היתה תקופה בהיסטוריה האמריקנית, שאנשי הקולנוע מכנים "ימי שיקגו העליזים". בתקופה הזו, הפשע השתולל ברחובות כמעט באין מפריע. הסיבה: קשרים הדוקים בין ראשי הפשע, לבין מי שתפקידו למנוע בעדם מלבצע את זממם - המשטרה. ככה זה: כשכלבי השמירה/ המשטרה, משתפים פעולה עם הפושעים - החברה משלמת בגדול.
בספרי ההיסטוריה הבאים, יכנו את השנים האחרונות בפוליטיקה הישראלית, כ"ימי אדלר העליזים". סטודנטים לתקשורת יילמדו, שבתקופה הזו, "רוצחי-האופי" פעלו באין מפריע. הסיבה: קשרים הדוקים בין רוצחי האופי, לבין מי שתפקידם למנוע בעדם מלבצע את זממם - כלבי השמירה/מעצבי דעת הקהל/העיתונאים. ככה זה: כשהתקשורת משתפת פעולה עם "רוצחי-האופי", הדמוקרטיה והציבור משלמים בגדול.
מבין מעצבי דעת הקהל, היתה אחת, שרוצחי האופי סימנו כמעצבנת במיוחד: העיתונאית מזל מועלם. היא נחשדה ע"י רוצחי האופי כ..."ביביסטית". "לאקי מועלם" בפיו של הפרנואיד ("ראיתי שוטרים עוקבים אחרי") ליאור חורב. ומה דעתם על העיתון שהעסיק אותה?: (שימו לב)..."ביטאון של הליכוד". אתם הבנתם את זה? "הארץ", שבין החבר'ה אנחנו מכנים אותו, "עיתון פלשתיני מתורגם לעברית", הוגדר בפיהם של אנשי החווה הצינית: "ביטאון של הליכוד".
ואיזהו העונש היאה ל"כבשה השחורה" בעדר ה"כבשים האדומים" העושים כמצוותם?: חרם!!!!!!! (אייל ארד:)"למחוק אותה"! ..."אותה לא מזמינים - רק הודעות ביפר". וזה למה? לא משום שחשפה בעיתונה את מזימתם, ואפילו לא משום שהפליגה בשבחו של המוקצה. אלא משום שלא התנהגה כ"שליחה צייתנית על קטנוע", כשהפקידו בידיה את הספינים שלהם.
מי שראה את התוכנית "מועצת החכמים" עם דן מרגלית (ערוץ 10- מוצ"ש/ 27.5.06), ופליטי "פופוליטיקה" (לפידנקנר פלוס ארי שביט), שבה הביאו קטע מהסרט "כל אנשי הקמפיין", זכה לראות, איך מבשלים, ואח"כ מאכילים את הציבור ב"בשר פיגולים". מזל מועלם הוזמנה לאולפן. הבעת פניה העידה על מבוכתה: "פתאום הכול מתחבר לי", אמרה.
ציפיתי משלושת הרוטווילרים הקשישים (מרגלית, לפיד, ודנקנר) שיגיבו בחריפות, יגנו, ויוציאו קריאה לאגודת העיתונאים למחות נמרצות, נגד החבורה שהחרימה את עמיתתם. אלא שהרוטווילרים האלה, היו מהמפקירים הראשונים, וממובילי עדר "שומרי האתרוג".
החרמתה של ה"ביביסטית", והפקרתה ע"י חבריה, מהווים פגיעה בזכות הציבור לדעת, ופגיעה בקוד ההישרדות של העדר. המקרה הזה, פי אלף יותר גרוע, מאותה דחיפה קלה, שאיזה פרחח ממרכז הליכוד דחף את איילה חסון (שרצתה בזה, כדי להביא תמונות), באחד הכנסים שאליהם היא הגיעה עם צוות צילום.
והאדישות שהפגינו שלושת הרוטוויילרים הקשישים, להתקפתו של ארי שביט ("חובת העיתונות היתה לחשוף"..."הבחירות האלה הן בושה לעיתונות"), מוכיחה ש- מי שרטוב כולו, לא מפחד מגשם. ואם לסכם את היחסים בין הפוליטיקה לתקשורת, אז "העולם סובב סביב צירו, וכלבי השמירה סביב האתרוג".
