סיוע טיפולי בעזרת בעלי חיים

מאמר זה עוסק בנושא הטיפול בבני אדם בעזרת בעלי חיים. התחום של הטיפול, הסיוע, וההוראה בעזרת בעלי חיים הוא חדש יחסית בעולם ובארץ. למעשה אנשי מקצוע נעזרים בשירותיהם הטובים של בעלי חיים, המשמשים ככלי טיפולי הבא לתת מענה לצרכים שונים של בני אדם נזקקים.

לאחרונה הולך ונבנה תחום חדש יחסית בעולם הוטרינריה והוא הטיפול בחיות המשמשות לעזרה לבני אדם.

המונח "וטרינריה" במובנו הלטיני מתאר את העיסוק בחיות בית ומחלותיהם. הפירוש העתיק לחיות "בית" היה חיות "משק". בתקופה מודרנית נוספו למושג זה חיות המחמד. נושא הסיוע, החינוך ההוראה והשיקום בעזרת בעלי חיים אמור להוות כר פעולה נרחב מעניין ומרתק מבחינה מדעית מקצועית ואתית לרופאים וטרינריים ולזואולוגים. מכיוון וזהו תחום מולטי דיסציפלינארי, המשלב מקצועות אקדמיים אשר עד היום היו מרוחקים יחסית זה מזה (אפילו באוניברסיטה, פיזית, הם בצדדים שונים ומרוחקים בקמפוס...!!!), כגון מקצועות מדעי החיים ומדעי החברה ( פסיכולוגיה, חינוך, זואולוגיה ווטרינריה).

לפיכך נוצר הצורך לשת"פ בין הרופאים הוטרינריים לבין אנשי מקצוע מתחומים אחרים ביניהם פסיכיאטרים, פסיכולוגים קליניים ואחרים, עובדים סוציאליים, מורים לחינוך "רגיל" וחינוך מיוחד, מרפאים בעיסוק, יועצים חינוכיים, עובדים סיעודיים ודומיהם.

תחום זה עשוי להביא את הוטרינר לעמוד מול בעיות אתיות שונות שכן מדובר בצורך לשלב בין הצרכים של המטופל לבין צורכיהם ורווחתם של בעלי החיים המשמשים לטיפול.

המטרה היא למסד את הקשר אדם/חיה לתועלת שני הצדדים.

כאשר הרופא הוטרינר מתערב לפי הצורך ב"משולש הטיפולי" שנוצר שבו בקודקוד אחד נמצא המטופל, בקודקוד אחר המטפל ובקודקוד השלישי בעל החיים.

תפקיד הוטרינר הוא רגיש במיוחד מבחינה אתית כיוון שברור כי אף אחד לא שאל את בעל החיים האם הוא מעוניין להשתתף בטיפול בבני אדם, וכי במשולש זה משתתפים מרצונם החופשי רק המטפל ובדרך כלל גם המטופל. כמו גם בתחומים וטרינריים אחרים, תפקיד הוטרינר לתמוך בבעלי החיים הנמצאים סביבנו ובחברתנו, לכאורה ללא בחירה חופשית אך ברור שהם זכאים להתייחסות אוהדת הוגנת ואוהבת.

הוטרינר המיומן והמקצוען, המכיר על בוריין את אורחות החיים, הזואולוגיה והאספקטים הזואונוטיים של בעלי החיים, חייב לשמש להם לפה ולזעוק את זעקתם במידה וקיים חשש לאחזקה וטיפול לא נכונים העלולים להביא חלילה לצער בעלי חיים. מכאן נובע כי לרופא הוטרינר גם תפקיד חינוכי ממדרגה ראשונה, כלומר הוא אמון לא רק על בריאות הציבור, אלא גם על חינוך הציבור!!!

האם כל אחד יכול להיות מטפל?

