לחץ על "יד ושם" להכרה בפועלו של הלל קוק

אנשי ציבור מכל קצוות הקשת הפוליטית והחברתית בישראל חתמו על עצומה הקוראת לראשי 'יד ושם' להכיר בפועלו של הלל קוק (פיטר ברגסון) וקבוצת ברגסון, למען הצלת יהודי אירופה בשואה. העצומה הוגשה הבוקר (יום ה', 19.6.08) על-ידי בני משפחתו של הלל קוק, לאבנר שלו יו"ר דירקטוריון 'יד ושם' בירושלים.

בין החותמים על העצומה: מאיר שמגר, משה ארנס, שולמית אלוני, אורי אבנרי, א.ב יהושוע, חיים גורי, יהושוע סובול, דוד גרוסמן, יורם קניוק, מנשה קדישמן, דב לאוטמן, שמעון שטרית, ישראל הראל, אופיר פינס, מישאל חשין, הרב רביץ, יוסי ביילין, אריה נאור, ואחרים.

המחאה של מכון ויימן לחקר השואה, ובני משפחתו של הלל קוק נעשית על-רקע הצלחת מאבק דומה שנוהל בארה"ב, למען הכרת מוזיאון השואה בוושינגטון בפועלו של המכון. בשנה שעברה, נענה המוזיאון לבקשה להנציח את פעילות קבוצת ברגסון באופן קבוע במוזיאון, בעקבות עצומה שעליה חתמו מאה מובילי דעת קהל בארה"ב, ובראשם אלי ויזל. בנוסף לכך, הוקם פארק בברוקלין המנציח את קוק, הועלה מחזה בברודווי על חייו, ופועלו נלמד ונחקר במוסדות הלימוד האמריקנים.

בישראל, למרות פניות חוזרות ונשנות של המשפחה ל'יד ושם', לא מוכנים להנציח את פועלו.

ד"ר בקי קוק, בתו של הלל קוק אמרה, כי "למדינת ישראל יש גיבור שהיא שכחה אותו. מצער ומקומם לראות כיצד מדינה שמקדשת את הזיכרון וההנצחה של השואה, משכיחה במתכוון, דמות מרכזית בפעילות ההצלה שהתקיימה בשואה. ההשכחה שנעשית לאורך שנים, נבעה ועודנה נובעת מרגשי אשם של הממסד הישראלי ויהדות ארה"ב, על כך שבתקופה שנעשה כל כך מעט על ידם, היה מי שעשה והצליח. הטרגדיה הכי גדולה בחייו של אבי הייתה שהוא לא הצליח לעורר את הדיון הציבורי שהיה בנפשו: חשבון הנפש של הממסד הציוני, חשבון הנפש של יהדות ארה"ב, דמותה של מדינת ישראל".

הלל קוק נפטר לפני כשבע שנים לאחר מחלה ממושכת. קוק אומרת שמאז מותו הם החלו אט אט בפעולות שרק עכשיו הולכות וצוברות מומנטום. העובדה שמוזיאון השואה בוושינגטון הכיר לפני שנה בפועלו היא שנתנה את הדחיפה העיקרית למאבק. עוד לדבריה, העצומה מצד אחד "מייצגת את האליטה של החברה הישראלית", וחותמיה הם דמויות לחיקוי. אך ישנו פער עצום בין האליטה לעם, ולכן לדעתה "אחת המטרות של המאבק שלנו כבר הושגה, כיוון שהנושא עלה לדיון בשיח הציבורי."

בכדי לקדם את הדיון הציבורי בנושאים בהם פעל קוק כל חייו תקיים המשפחה כנס ראשון בארץ לזכרו בהשתתפות ההיסטוריון הנודע מאוניברסיטת ייל, פרופ' דיוויד ויימן, שחקר וכתב ספר שהפך לרב מכר בארה"ב על התגובה האמריקנית לשואה. פרופ' ויימן הקים ועומד בראש מכון ויימן לחקר השואה בוושינגטון, אשר מתמקד בסוגיית תגובת ארה"ב לשואה. זוכה פרס נובל אלי ויזל, הוא מחברי המועצה המייעצת של המכון.

לשאלה מדוע לדעתה מתעלם הממסד בישראל מפועלו, עונה קוק, "אני חושבת שבסך הכול, הלל קוק הוא איש שנוח להתעלם ממנו. השמאל לא אהב אותו כיוון שחשב שהוא ימני, והימין לא אהב אותו כיוון שחשב שהוא שמאלני. הוא נתפס כעוף מוזר. פעילותו בארה"ב במהלך השואה עיצבנה את הממסד היהודי, שחש שהוא מאיים על מעמדו."

הלל קוק (פיטר ברגסון) היה מראשי משלחת האצ"ל לארה"ב, אשר פעלה בקרב הממשל והציבור האמריקני למען הצלת יהודי אירופה בשואה. קוק פתח בארה"ב במסע תעמולה למען העלאת המודעות לרצח יהודי אירופה ולמען התערבות אקטיבית של ארה"ב למען הצלה. הישגו העיקרי היה הקמת הוועד למען הצלת יהודי אירופה, אשר בזכותו הוקמה ה"המועצה לטיפול בפליטי המלחמה" שהצילה 200,000 יהודים.

לקוק, שהיה דמות כריזמטית ושנויה במחלוקת, היו מתנגדים רבים הן בקרב הממסד הציוני בארץ ישראל, והן בקרב הנהגת יהדות ארה"ב. הביקורת שהופנתה כלפיו נסובה סביב שיטות הפעולה הקיצוניות שנקט, ביניהן, פרסום מודעות ענק בעיתונות האמריקנית, העלאת מחזה שנתפס כקיצוני על-ידי יהדות ארה"ב, לובינג בקרב הממשל האמריקני, קיום מצעד רבנים בוושינגטון ועוד.

הטענה כלפיו הייתה שהוא פעל לא ברשות ולא בסמכות וכי בפעילותו הוא מסכן את מצבם העדין של היהודים בארה"ב, ואת הפעילות למען הקמת מדינת ישראל.

מאבקיו של קוק בממסד לא פסקו גם לאחר השואה. קוק היה מעצורי פרשת אלטלנה. הוא שגייס את הכסף בארה"ב לרכישת האנייה, ובעקבות כך, הוא וששת חבריו נעצרו והושמו בהסגר למשך חודשיים על-ידי בן-גוריון, בלי שאיש ידע על מקום הימצאם.

קוק מציינת שהתגובה הרשמית שקיבלה ממוזיאון יד ושם היא שהמוזיאון אינו מתעסק במה שנעשה מחוץ לאירופה, אלא רק בקורבנות ובפושעים. המדען הראשי של יד ושם, אמר לה שההחלטה העקרונית של המוזיאון היא שלא משנים שום דבר.

עם זאת, טוענת קוק, לדבריה, לא מדובר רק ביורוקרטיה. הנטייה של הממסד היא לא להתעסק בחומרים שנויים במחלוקת. והלל קוק היה ללא ספק אדם שנוי במחלוקת.