העליון בארה"ב נגד הרחבת הגבול הפלילי

החדשות הפוליטיות בארה"ב עוסקות יותר ויותר בחקירות, צווי הבאה, כתבי אישום, פסקי דין וגזרי דין. הנטייה לפליליזציה מעיבה על הפוליטיקה השגרתית, ומייצגת את הנטייה הקטיגוריאלית לצדקנות – טוען וושינגטון פוסט. המופקדים על האכיפה הפדרלית נראים להוטים למצוא דרכים חדשות להעמיד לדין יריבים פוליטיים, גם אם התנהגותם לא הייתה בבירור בלתי חוקית.

החדשות הטובות הן שבית המשפט העליון מתנגד למגמה זו וייתכן שהערכאות הנמוכות יותר מתחילות להתאים את עצמן אליו. החודש ביטל בית המשפט פה אחד את הרשעותיהם של שני פוליטיקאים שהועמדו לדין בידי המחוז הדרומי של ניו-יורק, בראשותו של פריט ברארה שהפך ליקיר התקשורת בשל העמדתם לדין של אנשי פיננסים וממשל ובשל התנגדותו העזה לבית הלבן של דונלד טראמפ.

ג'וזף פרקוקו, שהיה עוזרו של המושל דאז אנדרו קומו, קיבל 30,000 דולר מחברת נדל"ן תמורת שדלנות מול גוף מאסדר של המדינה והורשע בהפרת אמונים. הוא לא היה עובד ציבור באותה עת והשופט אמר למושבעים שלמרות זאת ניתן להרשיע גם אזרח מן השורה בהפרת אמונים אם הוא בעל השפעה רבה. תשעת שופטי העליון קבעו, שהייתה זו פרשנות מרחיקת לכת. שכירת עובדי ציבור לשעבר או לעתיד עשויה להיות עבירה אתית, אך איננה בלתי מוכרת. פרשנות מרחיבה של החוק עלולה לגרום לכך שיותר מדי אנשים יעברו על החוק מבלי שיידעו זאת.

במקרה השני סייע היזם הניו-יורקי לואיס צ'ימינלי לתמרן מכרז של מלכ"ר כדי להבטיח את זכייתו. הוא הורשע בתרמית, בנימוק שמנע מן המלכ"ר מידע חיוני. גם כאן, שופטי העליון קבעו שהפרקליטה פרשה רשת פלילית רחבה מדי, העלולה להביא לכך שכל הסתרת מידע תהפוך לעבירה.

החלטות אלו הן חלק ממגמה, טוען הפוסט. בשנה שעברה פסק בית המשפט העליון לטובת שני רופאים שהורשעו במתן מרשמים כוזבים, בנימוק שהפרקליטות הרחיבה מדי את גבולות החוק. בשנת 2020 ביטל העליון את הרשעתם במרמה של עוזריו של כריס כריסטי, מושל ניו-ג'רזי לשעבר, לאחר שהפרקליטות טענה שסגירת מסלולי תנועה מהווה גניבת רכוש. ואילו ב-2016 בוטלה הרשעתו של מושל וירג'יניה לשעבר, רוברט מק'דונל, בעבירות שחיתות לאחר שנקבע שהפרקליטות הרחיבה מדי את משמעות "פעולה רשמית". כל פסקי הדין הללו ניתנו פה אחד.

לבתי המשפט בערכאות הנמוכות יותר הייתה נטייה לקבל את התיאוריות של התובעים שהרחיבו את גבולות האחריות הפלילית, במיוחד כאשר היה ברור שהנאשמים פעלו בצורה פסולה. מאחר שהערעורים לרוב מגיעים לבית המשפט העליון רק לאחר מספר שנים, הוא פחות מושפע מהכעס המוסרי וממוצב טוב יותר להבחין בסכנות החוקתיות הטמונות בחוקים שאינם מפורשים כהלכה.