חסידות חבד כולה משיחיסטית - כך קובע הרב יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן. לרב קראוס, שאת עבודת הדוקטורט שלו עשה בנושא תנועת חבד, יש מה לומר על החסידות הכל-כך מפורסמת שהיכתה שורשים כה עמוקים בעולם, בזכות השליחות שניתנה להם על-ידי רבם הנערץ, מנחם מענדל שניאורסון.

גם 12 שנים לאחר שנפטר מן העולם השפעתו של האדמור מחבד, המוכר בכינויו "הרבי מלובביץ'", או סתם "הרבי", ממשיכה להדהד. אולם מתחת לפני השטח יש חריקות. מאבק ניטש בקרב חלק מן החסידים. לא על הנהגה או ירושה, אלא דווקא על הדרך בה יש להמשיך את השליחות.

"החלוקה הקיימת כיום בין המכונים משיחיסטים לאלו שאינם משיחיסטים, אינה מדויקת", אומר הרב קראוס בשיחה עם Nfc. אלו האומרים כי הרבי עודו בחיים קרויים משיחיסטים, ואלו האומרים כי נפטר אינם משיחיסטים".

הוא אומר כי אם תאמר לחבדניקים כי הם משיחיסטים יודו בכך, ויאמרו שהם משיחיסטים כמו שכל יהודי צריך להאמין בביאת משיח. "אבל ההבדל בינם לשאר הוא בכך שלהם יש כתובת. יש ביניהם גישות שונות. יש הרואים ברבי כמי שראוי או היה ראוי להיות משיח, יש האומרים כי הוא המשיח ויהיה, אלא שלעת עתה נגנז ויש הטוענים כי מעולם מת ועודנו חי, אלא שאנו - המסתכלים בעיני בשר - איננו יכולים לראותו.

המיינסטרים אינו מזכיר את הרבי כמשיח, משום שצריך לדבר "באופן המתקבל", כלומר - באופן שאחרים גם יקבלו ולא תיחשב למוזר בעיניהם. את מוטיב ה"אופן המתקבל" ירשו ממאמר הרבי כי "על-ידי שהוא מסביר את עניינו של משיח, כמבואר בתורה שבכתב ובתורה שבעל-פה, באופן המתקבל אצל כל אחד ואחד לפי שכלו והבנתו, כולל במיוחד - על-ידי לימוד ענייני משיח וגאולה" (ספר-השיחות תשנ"ב ח"א עמ' 112). מנגד, בזרם הקרוי משיחיסטי לועגים לכך ואמרים כי אין זה אופן המתקבל, אלא דווקא אופן המתקפל...

בבולטים שבזרם זה נמצא הרב לוי יצחק גינזבורג, שלו אין עכבות להזכיר את הרבי כמי שחי בינינו בעולם שכולו העלם, ודווקא חבד עוסקת בפנימי ובנסתר, ועוד כהנה וכהנה אמירות.

חבד, כתנועה, מתנהלת לפי תורת האדמור, שקבע כי דורנו זה הינו דור השביעי (שעניינו "מידת המלכות" על-פי תורת הנסתר) - האחרון לגלות והראשון לגאולה. הלכך אין מקום לדור שמיני וממילא אין מקום למנות רבי מחליף, שישמש בתואר "נשיא הדור".

כהוכחה לדבריו שהחסידות כולה משיחיסטית, מביא הרב קראוס ראיה מקונטרס המופץ על-ידי הזרם המרכזי בחבד. בקונטרס מובאות אימרות חסידיות של האדמור, המתאימות לכל יום. הבחירה אינה מקרית, וביום ג' בתמוז תשס"ה, נבחרו דווקא דברים שאינם מותירים לקוראיהם כל ספק מי הוא המשיח: "כיון שצדיקא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי (מאחר שצדיק שנפטר מצוי בכל העולמות יותר מבחייו - ע.י.), שגם בזה העולם המעשה אשתכח יתיר, בודאי שהרבי מנהיג את העולם כלו... כמו שהיה עד עתה, ואדרבה, ביתר שאת וביתר עז... והמאורע שארע וכו' אינו אלא לעיני בשר שלנו, ואינו אלא ניסיון בלבד... שכל ענינו הוא שמעלים ומסתיר את האמת" ("לחיות עם משיח", הוצאת צעירי חבד, כפר חבד תשס"ד, ליום ג' בתמוז, עמ' 7-8. ההדגשות במקור).

את המחלוקות והפולמוסים בחבד, שנגררו במקרים נדירים גם לאלימות, מגדיר הרב קראוס כזניחות. לדבריו, הדבר נובע כתוצאה מ"מחלוקת לשם-שמיים שסופה להתקיים". אצל כל חסידי חבד יש להט, "עזות דקדושה", ופעולותיהם נובעות מתוך מסירות-נפש לעשות נחת רוח לאדמור. אם הם רואים חסיד שלדעתם אינו עובד כפי שהאדמור הורה, הם מוקיעים אותו.

אין ספק, כי הנושא המשיחי, של איך להביא את המשיח והגאולה, היה מרכזי בתורתו, אם כי לא אמר במפורש "אני המשיח". הוא היה שואל את קהל שומעיו מה עשו כדי להביא את הגאולה, וציווה להבליט ולהשמיע את עניין המשיח. אז חסידים מנסים לשכנע את חבריהם, ויש שאם לא מצליחים - מנסים לשכנע בדרך אחרת... אבל יחסית לחסידות גדולה, תיגרת ידיים נדירה, ויכול היה להיות גרוע יותר. המחלוקות נעשות בעיקר ברמה התקשורתית, ובפועל - השבת שלפני ג' בתמוז היא "שבת אחדות" של החסידים.