הרתעה - נושא חמקמק

ת"ת משמע 800

שמונה מאות טורים כבר העליתי לאתר הזה, ועוד ידי נטויה - למרות מצב בריאותי ומזג-האוויר. מקווה להמשיך באותו המרץ הלאה.

ניצחון?!

מאז מלחמת ששת הימים - יותר מ-55 שנה - לא ניצח צבאנו המפואר בשום מערכה (פרט לחיל-הים במלחמת יום הכיפורים ולחיל-האוויר במערכת "שלום הגליל"); והותיר את עמנו כמ̤ה לניצחון. לכן, נופח מעבר לכל פרופורציה מבצע "עלות השחר", וממבצע מורכב לחיסול רב-מרצחים הפך לניצחון כביר. בעצם, מאז ששת הימים ניצח צבאנו רק פעם אחת - לפני שבע-עשרה שנה - את יהודי גוש-קטיף, שהעדיפו לא להתנגד לגירושם מבתיהם ומאדמותיהם באחד האסונות האסטרטגיים החמורים ביותר בתולדות המדינה.

כתם הניצחון העלוב הזה, שנטף שנאת אחים עזה, שלִבּוּ הצבא והממשלה, לא ימורק לעולם. הוא מלמד היטב, שצה"ל אינו צבא יהודי ואינו צבא ממלכתי, והערכים, שראשיו מבלבלים באזנינו בלי הרף, הנם כזב גדול, כפי שפשע המלחמה של ירי בניצולים מאניית-הנשק "אלטלנה" לא יישכח לעולם, ולא ימורק, למרות כל השטויות, המושמעות חדשים לבקרים על "הצבא המוסרי ביותר בעולם". צבא, שמגן על האויב במחיר דם חייליו ואזרחיו, לחלוטין אינו מוסרי.

חיסול מוצלח, גם אם היה מורכב מאוד, אינו מצביע על שינוי מהותי בצבא. כשם שחילוץ בני-הערובה מאנטבה (יולי 1976) לא לימד על מצבו הרעוע של צבאנו אחרי שהושקע בו הון עתק בעקבות התבוסה במלחמת יום הכיפורים. ראינו את ליקויי הצבא ואת קוצר-ידם של מפקדיו במערכת "שלום הגליל" (1982). ודרך אגב, השיטה עובדת: אחר ניצחונו המחפיר על יהודי קטיף (2005), הובס צבאנו במלחמת לבנון השנייה (2006).

תיוג מבצע "עלות השחר" כניצחון חשוב מאוד לצמד הפוליטיקאים, שניהל אותו, כביכול, יהיר לפיד, ראש ממשלת המעבר, ובני גנץ, שר הביטחון. יאיר לפיד החלול צריך מאוז תמונות עם גנרלים כדי להשכיח את עברו הצבאי המפואר בערבות "במחנה", שבועון צה"ל. להערכתי, נוצף עד הבחירות בתמונותיו של המצביא הנועז. כמאמר השיר הידוע, "במדינת הגמדים רעש מהומה / הצבא לבוש מדים יוצא למלחמה / ובראש הגדוד צועד אצבעוני המפקד, / הוא חבוש כובע פלדה ובידו סיכה חדה / לה לה לה לה ... //" זה חשוב לו גם נגד גנץ, שאומנם רחוק היה מלהיות גנרל מבריק, אך היה רמטכ"ל.

דו-קיום

תמונות של ערבים עולצים ביפו כשנשמעו הסירנות על התקפות טילים על תל אביב הנן מקלחות קרות על ראשי ההזויים, המפטפטים את עצמם לדעת בסיפורים על דו-קיום ערבי-יהודי במדינת ישראל. הצהלות אינו ביטוי יחיד לשנאה הערבית כלפינו. כשנודע על תאונות הדרכים הקשות בסוף-השבוע, הושמעו גילויי שמחה ברחוב הערבי. ברחוב הערבי במזרח ירושלים שמחו כשנודע במוצאי-שבת על הפיגוע בהר ציון.

מישהו בחברה הערבית, ולא רק הח"כים הערביים, מתאמץ מאוד לקרוע את חיבור הערבים למדינת ישראל ולרוב היהודי בה. ראינו זאת ב"שומר החומות" לפני כשנה, והאש שהוצתה אז, טרם כבתה - למרות ניסיונות המשטרה, הפרקליטות ושב"כ להסיר את הנושא מסדר-היום הציבורי. ברחובות לוד, רמלה, יפו וירושלים מפעילים ערבים מסע מתמשך של אלימות נגד יהודים ונגד רכושם מבלי שהרשויות עושות דבר לעוצרו. האם המשמר הלאומי יענה על הצורך להשקיט את הערים המעורבות?!

פשיטה

סוכני הבולשת הפדרלית FBI פשטו על אחוזת טראמפ בפלורידה, ומצאו בה, לכאורה, מסמכים מסווגים ביותר. נראה, כי מטרת הפשיטה הייתה לחסל את סיכויי דונלד טראמפ לרוץ לנשיאות בעוד שנתיים, אך היא השיגה ההפך - שכנעה את תומכיו, שיש מסע רדיפה אחריו. לו פשטו הסוכנים על בתי נשיאים, על בתי פוליטיקאים, על בתי בכירים ועל בתי גנרלים לשעבר - הם יכלו לשוב למשרדיהם עם טונות של מסמכים, שצברו הלשעברים כביכול לכתיבת זיכרונותיהם.

