חובת ההוכחה

שַׁפַּעַת

המשורר יעקב ברזילי, ידידי, חוגג תשעים שנה, ויש סיבה כפולה למסיבה - כיוון שהוא משיק עוד ספר שירה. מזל טוב, יעקב, ועד מאה ועשרים. את שירו, "שפעת", הקדיש ברזילי לכל מי שהושפעו, באיחולי בריאות טובה, והוסיף ממרום גילו, כי מי שרץ בהליכה מגיע יותר מהר, יותר רחוק.

"עַל מִפְתָנוֹ שֶׁל חֹרֶף סוֹרֵר
שָׁמַעְתִּי אֶת הָרוּחַ מִשְׁתַּעֵל
עֲנָנִים נִדְבָּקִים בְּשַׁפַּעַת
מַמְטִירִים חַיְדַּקִים בְּמוּטַצְיָה שְׁמֵימִית
מָרַחְתִּי אֶת גּוּפִי בְּאַנְטִיבִּיּוֹטִיקָה
לְהִתְגּוֹנֵן
קָנִיתִי תְּרוּפַת פֶּלֶא בְּבֵית מִרְקַחַת
לְהִתְחַסֵּן
לֹא דֻּבִּים וְלֹא תְּרוּפוֹת
בְּעוֹדִי מִתְכַּרְבֵּל בְּחֵיקוֹ שֶׁל הָרוּחַ
נָשָׂא אוֹתִי רְקִיעִים
וְהִדְבַּקְתִּי בְּשַׁפַּעַת אֶת אֱלֹהִים".

לא איבד את היושרה

"בכאב רב, אין אלא להודות בכך שהדיבור על סתימת פיות באקדמיה איננו עלילת-דם", כך כתב פרופ' מרק שטייף, רקטור אוניברסיטת תל אביב לעמיתיו.

צריך אומץ, כדי להודות כעת, ומניסיוני באקדמיה כמרצה וכדובר אוניברסיטת תל אביב, אולי בכל עת - באמת: יש סתימת פיות באקדמיה הישראלית, והיא מתוֹוספת להסתה פוליטית של מרצים (בעיקר במדעי הרוח, במדעי החברה ובאמנות), שמנצלים לרעה את הבימה שניתנה להם. קשה להיות כיום סטודנט ימני או דתי באקדמיה הישראלית.

מכתבו של פרופ' שטייף מעיד, כי לא כולם באקדמיה הישראלית איבדו את יושרתם ואת בושתם. אני רק משער איזה לחצים יופעלו עכשיו על הרקטור, כדי שיחזור בו מדבריו. וכבר היו דברים מעולם.

ובעניין חופש הביטוי, שאינו קיים באקדמיה הישראלית - ראו את קובלנתו של ד"ר דניאל מישורי, מרצה למדעי הסביבה באוניברסיטת תל אביב, ואת הסיפור המוזר על מרצה למיקרוביולוגיה בפקולטה לחקלאות ברחובות, שטען ברוב חוצפתו ויהירותו במהלך שיעורו, "על-פי המיקרובילוגיה, הרפורמה מסוכנת".

בית-אוכל בוכרי

בפאתי צפון רעננה יש תחנת דלק של דור אלון, המשיקה למתחמים גדושים בחברות היי-טק. כעת עוברת על האזור תנופת פיתוח ובינוי, וגם מקומות אוכל חדשים מלבלבים בו. מכיר את המסעדה בתחנת הדלק שנים רבות. היא עברה בעלויות שונות, שבחלקן הייתה לה עדנה. כשלוש שנים מאז הקורונה פועל בה בית-האוכל הבוכרי של סימון (רחוב זרחין 26, רעננה, טלפון 054-7597777).

הנווטן הוליכנו למסעדה מרחוב ויצמן דרך אזור התעשיה הצפון-מזרחי של רעננה, במקום לבחור בדרכים עוקפות ונוחות יותר, אבל אנחנו כבר רגילים לתעתועיו הנשנים. למגיעים מדרום - עדיף להתעלם ממנו, ולנסוע צפונה ברחוב התדהר (המקביל לכביש 4) עד אחרי מסוף האוטובוסים, ואז לפנות שמאלה, ושוב שמאלה, ואתם בתחנת הדלק.