מטפל בעזרת בעלי חיים ( להלן המטפל) הוא אדם שעבר הכשרה מיוחדת, לפי תוכנית לימודים מוגדרת, שנועדה לאפשר לו השתלבות בתוכניות שיקומיות, פסיכו-תירפאוטיות וחינוכיות. תפקידו לסייע לאנשים המוגבלים באופן זמני או ממושך ביכולותיהם הפיזיות, הקוגניטיביות ו/או הפסיכו-סוציאליות לעבור תהליך של ריפוי או שיקום במישור הגופני ו/או הנפשי. המטפל בעזרת בעלי חיים אמור להוות חלק מצוות טיפולי מקצועי, המורכב מאנשי מקצוע מתחומים שונים. הטיפול בעזרת בעלי חיים מהווה התערבות פעילה, הבאה לתרום לאותו תהליך, כאשר חיית המחמד, בהפעלת המטפל, הופכת לחלק אינטגראלי מהתהליך התירפאוטית או השיקומית, אשר יעדיה נקבעו על-ידי האחראי הראשי לטיפול (רופא, פסיכולוג, פיזיוטרפיסט...) או איש צוות מוסמך אחר.

בתקופת הכשרתו נחשף המטפל לשיעורים תיאורטיים ומעשיים, כמו גם להתנסות חווייתית וליישום מקצועי - מעשי.

יעדי הלימוד כוללים:

הקניית הבנה וידע במושגי יסוד בפסיכולוגיה הקשורים לריפוי ולקשר אדם/בעל חיים.

הקניית מושגים בזואולוגיה ווטרינריה וקבלת מידע ומיומנות בעבודה עם בעלי חיים לצרכים טיפוליים, תוך הכרה והימנעות ממחלות זואונוטיות.

סדנא חווייתית במסגרת קבוצתית, באמצעותה מקבל הסטודנט כלים להקניית מודעות עצמית והעמקתה.

התנסות מקצועית בטיפול אישי במטופל הנמצא בתוכנית פסיכו תירפאוטית, שיקומית או חינוכית במוסד מוכר.

רקע לגבי המצב החוקי בישראל

מתברר שחוקי הוטרינריה בארץ הם הרבה יותר ברורים וממוקדים מאשר חוקי הפסיכולוגיה האמורים לשמור על נפש האדם.

לכאורה ולמעשה הכל פרוץ. כל אדם, ואפילו חסר הכשרה כלשהי, יכול להציע בישראל טיפול או יעוץ נפשי, ולגבות עליו תשלום, כל עוד הוא נותן חשבונית כחוק (פורסם ב"הארץ" 26.3.02 במאמר מאת רן רזניק). על-פי המצב החוקי כיום אין אפשרות למנוע מאדם לעסוק בפסיכותראפיה, מושג שאינו נזכר כלל בספר החוקים וממילא גם אינו מוגדר. על-פי החוק, משרד הבריאות רשאי לפקח רק על פעילותם של הפסיכיאטרים על-פי פקודת הרופאים, והפסיכולוגים הקליניים על-פי חוק הפסיכולוגים, אולם אין שום גוף ממלכתי המפקח על פעילותם של כ-1000 המטפלים המשפחתיים בישראל, 10,000 עובדים סוציאליים, מטפלים שיקומיים, יועצים חינוכיים, עובדי סיעוד ואחרים הנותנים טיפול או יעוץ נפשי.

הפתרון שמנסה משרד הבריאות לקדם כבר 18 שנה, בעידוד הממסד הפסיכיאטרי, הוא חוק הפסיכותראפיה. החוק המוצע מגדיר מהי "פסיכותרפיה", וקובע כי רק בעלי הסמכה ורישוי ממשלתיים רשאים לעסוק בה.

בשנים האחרונות יש לתומכי החוק גיבוי מטעם מבקר המדינה שקבע בעבר כי "הטיפול הנפשי אינו מוסדר באופן כולל בישראל, וחוק הפסיכולוגים אינו כולל את כל סוגי הטיפול הנפשי. במצב עניינים חוקי זה יכולים למעשה אנשים רבים, בהם אף חסרי הכשרה רפואית כלשהי, להציע לציבור שירותי בריאות נפשיים מסוגים שונים".

