אני נמצא בשלהי העשור השישי של חיי, על סף העשור השביעי. כיהודי טוב יש לרעייתי ולי ביטוח בריאות (קופת חולים), ביטוח משלים (שב"נ) וביטוח פרטי, אשר מנוצלים דבעי בימי "שיבה" אלה.
בחודש מרס/אפריל בעקבות כאבים עזים בברך זימנה רעייתי תור לפיזיותרפיה לחודש יולי (חצי שנה). לא היה תור לפני כן, ובמקביל אורתופד מהקופה יזם צילום, גילה בעיה בברך שלא כואבת, ודפדפנו הלאה למומחית ברכיים מטעם השב"נ, אשר תוך דקה וחצי של הקשבה, צפייה ומישוש, קבעה כי מדובר ככל הנראה בקרע במיניסקוס, כפוף לאישור MRI (לצורך אימות הדיאגנוזה ולצורך קביעת דרך הטיפול המומלצת).
בשלב ביניים סיפקה הקופה פיזיותרפיה באמצעות ZOOM, אשר לא מהווה תחליף למכון, אך בפירוש מעיד על ניסיון לתת פתרון ביניים ערכי אך חלקי.
לא הגבלנו עצמו לביצוע MRI מתחת לאף, ולהפתעתנו הצלחנו לקבוע תור ל-MRI במרחק של כ-100 ק"מ ממקום מגורנו, מעכשיו לעכשיו, ותוך פחות משבועיים היינו שוב אצל הרופאה עם דיסק ופיענוח המעידים על שני קרעים במיניסקוס, כפי שצפתה הרופאה. בגלל שחזרנו אל הרופאה תוך פחות מחודש, לא חויבנו על הביקור השני, ואת הסכום תרמנו ל"ילדים בסיכוי".
להפתעתי הסבירה לנו הרופאה שקיים סיכוי סביר לכך שלא יהיה צורך, לפחות לא מידי, באיחוי הקרעים בניתוח וכי פיזיותרפיה "בהקדם" עשויה להשיב את הברך לתפקוד נורמלי וללא כאבים.
פנינו אז למשרדי הקופה עם כל המסמכים, בבקשה להקדים לאלתר את התור לפיזיותרפיה, נאמר לנו כי הוסיפו אותנו לרזרבה ובינתיים עלינו להתאזר בסבלנות במקומנו בתור. על-פי הפרשנות ההזויה של קופות החולים, משרד הבריאות ובעקבותיהם בתי המשפט, להמתין עם כאבי תופת ועם מגבלות תנועה קשות במטרה להימנע מניתוח, הגם שדחיית הטיפול התומך עלולה ח"ו לאיין את חלון הזמן ליעילותו, מהווה שירות רפואי "באיכות סבירה" על-פי חוק בריאות ממלכתי וזאת כאשר ברור לכל בר בי רב שמדובר ברמת איכות שהיא מתחת לכל ביקורת, פשוט מתחת לכל ביקורת. לא "איכות סבירה" ולא נעליים.
תהליכי האבחון הותירו טעם טוב מאוד בפה, לעומת זאת תהליך הטיפול הלקוי הפך את הטעם למריר ביותר. אני לא ידוע כאדם המקבל "לא" כתשובה, במצבים כאלה מתעוררת ה"בהמה" שבי, ועד היום שום בירוקרט באף מוסד לא עמד בדרכי. אם היה מכשול, עקפתי כלפי מעלה, עד אשר השגתי את מבוקשי, המעוגן בחוק אשר אני משלם עליו במיטב כספי. גם במקרה הזה "פתחתי פה" ואשתי נכנסה די מידית למסגרת של טיפולי פיזיותרפיה במכון חיצוני, במימון הקופה, והפלא ופלא מצב הברך משתפר פלאים.
במסגרת ה"השפעה" על המערכת שוחחתי (בנועם) עם גורם בכיר בקופה, שוחחנו על הקשיים בפניהם ניצבת מערכת הבריאות והופתעתי לשמוע שחלק ניכר מבעיית זימון התרים נובע מאי התייצבות של חולים לביקורים ואי הודעה מראש על אי-הגעה.