מהמאה השש-עשרה ועד תחילת המאה העשרים הייתה בוכרה אמירות בקווקז עד שנכבשה בהדרגה על-ידי רוסיה ועל-ידי ברית-המועצות. כיום נכלל שטחה באוזבקיסטן, בטורקמניסטן ובטג'יקיסטן. הדת השלטת בבוכרה היא איסלאם סוני, ובאוכלוסייתה עמים ממוצא טורקי - רובם אוזבקים, אך גם טורקמנים - ועמים ממוצא פרסי. בבוכרה התגוררו לא-מעט יהודים, שהביאו ארצה את האוכל שלהם. הערים הגדולות באזור הנן בוכרה, סמרקנד וטשקנט (אם תבדקו היטב, תמצאו, כי אלה גם שמות של מסעדות בוכריות ברחבי הארץ). לפי הבשלן מקס מלכיאל, בוכרה הנה חלק מהתרבות הפרסית, כולל במזון.

בצוהרי היום היינו צריכים להמתין כשעתיים בשעת צהריים בכפר-סבא, והחלטתי לנסות את בית-האוכל הבוכרי, שנמצא ברעננה, מ̤עבר למחלף רעננה צפון, ונודע לי עליו רק בתחילת השבוע. את האוכל הבוכרי הכרתי מזמן, והתפעלותי ממנו הועצמה בצפייה רבה בהסכתים הנפלאים של מקס מלכיאל. לכן, הצעתי לנצל את זמן המתנתנו, כדי לבדוק את המקום החדש מבחינתי.

יש מעט מקומות ישיבה במסעדה, והם היו תפוסים. סימון, הבעלים, הציע לנו לשבת בחוץ, בין עציצים גדולים, שגדלים בהם צמחים, שראו ימים יפים מאלה, ומפרידים בין המסעדה לבין תחנת הדלק. בדרך כלל, אני מעדיף לאכול במתחם סגור תחת עינו הפקוחה של מזגן. בדיעבד, זו הייתה חוויה מוזרה, שמזג-האוויר ההפכפך התיר, עד שהגיעה משאית לתדלק ... החלופות - כמובן - הן הזמנת ארוחה בטלפון והגעה למסעדה לקחתה, או שהארוחה תגיע אליכם בשירות שליחים.

סימון עלה ארצה לפני כ-33 שנה, ונחת, כאמור, לפני המגיפה בצפון אזור התעשיה ברעננה. הוא וליאן, אחייניתו (שבישלה במסעדה עד לפני זמן קצר), הסבירו באריכות על מנות התפריט, שהודפס מהמחשב ונארז בשקית משרדית שקופה. פשוט, נוח וברור לחלוטין - מרק, ממולאים, בשרים, מאפים, סלטים ממיטב הבישול הבוכרי והמחירים נוחים.

בחרנו לפתוח במנה בינונית (יש גם מנות ענק) של מרק לֶגמָן לכל אחד מאתנו, וביקשנו להוסיף למרק כיסונים ממולאים בבשר. התוספת האחרת המוצעת למרק - אטריות - אך אפשר ללגום רק מרק. מרק לגמן היה הפתעה נעימה ביותר: אדמדם, שמנוני, מתובל בעדינות, טעים מאוד ועשיר בירקות ובפיסות בשר בקר. כנראה, על זה בדיוק חשב ע̤שיו, כשביקש מיעקב, "הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי ..." (בראשית כ"ה, פסוק ל').

המנה הבינונית יכולה להיות ארוחה בפני עצמה גם בלי הכיסונים. אזרנו כוח, ודילגנו אחריה למאפים, והזמנו שני מאפים בשריים מכל פריט המוצע בתפריט, ושני סמסה עם מילוי דלעת - הכל תענוג אמיתי. תערובת הבשר המתובל של המלית משתלבת לעלא ולעלא עם הבצל המטוגן, והיא מדהימה. לדעתי, יכולה לשמש מנה עצמאית.

רגע של בוכרית: מאנטוּ הוא מאפה מאודה דומה לחינקאלי הגאורגי. צ׳יבוֹרקי - מאפה גדול, הדומה לסמבוסק, ומטוגן בשמן עמוק. בְּלאשי - סופגנייה עצומה בגודלה, המטוגנת בשמן עמוק, ובתוכה מלית. סמסה הוא מאפה. כאמור, לכל המאפים יש גרסה בשרית וגרסה צמחונית.

רצינו לטעום את סלט הגזר הקוריאני (באוזבקיסטן יש קהילה גדולה של קוריאנים, שהובאו אליו. כלומר, הוגלו לשם על-ידי השלטונות הרוסיים), ששִמעוֹ הגיע לאוזניי, ולצערנו, סועדים שקדמו לנו חיסלו את מלאי הסלט. כך, נותרה לנו משימה לביקורנו הבא בבית-האוכל הכורדי, שלפי ההורוסקופ, אינו רחוק.

