כיצד לעצור את ההינתקות

לאור הקלות היחסית שבה עבר חיסול גוש קטיף שרוים רבים וטובים בתחושה כי ניקוי ארץ התנ"ך מיהודים הינה גזרה שאין בכוחנו הדל להתמודד מולה.

תחושה זו מוטעית היא. יש ויש באפשרותנו לעצור את הטיהור האתני האלים שמתכננים הקופירייטרים ואנשי הסקרים של אולמרט. הדבר הינו יותר מאשר אפשרי הוא אפילו יכול להיות קל. אפשרות זו ידועה היטב לראשי מערכת הביטחון (ביטחון?), אכיפת החוק והמשפט (חוק? משפט?) וכמובן גם לעליזה אולמרט המכשכשת בקלילות בזנבה המופקד על מדינת ישראל.

מצב זה דומה להפלת שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה. בנגוד למה שחושבים רבים, הדיכוי והאפליה שם לא נפלו בשל לחץ בינלאומי אלא בעקבות פקיחת עיניים של הציבור השחור והבנתם כי הם מהווים את עיקר כוח העבודה במדינה. באותו רגע שבו הבינו כי כלכלת המדינה תלויה בהם והתאגדו, נפל המשטר.

מאמר זה מתחלק איפוא לשני חלקים. הראשון מנתח בקצרה את שורש המלחמה כאן והשני מציע דרך מעשית ופשוטה ל נ י צ ח ו ן. רבים וטובים טועים לחשוב כי אנו נלחמים כאן רק על ארצנו אולם זוהי טעות מוחלטת. הארץ היא החזית הראשונה שנפתחה אולם אין היא שורש הדברים. גם לאחר שנובס כליל במלחמתנו על הארץ (חלילה), הקרב לא יסתיים. נהפוך הוא, השלב השני במערכה עתיד להיות קשה הרבה יותר.

שורש המלחמה הנוכחית הינו על הזהות היהודית של מדינת ישראל. איננו נלחמים רק על אדמתנו. אנו נלחמים על השאלה האם אלפיים שנות סבל ויסורים בגולה יזכו את העם היהודי סוף סוף במדינה משלו, מדינה יהודית. מדינת ישראל של אהרן ברק ושל מצעדי התועבה מבקשת להתערטל לחלוטין מכל סממן יהודי.

המילה "יהודי" הוסרה מת"ז בפועל ע"י ברק. עתירה חדשה שהוגשה לאחרונה מבקשת מבג"צ להורות למדינה לרשום "ישראלי" בסעיף הלאום. חיסול ארץ התנ"ך ומסירתה לאויב איננו נובע מדמיונות בדבר צורך ביטחוני. את מה שכל תינוק יודע, יודע גם רה"מ, זהו מהלך הרה אסון. ההינתקות מערש הולדתו של העם היהודי אינה קשורה לצרכים ביטחוניים. נהפוך הוא, השמאל מוכן להקריב את הביטחון למען האידיאולוגיה האנטי יהודית שלו. לעם ה"ישראלי" (במשמעותה המודרנית של המילה) אין כל קשר להיסטוריה ולגיאוגרפיה של העם היהודי. החלפת ירושלים בתל אביב אינה צורך אלא שאיפה. "מה אנו צריכים את כל הותיקן הזה?" שאל/קבע משה דיין בהופכו את המקום הקדוש ביותר לעם ישראל למקום הילוך שועלים וכלבים.

שורש המלחמה איננו נעוץ בשאלות ביטחוניות וממילא אין כל טעם לנסות ולשכנע בסכנה הביטחונית הטומנת בחובה ההינתקות. זה פשוט לא רלוונטי. גם אין טעם לדבר על מוראות הטרור אשר יבוא, בוודאות מתמטית, בעקבות ההינתקות. כמו כל אוטופיסט (הזוי יותר או פחות) מוכן השמאל הקיצוני לזבוח קורבנות אדם רבים על מזבח הפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה. מבחינתו חיסול המדינה היהודית זה ענין של להיות או לחדול ולשם כך מותר להקריב אין סוף "קורבנות שלום".

