החשיפה ב-Nfc מחקירות סמויות וגלויות שמנהלת המשטרה נגד השר לשעבר, אביגדור ליברמן, עומדת במרכזה של עתירה שהגיש ליברמן לבית המשפט העליון (יום ג', 18.3.08). בעתירה מבקש ליברמן באמצעות באי-כוחו עו"ד ד"ר יעקב וינרוט ועו"ד ירון קוסטליץ להורות לפרקליט המדינה, משה לדור, לפתוח בבדיקה מקדימה לצורך פתיחה בחקירה כדי לגלות מי מסר לעיתונאי יואב יצחק, לפרסום ב-Nfc, מידע מוכמן על החקירות נגד ליברמן. כמו-כן הם דורשים לבצע בדיקה בשאלה מי מסר מידע על פרטי חקירת ליברמן לערוץ 2 ולעיתון הארץ.
מדובר, לטענת ליברמן, במידע "מוכמן" של צוות החקיר, שהועבר למפכ"ל המשטרה היוצא, משה קראדי, ערב פרישתו מהמשטרה. "מידע זה הוא מידע ממוקד מהמשטרה שנועד להציג בפני המערכת המשטרתית את המצב האמיתי שבו נתונות החקירות".
העתירה שהוגשה מתייחסת בעיקרה לפרסומים של יואב יצחק, על מה שכונה "פרשת
הערבות", וכן חשיפת גיוסו בידי ליברמן של עיתונאי בכיר ברוסיה -
ארטיום בורוביק. בורוביק נהרג בתאונת מטוס מסתורית. לטענת באי-כוחו של ליברמן, פרקליט המדינה דחה את בקשתם לערוך בדיקה מקדימה בחשד לביצוע עבירות פליליות על-ידי חוקרי משטרת ישראל בהדלפה לכאורה של חומרי חקירה מוכמנים. זאת בטענה כי "הצורך לחקור את גורמי התקשורת ואת המעגל הרחב של מי שהמידע עמד בפניהם בשלב כלשהו, והכל - תוך פגיעה אפשרית בעקרונות חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת". עוד טען הפרקליט, כי "הנזק הטמון בחקירת עולה על סיכוייה ותועלתה".
לטענת באי-כוחו של ליברמן, פרקליט המדינה גרס כי "מסקנת ליברמן לפיה המקור על פיו נסמכו כלי התקשורת הוא חוקרי המשטרה - היא 'בוודאי אינה מסקנה הכרחית'". בשל כך, לטענתם, "בהחלטה נפל משגה היורד לשורשו של ענין", שכן החלטה זו "מבוססת על הכרעה ערכית בדבר שיקולי תועלת ונזק הכרוכים בביצוע בדיקה מקדמית או חקירה פלילית", ולא על "היעדר תשתית עובדתית וראייתית לביצוע העבירה". זאת בשל העובדה כי הפרקליט "לא הורה ולו על בדיקה מקדמית של העניין". לפיכך, מקום שבו "ההחלטה אינה נסמכת על פן ראייתי, כי אם על היעדר 'ענין לציבור', בקיום בדיקה או חקירה, תגדל נכונות בית המשפט להתערב".
עוד טוענים באי-כוחו של ליברמן כי "תפקידם של אנשי משטרה אינו מחסן אותם מפני חקירה או בדיקה אלא דווקא מציב בפניהם סטנדרטים גבוהים במיוחד של חובות אמון, הגינות והקפדה על קיום החוק".
על פרקליט המדינה מוטלת אחריות להימנע מגניזת תלונות שעשוי להיות בהן ממש, נטען בעתירה, "מקום שהן משקפות סטייה של איש משטרה מנורמות התנהגות המתחייבות במסגרת מילוי תפקידו... נקודת המוצא העקרונית היא, כי משקבע המחוקק שהדלפת חומרי חקירה מהווה עבירה פלילית, הרי שיש אינטרס ציבורי כי העניין ייבדק או ייחקר, וכי החשוד בעבירה יועמד לדין, וזאת כדי להגן על הערכים והעקרונות שהמדינה רוצה בהגנתם ושהחשוד פגע בהם, וכן למנוע פגיעה בהם בעתיד".
הם מוסיפים וטוענים, כי קיומו של עניין לציבור לא להורות בדיקה מקדמית או חקירה, הוא רק כאשר נקבע כי בדיקה או חקירה "גוררות אחריהן פגיעה כה קשה באינטרסים ובערכים שהחברה מבקשת להגן עליהם, עד כי פגיעה זו אינה שקולה נגד היתרון שיצמח לאינטרסים ולערכים שהמשפט הפלילי בא להגשימם על-ידי בדיקה מקדמית, חקירה והעמדה לדין". הטעם שעליו השתית לטענתם הפרקליט את החלטתו, קרי: "חופש הביטוי" ו"זכות הציבור לדעת", "אינם יכולים לשמש הגנה מפני הרשעה בעבירות הפליליות הנעברות על-ידי ביטוי כזה או אחר. ממילא, אין עקרונות אלה יכולים להוות מחסום מפני בדיקה מקדמית או חקירה פלילית של חשד לביצוע עבירה פלילית".
וינרוט וקוסטליץ טוענים כי מהחלטת פרקליט המדינה עולה כי "קיימת תשתית נתונים התחלתית לפיה קיים חשד לשימוש לרעה בסמכות ובכוח התפקיד על-ידי איש משטרה", אלא "שלדידו של הפרקליט שני טעמים עיקריים מובילים לקביעתו כי אין מקום להורות על פתיחה בבדיקה מוקדמת או בחקירה פלילית - אין המדובר במסקנה הכרחית כי חוקרי המשטרה הם שביצעו את העבירות וטעם השני - הפגיעה האפשרית בעקרונות החופש וזכות הציבור לדעת".
הבדיקה המקדמית נועדה לטענתם לבדוק את סוגיית המדליף ופרקליט המדינה "לא היה רשאי להמנע מעריכת בדיקה מוקדמת". יתרה מכך "חופש הביטוי". הטעם השני בטעמיו של הפרקליט שלא להורות על בדיקה מוקדמת, "הוא זכות יסוד וככזו, אינה זכות מוחלטת ואינה אמורה לשמש הצדקה להפרת הדין".
בעתירה מתבקש בית המשפט להורות לפרקליט המדינה משה לדור על בדיקה מוקדמת, וכן, לחייב אותו בהוצאות משפט ושכר טירחת עורכי הדין.