התענגנו על האוכל למרות הפרעות סביבתיות מתחנת הדלק, שבית-האוכל הבוכרי שוכן בתוכה, ומהתחנה לשטיפת רכב. למרות ההפרעות, זו הייתה ארוחה נהדרת. כל צלחת שאכלנו הייתה חגיגה אמיתית. כאמור, שבענו מאוד כבר אחרי המנה הבינונית בגודלה והנפלאה בטעמה של המרק העשיר.

שתינו סודה, לגמנו אספרסו, הענקנו תשר יפה, ויצאנו לפגישתנו הבאה שמחים וטובי-לב. חזרנו לביתנו מרוצים ומדושני-עונג עם שתי שקיות של מאפים לפרק ב׳ של התענוג, שלא נפל באיכותו מפרק א'.

סיכומים:

שורה תחתונה: טעים מאוד (!), למרות תחנת הדלק. נחזור בקרוב לדגום את שאר ההיצע.

כשרות: תעודה מהרבנות תלויה על קיר המסעדה.

צמחונים: לחלק מהמאפים יש גרסה צמחונית, ובתפריט יש סלטים.

נגישות: נוחה.

חניה: לא-מרובה, אך ניתן לחנות בתחומי התחנה לשטיפת רכב.

שירותים: בינוני (כמו בתחנת דלק, סיכמה זוגתי).

שירות: אישי מאוד. כל צלחת, שהובאה חמה לשולחננו, לוּותה בהסבר נרחב על המנה.

פשיזם

הכרזות המתועבות של מתנגדי הרפורמה המשפטית, שמסיתות להתנגד לממשלה בתואנה שהיא מובילה את המדינה לדיקטטורה, מסמלות יותר מכל את טיבם של המתנגדים. הן נושאות עליהן סמל של אגרוף קמוץ - סמל פשיסטי ותיק וידוע.

מעניין

קיבלתי את הכלל בוואטסאפ, והתפעלתי. ג׳ון מילטון, תומאס ג׳פרסון ואחרים, שהגו את חופש הביטוי וניסחוהו, לא חשבו עליו. וכך אומר הכלל: "בלי חופש הביטוי - לא נוכל לזהות את האידיוטים".

חשבתי מיד על כמה וכמה מנהיגים דה-לה-שמאטע, שפוערים את לועותיהם בוקר וערב במקומותינו והסמקתי מבושה. אחר-כך נזכרתי במרצה מפורסם, שאמר לנו בכיתה באוניברסיטה לפני כחמישים שנה, כי הכנסת הרבה יותר יפה מהעם שבחר אותה. כיום, לדעתי, היה חוזר בו מדבריו.

מתווה שגוי

מלכתחילה לא ציפיתי לחידושים של הנשיא יצחק הרצוג, לגישתו האובייקטיווית כמתווך, או ליצירתיותו. אפילו שיערתי היטב מראש מה ינסה למכור כפשרה ודי צדקתי. זאת, משום שהנשיא אינו אובייקטיבי בעניין הרפורמה המשפטית וההמרדה סביבה, שאינה קשורה לעניין. ראשית, ואיני חושב שאני טועה: הוא עדיין צעיר ונושא את עיניו לחזור לזירה הפוליטית (כמו יצחק נבון) בתום כהונתו. שנית, עמדותיו הפוליטיות ידועות ורחוקות מאלו של הימין. שלישית, הוא עורך-דין שנמצא בניגוד אינטרסים, כיוון שלמשפחתו יש חלק במשרד עורכי-דין מהגדולים בארץ, והוא חייב לפרגן לשופטים, כדי שהמשרד לא ייפגע.

ובכל זאת, מה לקוי במתווה הרצוג?

השיטה המושחתת, שהשופטים בבית המשפט העליון בוחרים מי יכהן לצדם בבית המשפט העליון, צריכה לעבור מהעולם. לדעתי, בחירת השופטים - כולם, בכל הערכאות - ונשיא בית המשפט העליון במיוחד צריכה להיעשות בידי העם, ו/או בידי נציגיו הנבחרים, ולא בידי חברים בחונטות אינטרסנטיות, המבטיחים נפוטיזם, אחידות מחשבתית והתפרעות של שופטים, שכופים את רצונם, בניגוד לחוק, על המדינה. כך, דרך אגב, היה בקום המדינה (עיינו בכתביו של נתן ברון), וכך נוהגות כל המדינות הדמוקרטיות - פרט לטורקיה, ליוון ולישראל - גם אם אין להן חוקה.