טיפול בבעיה הזו לא מצריך עוד רופאים, לא מצריך עוד מתקנים אלא מחייב את כל אחד ואחת מאתנו להקפיד הקפדה יתרה על ביטול תורים שאיננו מתכוננים להגיע אליהם, ומחייב את מערכת הבריאות, יד ביד עם הייעוץ המשפטי לממשלה לאפיין דרך להעניש שוורים מועדים כאלה שקובעים סדרתית תורים, לא מבטלים ולא מגיעים.
כמובן שככל שהתורים מתארכים הבעיה גדלה אקספוננציאלית. כי אז התורים הכפולים והמשולשים מתרבים, מערכות הזימון מתרבות באופן שאין קשר ביניהן כך שלא ניתן לזהות תורים כפולים, אנשים הולכים לבית עולמם ומשם זה די מורכב כמובן לבטל תורים, אנשים מאושפזים בבתי חולים ולא מבטלים תורים (בואו נזכור שמדובר באנשים חולים, אשר אם אינם מטופלים אזי בית העולם ובית החולים הם תחליף די הולם לרפואת מומחים צולעת ומכונים צולעים בקהילה).
עליית תוחלת החיים, השיפור הדרמטי ביכולות האבחון, הגורר טיפולים מגוונים שלא היו מקובלים בעבר, חוסר היכולת להדביק את פערי התקציב ואת פערי כוח האדם עקב העלייה הגואה בביקושים, ניהול אישי וניהול מערכתי טעון שיפור כל אלה ואחרים הם האתגרים של מערכת הבריאות. ברוב הנושאים מטפלים טוב יותר או פחות גורמים מעלינו האזרחים, אך יש ביכולתו של כל אחד ואחת מאתנו לתרום חלק קטן בהקטנת העומס, הקפדה מיוחדת על ביטול תורים שאיננו מנצלים, מוקדם ככל האפשר ליום בו אנו יודעים שלא נגיע או בן משפחתנו לא יגיע לתור, כי ל"חור" שנותר ישתחל חולה אחר הזקוק מאוד ל"חור" הזה, ואם ננהג כך כולם, כולנו נרוויח.
ועל-מנת שלא לשפוך ח"ו את התינוק עם המים
מערכת בריאות הקהילה שלנו התבססה על ההסתדרות המסוידת אך ברגע קריטי וביוזמת השר לשעבר חיים רמון הבאנו לעולם את חוק בריאות ממלכתי, אשר קיבע את עקרונות רפואת הקהילה בהתבסס על התשתית שהייתה קיימת באותה עת, אך עם פוטנציאל ענק לפיתוח ותחרות באמצעות ניוד בין הקופות.
מי שקרא את הדוח האחרון של ארגון הביאות העולמי (קורונה) מבין שרפואת הקהילה בישראל היא המענה הנכון לרפואת קהילה בעולם כולו. בואו נזכור שבישראל סיימנו סיבוב ראשון של חיסון האוכלוסייה נגד קורונה כאשר בגרמניה עדיין לא ידעו איך אוחזים במזרק החיסון, ומאיפה בדיוק משתין המזרק הזה. מערכת רפואת הקהילה בנויה נכון, מפולגת נכון, שוויונית ברמה המיטבית אך סובלת ממחסור חמור במומחים, סובלת ממחסור חמור במכונים מקצועיים, המומחים באופן ראוי ונכון מחלקים זמנם בין רפואה פרטית ורפואה ציבורית, כי אם לא נאפשר להם לחלק, הם יהיו בפרטית בלבד. גם רפואת המשפחה עומדת בפני משבר חמור, העלייה המבורכת מארצות חבר העמים (1990) הממלאת את מרפאות רפואת המשפחה ברופאים/אות מעולים ומסורים, אחים/יות מעולים ומסורים יוצאת לפנסיה מה שיקשה עוד יותר על רפואת הקהילה.
בשורה התחתונה, בד-בבד עם הביקורת, בד-בבד עם השאיפה לבריאות קהילה טובה יותר, עלינו לומר תודה, לומר תודה לצוותים הרפואיים, המנהליים, לגורמי המימון במינהל ובפוליטיקה, הם ודאי לא עושים די, אך עושים הרבה מאד, עושים הרבה יותר מהעשירות שבמדינות העולם, והיכן שאנו. האזרחים יכולים להקל על המצב מחובתנו לעשות כן.