יש כאן מלחמה בין שני חלומות מנוגדים ומי שיהיה מפוקח יותר הוא שינצח. "אמלאה החורבה, לא נמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים". שני החלומות הללו אינם יכולים לדור בכפיפה אחת. השמאל מבין זאת ולכן הוא שולל מראש כל פשרה. מכונות ההרס של השמאל לא יעצרו באלון מורה או בחברון. הניתוק מארץ התנ"ך ומקדשי האומה הינו רק השלב הראשון.

כל מי שעקב אחר התבטאויות הרמטכ"ל וראש אכ"א בקיץ הקודם יכול היה לחוש במידת השבריריות של ישיבות ההסדר. ברגע שהפריץ, בחסדו אנו לומדים תורה, יחליט כי הגיעה השעה, לא יעזור כלום. באותו הנף יד בו הוחרב הגוש, באותה משיכת כתפיים אדישה בה נדחו כל העתירות בבג"צ, כך באבחת דחפור קצרה אחת לא יוותר דבר ממפעל החיים השני של הציונות הדתית. באותה דרך בדיוק ילכו גם המכינות הקדם צבאיות ובהמשך גם כלל החינוך הממלכתי דתי. אתם רוצים חינוך דתי? שלמו עליו מכיסכם. המדינה אינה צריכה לממן אותו. בקושי יש לה כסף בשביל אבטחת מצעדי התועבה, להקת בת שבע והקמת כפרים ערבים חדשים בגליל (זה מה שקורה היום למי שאינו יודע).

לאור דברים אלו יש לבחון את האסטרטגיה שלנו במלחמת קיום/תרבות זו. נכון להיום לציבור הדתי לאומי יש אפס השפעה פוליטית במדינת ישראל. אנו יכולים להקים את השרשרת האנושית המדהימה ביותר בתולדות המדינה ולשחק בהפקות הענק מבית היוצר של מועצת ספילברג-יש"ע ולמחרת כבר הדברים היו כלא היו. אין איש משגיח בנו, אנחנו כמו אבק, כמו אויר, שקופים ובלתי נראים.

לשמאל הקיצוני לעומת זאת יש השפעה אדירה בארץ. הוא שולט לחלוטין במדינה ואין זה משנה כלל מי רשמית בשלטון. הדבר הינו מפתיע מעט בהתחשב בעובדה שהשמאל הקיצוני הינו מיעוט קטן מאוד במספרו ובהתחשב בכך שאנו מהוים חלק מכל שדרות הבנין של המדינה הזו. אקדמיה, תעשיה, צבא, אין סוף עורכי דין, רו"ח, מהנדסים, הכל בעצם. מה הופך אותנו לכאלו חסרי השפעה?

התשובה היא פשוטה, לשמאל, כמו לארגוני הטרור, אין מה לאבד. אין להם דבר שיש להגן עליו או שיש לחשוש מלפגוע בו. דבר זה מקנה להם יתרון טקטי עצום.

השמאל פוגע במדינה ללא הפסקה וגורם לה נזק אדיר מבלי לחשוש לגורלה. השמאל מבין כי מדינת ישראל חזקה דיה ויכולה לעמוד במתקפות ההרס הללו נגדה. העובדה שהשמאל מאיים על ישראל הפכה אותו לגורם חזק, אשר יש לחשוש מפניו ולרצותו. השמאל הקיצוני לא יחדל מלפרסם תעמולה בגנות ישראל. המחשבה מה יעשה ארגון שמאל עוין זה או אחר מונעת מראש מהצבא לבצע כל מיני פעולות. מדיניות נקבעת בהתאם למה יאמרו או יעשו אותם גורמים. קריאות לחרמות כנגד ישראל ומוצריה, הגשת בג"צים נגד המדינה ותביעה להעמיד לדין את הרמטכ"ל על פגיעה במחבלים הינם לחם חוקם.

תלונות למשטרות אירופיות כנגד אלו הנלחמים בטרור הפכו שיטה. ראו כיצד הפך השמאל את מפקד חיל האויר לשעבר המרגיש רעד קל במטוס בשעה שהוא מכה באויבי ישראל לרמטכ"ל ההינתקות. איזו מטה מורפוזה עבר האיש הזה מאז שחרב הבג"צ החלה תלויה ומרחפת מעל ראשו. התביעה להעמידו לדין בגין פשעי מלחמה, אותה הותיר לפי שעה אהרן ברק באויר, עשתה את שלה. האיש היום הרבה יותר ציתן והרבה יותר ממושמע.