אולם על אף כל האמור לעיל, קיים מחנה גדול ומיליטנטי של מתנגדים לחוק במתכונתו המוצעת - הממסד הפסיכולוגי, המטפלים המשפחתיים, העובדים הסוציאליים ומשרד המשפטים אשר הצליחו עד כה לטרפד כל הליך של חקיקה.

דומה שהחוקים הבאים להסדיר את זכויותיהם של בעלי החיים, כגון חוק צער בעלי חיים וחוק השמירה על חיות בר ואחרים, הן בדרך חקיקתם והן באופן אכיפתם, מבוצעים ביתר קפדנות בישראל מאשר החוקים הפסיכולוגיים שהם בנפשנו תרתי משמע...!

מכאן החשיבות העליונה שגם הרופאים הוטרינרים האמונים על אכיפת חוקים בנוגע לבעלי חיים, וכן כאמור על חינוך הציבור ליטול חלק במאבק חשוב זה. אנו מאמינים כי הטיפול בעזרת בעלי חיים הוא כלי פוטנטי המביא לתוצאות חיוביות רבות בפרק זמן קצר, ומכאן החשיבות במיסוד הנושא באופן חוקי, בקביעת סטנדרטים אתיים וטרינריים והומניים, ואולי אף יוצע במסגרת זו לקחת את מקצוע המטפל בעזרת בעלי חיים תחת כנפי מקצוע הרפואה הוטרינרית, בכדי לקדם בהצלחה נושא חשוב זה.

יש לקבוע בחוק אתיקה וטרינרית מהי בעבודה עם בעלי חיים המשמשים לצרכים טיפוליים בבני אדם!

באילו בעלי חיים מדובר

כאשר אנשים שומעים לראשונה על התחום של טיפול בבני אדם בעזרת בעלי חיים, הם מעלים בדמיונם פעילות עם כלבים, חתולים ואולי גם עם ארנבונים. אולם בפועל ניתן להפעיל מגוון עשיר של בעלי חיים בכלל וחיות מחמד בפרט אשר עשויים לשמש לתחום זה.

בעלי החיים השונים המשמשים לטיפול שייכים לשתי קבוצות: "ניידים" ו"נייחים".

בעלי חיים ניידים הם כל אותם בעלי חיים אשר מפאת גודלם הפיזי ניתן לעוסק בתחום לשאת אותם במתקן מתאים אל המטופל וממנו. בעלי חיים נייחים הם כל אותם בעלי חיים אשר מפאת גודלם הפיזי, אורח חייהם ותכונותיהם הזואו-וטרינריות אין אפשרות לטלטל, ולפיכך יש להביא את המטופל אליהם (לפינת החי, לחווה לרכיבה טיפולית, לריף הדולפינים וכד') .

מבחינה זואולוגית המבחר הוא עצום, ונע מחסרי חוליות כגון רכיכות, סרטנים וחרקים שונים, ועד בעלי חוליות כגון דגים, דו-חיים, זוחלים, עופות ויונקים.

מהם תפקידי הרופא הוטרינר ומהם יישומי אתיקה וטרינרית

אופי העבודה הצמודה עם בעלי חיים מחייבת זהירות ממחלות זואונוטיות. אחד התפקידים החשובים של הרופא הוטרינר הוא לידע את הצוות הטיפולי לגבי נושא זה, ולנקוט בכל הצעדים והאמצעים המניעתיים שתפקידם להגן על המטופל ועל צוות המטפלים.

הרופא הוטרינר גם ייעץ לגבי אופן האחזקה הנכונה של בעלי החיים וידאג לבריאותם התקינה.