הרצוג הציע, למעשה, לשמר את בית המשפט העליון כאופוזיציה (לא-נבחרת!) לממשלת הימין, ולשמר את זכות אוליגרכיית השופטים לבחור את שופטי בית המשפט העליון, ותוך כך לבטל את רצון העם, כפי שהתבטא בבחירות, לטובת מי שהוכיחו לא-אחת את אי-סבירות פסקי-דינם ואת אי-מידתיותם.

עם זאת, הרעיון, שהנשיא הרצוג ינסה לתווך בין הממשלה והקואליציה לבין המתמרדים והמסיתים, נכון, למרות הנטאי (bias) הברור שלו. לעניות דעתי, פשרה רעה טובה מאי-פשרה, בתנאי, שרצון העם יישמר. אלא שאיני סבור, שהמתמרדים מוכנים לפשרה. אחרי שנהנו מטוּב השלטון וממנעמיו ללא מגבלה, הבחירות בנובמבר הראו להם, כי סיכויהם לחזור לשלטון נמוכים. לכן, הם מעדיפים לשרוף את המדינה, את כלכלתה, את מוסדותיה ואת המוניטין שלה בעולם, ולחבל בהם בסגנון תמות נפשי עם פלישתים. האם הנשיא עמם?! חובת ההוכחה על מר הרצוג.

חצי הריון

כפי שאין חצי הריון, אין נאמנות על-תנאי למדינה. כל סירוב של חייל (ולא משנה מה דרגתו) למלא פקודה או לשרת על-רקע פוליטי, ובעיקר כשהוא המוני ומתואם מלמעלה, הנו מרידה לפי סעיף 46 לחוק השיפוט הצבאי (חש"ץ) תשט"ו-1955.

השבועה לצה"ל עם הגיוס לצבא חדה וברורה: "הנני נשבּע וּמתחייב בְּהן צִדקי לשמור אֱמוּנים לִמדינת ישראל לחוקֶיה וּלשלטונותֶיה המוסמכים לקבל על עצמי ללא תנאי וּללא סְיָג עוֹל מִשמעתו של צְבא הַהֲגנה לישראל לציית לכֿל הפקודות וההוראות הניתנות על-ידי המפקדים המוסמכים וּלהקדיש את כל כוחותיי ואף להקריב את חַיַּי לַהֲגנת המולדת וּלחרות ישראל". היא מבוססת על הפקודה [פקודה, בלשון הימים ההם, הנה חוק] להקמת צה"ל משנת תש"ח.

כלומר, על חייל (ואין הבדלה בין חייל בשירות חובה לבין חייל בשירות מילואים ולבין חייל בשירות קבע - על כל דרגותיהם) חייב לציית, בהיותו חייל, לשלטונות המוסמכים של המדינה (קרי לממשלה הנבחרת). זה הבסיס לצבא ממלכתי.

האם זה עומד במבחן הסרבנות המתמרדת הנוכחית? כל התארגנות של חיילים הנה מעשה אסור, לפי חש"ץ - גם לצורכי שיפור התנאים בחדר-האוכל, או במקלחות. אך נראה לי, שחלק גדול מצמרת צבאנו ומערכת ביטחוננו מזדהים עם המתמרדים, ואינם רוצים להפעיל עליהם את מורא החוק. אכיפה בררנית?! ודאי. משמעותה תתברר בעתיד, כיוון שהסדק שפערו המתמרדים בחסות התגובה הנרפית של הרמטכ"ל ואלופיו ימשיך לגדול, וביום פקודה יתבררו תוצאותיו המבישות.

רלוונטי

נשלח בוואטסאפ על-ידי חבר ב"חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי": "תניא רבי יוסי בן אלישע אומר, אם ראית דור שצרות רבות באות עליו, צא ובדוק בדייני ישראל שכל פורענות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל שנאמר (מיכה ג', פסוק ט'), 'שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמֲתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ. בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים וִירוּשָׁלַ‍ִם בְּעַוְלָה. רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ וְעַל ה' יִשָּׁעֵנוּ' וגומר ... לפיכך מביא הקב"ה עליהן ג' פורענויות כנגד ג' עבירות שבידם שנאמר (מיכה ג', פסוק י"ב), 'לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַ‍ִם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר'.

ואין הקב"ה משרה שכינתו על ישראל עד שיִכלו שופטים ושוטרים רעים מישראל שנאמר (ישעיהו א', פסוק כ"ה), 'וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ. וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה' וגומר" (מסכת שבת, דף קל"א, עמוד א').