כך זה בארצות-הברית, וכך זה אצלנו ובכל מקום בעולם. אצלנו הגדילו הלשעברים, וחלק מהמסמכים נגנב מהארכיונים, לפני שהמסמכים נסרקו, ועברו דיגיטיזציה ועדויות שופצו, כדי ליצור מצג-שווא של העבר, שיחמיא לאנשים מסוימים. כך, משבשים את חקר ההיסטוריה הצבאית של מדינת ישראל, בעיקר, למי שמסתמכים רק על מסמכים, כדי לפאר את מעשיהם.

חקירת רוסיה-גייט - המעורבות, לכאורה, של רוסיה במערכת הבחירות לנשיאות ארצות-הברית פגעה מאוד ביוקרת FBI, שהשקיעה מיליוני דולרים ואלפי ימי עבודה, כדי לתפור תיק לדונלד טראמפ. בנוסף, התעלמות המערכת לאכיפת החוק מפשעיו של האנטר ביידן לא הוסיפה ליוקרתה, בעיקר, לנוכח מערכת בחירות-המשנה הקר̤בה בארצות-הברית.

מינוי

מינוי תא"ל נעמה רוזן גרימברג למזכירה הצבאית לנשיא המדינה מוכיח, שאין צורך ללכת נגד הטבע, ולהפוך ללוחמת, כדי להתקדם בצבא. זה אומנם אופנתי מאוד, וכל פמיניסטית דגולה, שמתעלמת במפגיע מאונס חיילות-סוהרות בשירות בתי-הסוהר, כבר תמכה בקול רם ונישא בשירות נשים לוחמות, למרות הממצאים הקשים על נזקים לבריאות הלוחמות עקב סוג שירותן.

במקביל, צומחות קצינות ומתפתחות במסלולי המודיעין, וממצות את יכולתן מבלי לפרוץ בגופן את המעטפת, ולהזיק לו נזק בלתי-הפיך.

הרתעה?!

בהתבססה כביכול על דוד בן-גוריון, קבעה מערכת הביטחון את תפיסת הביטחון הישראלית על שלוש רגליים: הרתעה, התרעה והעברת המלחמה לשטחו של האויב. מי שיחטטו ביסודיות בכתבי בן-גוריון, בנאומיו ובמכתביו לא ימצאו זכר למשולש הזה.

מאז שנות הארבעים למאה הקודמת (ואולי אף קודם לכן) טעתה מערכת הביטחון בגדול בכל הקשור בהבנת הערבים וכוונותיהם. גם למלחמת הקוממיות נכנסנו לא מוכנים ומופתעים, ושילמנו על כך בדם יקר. גם אחרי מלחמת הקוממיות אנחנו ממשיכים להיות מופתעים. כלומר, למרות הצלחותיה, נכשלת מערכת ההתרעה; ולא איכנס לכימות הצלחותיה.

הרתעה הנה נושא חמקמק, כיוון שהוא קשור לפסיכולוגיה של המורתע. מה שבעיני א' מרתיע, אינו נחשב כלל בעיני ב'. כך, עלינו להכיר היטב את המורתע, לדעת את אמונותיו ואת דעותיו, ולהבינו, כדי שנוכל להרתיעו.

לפעולות התגמול בשנות החמישים (ולאחריהן - כולל במלחמת ההתשה) לא היה אפקט מרתיע על סוריה, על ירדן ועל מצרים, וגם לא על המחבלים (שנקראו אז, פידאיון). אפילו הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים לא הצליח להרתיע את מצרים, את ירדן ואת סוריה. באמצע יולי 1967, כשלושה שבועות לאחר מלחמת ששת הימים, פתחו המצרים באש בתעלה.

כדי להרתיע מישהו, צריכים להכירו לפני ולפנים. להערכתי הצנועה, אנחנו חסרים הכרה זו של הערבים. חמאס וחיזבאללה אינם תוקפים אותנו בינתיים לא בגלל המכות שחטפו במלחמת לבנון השנייה ובמבצע "שומר החומות", בהתאמה. הם שקטים בגלל שיקוליהם, שרובם טמירים מעינינו. לכן, כל אימת שנפתחת אש מלבנון, או מעזה, אנחנו מופתעים.

ולגבי הצלע השלישית - כל אחד יכול לראות בנקל, שמפקדינו לדורותיהם חרדים מהאפשרות, שיצטרכו להעביר את המלחמה לשטח האויב. לפיכך, בנו תלי-תלים של תיאוריות מופרכות, שיצדיקו את עמדותיהם ואת הססנותם.

רמאים, כצפוי

בקול רעש אדיר, הודיע יהיר לפיד, כי עבר לירושלים - עוד להד"ם מבית-היוצר של החלול. בינתיים קבע שב"כ עובדות בשטח, והשתלט על שטחים ציבוריים ליד בית לפיד, והתקין בהם מצלמות ושאר מיני ציוד.

בינתיים אין המדובר במבצר לפיד, שיצמח לדאבון-לב שכניו, אבל יש לו פוטנציאל לגדול, ולהתחרות בבזבוז המשווע של פורט בנט ברעננה. מעניין האם גם הפעם אושרה פעולת שב"כ בשגגה טיפוסית של היועצת המשפטית למשרד ראש הממשלה.