בעלי החיים המשמשים לטיפול מוצאים את עצמם לעיתים קרובות במצבים של עקה (סטרס) העלולים לפגוע ברווחתם. למשל בזמן ההובלה אל המטופל וממנו, או בזמן הטיפולים התחזוקתיים השוטפים בפינת החי כגון ניקוי הכלובים או טיפול תקופתי נגד טפילים חיצוניים.

חשוב לזכור כי בעלי חיים אוהבים שיגרה!!!

כל חריגה ממנה תגרום לעקה. החיות בפינת החי רגילות למטפל קבוע, לסוג מזון מסוים, לטריטוריה מוכרת, לצפיפות נסבלת וכו'. שינויים סביבתיים חדים כגון שינויי טמפרטורה קיצוניים, רעש, ריח, צפיפות ואפילו הכנסת בעלי חיים חדשים לפינת החי מאד "מלחיצים" את החיות.

ניתן להשתמש בשלושה פרמטרים פשוטים בכדי לבדוק האם בעל החיים מוחזק בתנאים נאותים:

טווח קצר - פרזנטציה - כיצד בעל החיים נראה, מצבו הגופני, מצב הפרווה, התמצאותו במרחב, האם איבריו שלמים ומתפקדים, יחסיו עם בני מינו, בעלי חיים אחרים ובני האדם שסביבו.

טווח בינוני - תיאבון - האם בעל החיים אוכל או צם, האם מזונו מתאים למין, האם המזון מספיק.

טווח ארוך - רבייה - האם הוא מתייחם בעונה, האם השגר תקין, מספר הוולדות בשגר, הטיפול בצאצאים.

על הוטרינרים והמטפלים העוסקים במלאכה להכיר את הביצועים של בעלי החיים בזמן אופטימאלי, וללמוד לזהות את התגובות לסטרס ולתנאי סביבה לקויים ומשתנים.

יש לזכור- כי חשוב להתייחס לבעלי חיים באותה דרך ארץ וכבוד אותם נותנים למטופל האנושי. בכדי לשמור על זכויותיו של בעל החיים יש להקפיד על אתיקה וטרינרית מקצועית

מתוך ניסיון בעבודה אני ממליץ על מספר פרמטרים שיש לקחת בחשבון ולהקפיד עליהם:

- אין להשתמש באותו בעל חיים יותר מ-20 דקת ברציפות, ולא יותר מפעמיים ביום, לפיכך יש להשתדל לקחת לפעילות מספר בעלי חיים, בכדי לאפשר לכל פרט לנוח.

- כלוב סטנדרטי של זוחלים לא יפחת מפעם וחצי אורך בעל החיים למלוא אורכו.

- אין להוביל בעל חיים בכלוב או במתקן בו הוא מתגורר דרך קבע, אלא יש להובילו בכלוב המיועד לכך עם מצע ו/או רפד נקי. מומלץ לא לקחת בזמן הנסיעה מזון או מים בכדי להימנע מחנק, הקאה, ורטיבות. בזמן ההגעה ליעד ניתן לתת במיוחד מים, ומעט מזון.

- אין לעבוד עם בעל חיים חולה גם אם המחלה אינה זואונוטית!

- אין לעבוד עם בעל חיים שעבר לאחרונה פרוצדורה רפואית, טשטוש או הרגעה למטרת ניתוח או כל מטרה אחרת.

- אחרי פרוצדורה רפואית כגון חיסון, תילוע או הוצאת תפרים אין לעבוד עם בעל חיים אלא לאחר שעברו 10 ימים.

- יש לדאוג לכך שהצוות המטפל יכיר מיומנויות של עזרה ראשונה והחייאה לבני אדם ולבעלי חיים, וכן יהיה מיומן בהכרת ותפעול ארון עזרה ראשונה בהנחיתו של הרופא הוטרינר.

