הבטיחו ביטחון? אז הבטיחו

בחודשי הקיץ דאשתקד, ביקרתי לא מעט אצל ידידתי ההריונית יפעת המתגוררת בכפר סבא. אותה יפעת, שאינה חשודה כלל ועיקר כאשת ימין, תמכה תמיכה נלהבת בגירוש המתיישבים היהודיים מרצועת עזה ומצדה - "שיחזירו את הכל".

את השידורים החיים מפינוי המתיישבים ראינו ביחד. מחזה סוריאליסטי כזה אפילו במאי כמו קוונטין טרנטינו לא היה יכול לביים. אשת שמאל (אפשר לומר "קיצוני", וזה לא יפגע בה) בוכה בראותה יהודים נעקרים מביתם, בעוד איש המרכז-ימין היושב לצדה מנסה לנחם אותה.

התוכנית ה"מוצלחת" לעקירת המתיישבים אכן ענתה על כל הציפיות. אמנם, עדיין נופלים קסאמים פה ושם, עדיין נתפסות "סירות דייג" עם מאות טונות חומרי נפץ תקני, והתוכנית אף שימשה קטליזטור לעליית ארגון טרור לשלטון ברשות הפלשתינית - אך בעיני ממשלת ישראל התוכנית "עובדת מצויין" ויש צורך לשכפל אותה.

יפעת ובתה הפעוטה שבינתיים נולדה לא יכולות להיות רגועות. בדומה לאזרחים ישראלים רבים, גם הן לא יודעות מה ילד יום ומה הדרך בה מוליכים אותנו קברניטי המדינה. הרבה מילים כבר נשפכו על "תוכנית ההתכנסות", ורובן מילים יחצ"ניות. אבל לא בתוכנית עסקינן, אלא בפגיעה שתיצור במערך ההרתעה של המדינה שנפגעה גם כך באורח אנוש בעקבות הבריחות מעזה ולבנון.

נניח שיעלה בידי הממשלה לבצע את "חזונו" של רה"מ אולמרט. מה יקרה אם העיר כפר סבא תטווח בירי קסאמים וקטיושות? לשר הביטחון לשעבר, שאול מופז, היה פתרון יצירתי, שאמנם נגע להינתקות אבל כנראה שיועתק בנוגע לתוכנית הבריחה מהגדה. "שקט הוא שקט הוא שקט. עד אשר לא יהיה שקט - ארגוני הטרור לא ידעו שקט. אנחנו נחליט. לא מחמוד א-זהאר ולא אף אחד אחר. אנחנו נחליט ואם ארגון החמאס, מחמוד א-זהאר, אסמאעיל הניה ואחרים ימשיכו בירי הקסאם - נשלח אותם למקום שנמצאים רנטיסי ויאסין".

"תוכנית ההינתקות תוביל לשיפור איכות החיים של אזרחי ישראל", אמר מופז טרם ביצוע העקירה והוסיף, "אין לי ספק שלתחושת הביטחון של אזרחי מדינת ישראל תהיה השפעה גם על תחומים נוספים כמו הכלכלה, הרצון של תיירים להגיע לישראל, הרצון של משקיעים מחו"ל להשקיע במדינה, ובטווח הארוך, הסטה של משאבים שהיום מושקעים בכל נושא הביטחון, לנושאים שחייבים להיות בסדר עדיפות עליון, כגון חינוך, רווחה ותרבות".

על ההבטחות והאיומים כבר שמענו. במבחן התוצאה נכשלו מופז וממשלת שרון-אולמרט כשלון חרוץ. איכות החיים של תושבי ישראל ממש לא "השתפרה פלאים" בגלל תוכנית ההינתקות, והם גם לא מרגישים "בטוחים יותר". ההפך הוא הנכון. קסאמים ממשיכים לטפטף על יישובי "עוטף עזה" ועל מתקנים אסטרטגיים באשקלון, וצה"ל מסתפק בירי ארטילרי שמרעיש את המקומות ממנו יורים רקטות לשטח ישראל - ירי שהסובלים העיקריים ממנו הם תושבי היישובים הסמוכים שחייהם אינם חיים.

"הבורח מן הכבוד - הכבוד רודף אחריו", טוען הפתגם הקדום, ונדמה שאין דומה ממנו להגדיר את התסביך ממנו סובלת המדינה. מלבנון ברחנו - וקטיושות נוחתות במרחבי הגליל. מהרצועה ברחנו - וקסאמים (ולעיתים גם קטיושות) משוגרות על ערי ויישובי "עוטף עזה".

התסריט לפיו נופלים קסאמים על איזור השרון אינו בדיוני כלל וכלל. לא בטוח שבגלל זה יפעת בכתה. אם רק היתה יודעת שתוכנית ההינתקות בה תמכה תוביל אותה לחשש ממשי לחיות בביתה שלה, ודאי היתה בוכה אף יותר.