהתרופות הפסיכיאטריות לא מועילות בכלום. לאחרונה אפילו התפרסם שם מחקר, שטוענים שהיה מקיף ומעמיק מאין כמוהו, ובו מצאו הבדלים מזעריים בין תרופות פלסבו (תרופות דמה) לתרופות נוגדות דיכאון.

אני רוצה לציין שאני דוחה מכל וכל את כל המסקנות הללו ולא מעניין אם המחקר מדעי ומדויק.
ודווקא יש לי ניסיון מר עם קביעות מדעיות, של כל מיני רופאים, שיצאו נגד תרופות טבעיות וכל מני שיטות, שאינן מקובלות על הרופאים.

לצערי גם במקרה של המחקרים הרפואיים הללו, שנראים כל כך אמינים, אני חייב לומר, DEJA VU העניין הזה של מחקרים מהפכנים, שסותרים כל דעה מקובלת, כל כך נפוץ וכל כך צפוי, שממש אסור להתייחס אליהם. אמת היא הפוכה: מגוון התרופות הפסיכיאטריות, מאפשרים לרופאים למצוא את התרופה המתאימה לכל אחד. ובדרך כלל, התרופה הזאת עוזרת.

ככה זה בחיים, שום דבר אינו מוחלט, על כל דבר אפשר לערער ולפסול. אבל האמת נמצאת אצל מי שחווה את הדברים. אלו מיליוני מטופלים, שבזכות התרופות החדשות, המועילות חייהם השתנו ללא היכר. פעם הפתרון היה אשפוז ואפילו כליאה בכלובים של חולי נפש, עם הזמן, בזכות התרופות, התמונה השתנתה ללא היכר. היום חולי הנפש, משתלבים לאט-לאט בקהילה וחוזרים לחיים נורמליים, והכול בזכות התרופות.

יש לי מקרה אישי, שמוכיח עד כמה המחקרים והגילויים המדעיים הללו, הם חסרי תועלת ושקריים. בזמנו אימא שלי קיבלה תרופה טבעית לכאבי מפרקים, שהייתה מאוד פופולרית אבל עלתה די הרבה כסף (יחסית לדברים טבעיים...) הרופאים התעקשו לא לכלול אותה בסל הבריאות וכמו במקרה שהזכרתי למעלה, מחקרים הלכו והתרבו שפסלו את היעילות שלה. אפילו פרופסור קרסו, המפורסם כל כך, טען שאין לה שום השפעה ותועלת, אלא הכל פסיכולוגי.

אמי, שלקחה את התרופה בהוראת אחותי, יחד עם המון תרופות נוספות, לא הבינה, כמובן, שום דבר בנושא ולא ידעה מה היא לוקחת. אבל אחותי, החליטה לאור הפרסומים, להפסיק לתת לה את התרופה. לא עברו אלא יום יומיים ואמי מתייצבת בפני אחותי עם תלונה חדשה ישנה: כאבי הברכיים שלה חזרו! ושוב יש לציין, שלא היה לה מושג שאחותי הפסיקה לתת לה את התרופה הזאת.

למרות שאני מאמין ברפואה האלטרנטיבית, כשהתחלתי לסבול מלחץ דם גבוה, הטיפול במחטים לא עזר לי. במקרה חבר סיפר לי על טיפול מיוחד, עם הדגמות חינם, במיטת סרגם, שמשלבת כמה טיפולים טבעיים ביחד, ומביאה תוצאות נפלאות. די פסימי הלכתי לקבל את הטיפול במרכז ההדגמות שהיה להם, בזמנו, בראשון לציון. אחרי שלוש פעמים, החלטתי שזה לא זה וגם הטיפול לא היה נעים. אבל מיד כשהפסקתי את הטיפול, ראיתי שלחץ הדם שלי שוב עלה. לפני זה לא קישרתי את השיפור למיטה אלא לטיפולי המחטים... עד היום אני משתמש במיטת סרגם וקשה לי מאוד לשכנע אנשים, שכל השיפורים הגדולים שחלו אצלי, זה לא פרי דמיוני, אלא אמת...

מישהי שאני בקשר בפייסבוק איתה, סיפרה לי על בעלה, שמצבו הנפשי הדרדר מאוד, בגיל מבוגר, עד שהיה ממש חסר אונים ומעורר רחמים. בעקבות טיפול לא ארוך, של כמה חודשים, אצל פסיכיאטר בעזרת תרופות, הוא יצא מהמצב האנוש, לחלוטין וחזר לתפקד כרגיל. אני מכיר מישהי, שאובחנה כפראנואידית וטופלה בתרופה, שעזרה לתפקוד רגיל שלה בבית (עם בעיות מעטות יחסית). היא נאלצה להפסיק את קבלת התרופה, בגלל שהיא אזלה מהשוק. עד שעברה לתרופה אחרת והתרגלה אליה, מצבה הפך להיות קשה ואפילו מסוכן... ידידה שאני בקשר טלפוני איתה ולקתה לפני שנים מספר במחלת נפש, טופלה בתרופה שהייתה מרוצה ממנה. יום אחד אני מתקשר ואני שומע שהיא מדוכאת נשמעת אחרת לגמרי, מהאישה שהכרתי. הסתבר שגם לה הפסיקו את התרופה, כי היא אזלה...

כן רבותי ונכדי, המשיכו ליפול קרבן לכל מיני מחקרים. שהרי אין תחביב חביב על הרופאים והחוקרים, מאשר לשחוט פרות קדושות ולהפריך כל דעה מקובלת. זה מאפשר להם לצאת חכמים ולקבל כספים למחקרים נוספים. אבל מי שעיניו בראשו, יודע שפרוזק, למשל, עשתה מהפכה של ממש בחברה שלנו. ואפילו עשו עליו סרט: דור הפרוזק... החוקרים שוקדים במעבדות שלהם, במגדלי השן ואילו העמך, חווה מניסיון אישי את המציאות, בלי חוכמות ובלי צורך במחקרים אינסופיים...