- יש להקפיד שבכל פינת חי יהיה פיקוח וטרינרי כחוק, מומלץ לקיים את "פינת הוטרינר" בה יחתום הרופא הוטרינרי את ביקוריו ויכתוב את הערותיו והארותיו לגבי הטיפולים המניעתיים והעתידיים בפינת החי ככלל ולכל בעל חיים נזקק בפרט.

- יש להוביל את בעלי החיים לפעילויות בכלי רכב סגורים, ממוזגים, לא חשופים לרוחות ואבק, ולהשתדל לעצור מדי פעם במקרה של נסיעות ארוכות במיוחד (מעל 25 ק"מ בבת אחת).

- יש לוודא כי המטופל לא גורם במזיד או בהיסח הדעת לנזק פיזי ו/או נפשי לבעל החיים בזמן הטיפול.

- רופא וטרינר צריך להכיר חומרים מונעי סטרס הניתנים פרבנטטיבית לבעלי חיים (ויגוזין לדוגמא).

תיאור מקרה

בשנים האחרונות חלה במדינת ישראל התפתחות מרשימה של תחום החינוך והטיפול בעזרת בעלי חיים, ומאמרים מדעיים רבים התפרסמו בנושא. אתאר כאן בקצרה דווקא מקרה מחו"ל:

מייק סבל מתאונת ראש קשה כתוצאה מתאונה ובמשך תקופה הוגדר כ"צמח". כאשר חל שיפור במצבו כתוצאה מטיפולים רפואיים שונים, הוחלט בהתייעצות עם הגורמים המטפלים, לערב טיפול בעזרת בעלי חיים. בתחילה הובא אליו כלב על-ידי המטפל, כיוון שהיה ידוע לגביו כי בעברו חיבב כלבים. באותו מפגש הפיק מייק, לראשונה מאז הפציעה, צליל השונה מסתם נקישת שיניים אותה נהג להפיק עד אז.

בעזרת הכלב "טייגר", מגזע בובייה דה פלנדר, כלב גדול ומוצק, התאמן המטופל בתזוזת עיניים ובקשר עין, תוך שהוא עוקב אחרי תנועות הכלב, אשר רץ להביא הלוך ושוב כדורי משחק. טייגר נהג גם לשכב לידו בזמן תרגולי המתיחות בפיזיותרפיה, ונמצא שהמטופל היה רגוע יותר עקב כך וכתוצאה יכול היה להפיק יותר מהתרגילים הפיזיים המתישים והכואבים לעיתים.

בשלב מאוחר יותר בטיפול נעזר מייק בטייגר בכדי למשוך את עצמו למצב עמידה מכיסא הגלגלים. לאחר השחרור מבית החולים, התייעצו בני המשפחה והמטופל עם רופא וטרינר, שקיבל את הרקע למקרה ואת ההיסטוריה הרלבנטית, והוחלט לדאוג למייק לכלב מגזע קטן דווקא, שי-טצו בשם "מוקסי".

מוקסי נוהג לישון ליד מיטתו של מייק, מלווה אותו בטיולים, ואוהב לשכב על רגליו של מייק כאשר הוא מתעייף. לתדהמת הסובבים, הכלב לא מתרחק ממייק גם כאשר אינו קשור ברצועה.

מייק בילה זמן רב בבתי חולים כאשר החברה אליה נחשף הייתה של רופאים, אחיות, אנשי צוות אחרים וחולים כמוהו. עכשיו יש לו בן לוויה המחלק אתו את זמנו, גם כשלאנשים אין זמן בשבילו...

הכלב נותן לו סיבה להזיז את ידיו, משהו להסתכל עליו, יצור חי שיש להשגיח עליו, להוציא אותו לטיולים, ללכת לביקור התקופתי (פעם בשבוע במקרה זה) אצל הוטרינר, מישהו שישגיח עליו כל היממה ולא רק בזמן התרפיה. מוקסי גורם למייק תחושה של נורמליות, ומעביר למייק הרגשה ייחודית של אהבה אשר שום בן אנוש לא יכול לתת.