הנאמנות היא ערך שנוסך בנו ביטחון ומאפשר לנו לנהל את חיינו על קרקע מוצקה. אחותה הסוררת של הנאמנות, היא "הבגידה". כשהיא בסביבה, אנחנו נכנסים ללחץ, ולא יודעים מתי ואיפה תנחת עלינו המכה. מהסיבה הזו, בני תרבות מחנכים לנאמנות, ומפתחים עוינות כלפי "הבגידה".
הנושא כל כך חשוב, עד כי האוניברסיטה העברית ערכה (17.5.06) במלון "ענבל" בירושלים כנס בנושא "בגידה ובגידות". מהתקשורת למדנו, שהכותרת מתייחסת לכל תחומי חיינו: נישואין, עסקים, ספורט, דת, פוליטיקה ועוד. בזה אחר זה, עלו לבמה הוגי דעות (משתתפים- רשימה חלקית: הפרופסורים: רחל אליאור, משה אידל, יהודה באואר, ישראל יובל, שלמה אהרונסון, ד"ר מאיר פעיל, ויוסי שריד ועוד) שהפיצו את משנתם. צרכני התקשורת, זכו לקבל קמצוץ. על בגידה אחת - זו הצורבת מכולן - לא דיברו...
למרות ש"בגידה", היא מעשה מסריח, לעולם לא יהיה הרייטינג שלה אפס. מפני שבצד אחד יש מי שנבגד, ובצד השני, יש מי שמרוויח. ואם התקשורת היא זו שמרוויחה, סוכניה ילושו את תודעת האזרחים עד כי יגידו על הסירחון המטפורי: "ולא בא כבושם הזה אל נחירינו".
שרון ידע את זה. ולכן בגידתו בציבור שהתקשורת שונאת (המתנחלים), הפכה אותו בעיניהם ל"ענק מדיני", ושווקה לאזרחים כמעשה נשגב, כהתעלות מעל שיקולים מפלגתיים, כהוכחה לאומץ לב נדיר, כמדינאות ברמה בינלאומית, ועוד כהנה וכהנה ביטויים הלקוחים ממשנתם הסדורה של יחצני חוסני מובארק.
"כי האדם עץ השדה", כתב המשורר נתן זך. ומגדל הכבשים הכי מפורסם בארץ, חשב דווקא, ש"האדם, הוא כבשה פועה". רוצה לומר: כמו שמחוץ לעדר, הכבשה מביעה את מצוקתה, בשרשרת פעיות אינסופית - כך האדם.
מחוץ לקולקטיב, רובנו חשים חוסר ביטחון. וככל שהקולקטיב נחשב יותר, כוח המשיכה שלו חזק יותר. ואין קולקטיב נחשב מהתקשורת. היא הזרקור, ולאורה ישאפו רוב האזרחים. במיוחד אלה המכונים "משרתי ציבור". שרון הערמומי היה בטוח, שאם יעשה כרצונה, היא תשווק אותו כ"עמוד האש המדיני", והוא, כמו החלילן מהמלין, ימגנט אחריו עם גדול ורב. וזה בדיוק מה שהיה.
כשארי שביט ושלי יחימוביץ' כינו את העיתונות בישראל "תקשורת עדרית", הם התכוונו לומר שהעושים במלאכה נכנעו לאינסטינקט הטבעי, הדוחף להתנהלות בתוך העדר/ברנז'ה. לא צריכה להיות בעיה עם זה, אילו זה לא היה כרוך בהפקרה של האינטרס הציבורי, והאתיקה העיתונאית.
ומבחינתי, אם כנס "בגידה ובגידות" הסתיים בלי לגנות את הפוליטיקאים אלכס גולדפרב, גונן שגב, ואריאל שרון, ואת כלבי השמירה עם תסמונת הכבשה הפועה, הכנס הזה לא מילא את ייעודו. הבגידה של גולדפרב ושגב הסתיימה באסון, והבגידה של שרון במצביעיו הסתיימה בקרע בעם. על רשימת הבוגדים, ניתן וצריך להוסיף את שופטי ביהמ"ש העליון.
פני הדור, כפני הכבשה...