לעומתם אנו, לעולם לא נפגע במדינה. לא נקרא להחרים דבר, להעמיד לדין בחו"ל על פשעי מלחמה. אין מה לחשוש מהמתנחלים האלו, הם לא מהווים סכנה כלשהי. לכל היותר יעמדו בצד, יבכו קצת ויתחבקו עם אלו ההופכים אותם לפליטים. לעולם לא נשכח להצדיע בהלל ביום העצמאות ולעמוד בדום מתוח בתפילה לשלום ראשית צמיחת.

אבל כמו השחורים באפריקה מסתבר שיש לנו הרבה יותר כוח ממה שאנו יודעים. איננו צריכים כלל לפגוע במדינה. די שניתן לה להסתדר בלעדינו.

40 אחוז מהקצונה הזוטרה בצה"ל חובשים כיפות. בשנה האחרונה החל היחס של הנוער הדתי לאומי לצבא להשתנות. שינוי זה החל נותן אותותיו בכמות המתגיסים לשירות קרבי וליחידות העילית בצה"ל. כמות המועמדים למכינות הקדם צבאיות ירד באופן משמעותי (עיין ערך מאמרו של אלי סדן). דבר זה החל להדאיג מאוד את גורמי הצבא. מונה אלוף בתפקיד מיוחד על-מנת לקשר בין הנוער הדתי לבין צה"ל. הצבא איננו יכול להרשות לעצמו לאבד או אפילו לסכן את שדרת היסוד של הפיקוד.

ההתנדבות לכל יחידות העילית איננה נותנת לנו דבר מבחינת יכולת ההשפעה שלנו על מדינת ישראל. אולם עזיבתה תגרום לדרגים הבכירים לשאול עצמם האם זהו משהו שצה"ל יכול להרשות לעצמו. במקום להיות קבלני ההוצאה לפועל של ההינתקות הבאה, אנו יכולים למנוע אותה.

לו אני צעיר בגיל גיוס הייתי מוותר על ההילה והזוהר של הכומתה והדרגות, על הנוחות והקלות של ההליכה בתלם. הייתי הופך למי שתורתו אומנותו או מתחיל לסבול מכאבי גב או סתם מסתפק בלשרת ליד הבית.

מי שרוצה להגן על מדינת ישראל מפני סכנת כליה מצד אחד ומפני סכנת מחיקת הזהות מהצד השני צריך להפנים כי כרגע, ההגנה החשובה ביותר על המדינה הינה מפני עצמה.

לו אני צעיר בגיל גיוס, הייתי מתנדב לרוץ קדימה ולהגן בחירוף נפש על ביטחון ושלימות מדינת ישראל. הייתי נלחם על המדינה היהודית. הייתי משתמט מגיוס לצה"ל!

הגיע הזמן להפסיק להיות עבדים העושים הכל בשביל לזכות בחיוך מצד נבלות השלום. יתירה מכך, למי שקשה להשתמט מלבישת מדי צבא הגירוש יכול להסתפק בשירות פשוט, מהסוג שהחילונים עושים. הוא אפילו יכול לדחות את ההכרעה בשנה או שתיים בהם יבנה את אישיותו בישיבה כבן תורה.

40 אחוז מהפיקוד הזוטר זהו מספר עצום. משמעותו היא כי נכון להיום שדרת הפיקוד המרכזית של צה"ל יושבת על כתפינו. הגיעה העת לתרגם את המספר הזה לכח פוליטי. הגיעה העת לתבוע את חלקנו בהנהגת המדינה. אם המספר הזה רק ירעד מעט, ההינתקות תרד לחלוטין מהשיח הציבורי.

הבעיה בדרישה זו היא שהאנשים הטובים מימין, בנגוד לאנשים הרעים משמאל, מיד יחששו לגורל צה"ל והמדינה. מה יהיה על הצבא? האם אין חשש כי הוא יתפרק? אלו הן שאלות טובות מאוד, כדאי שרה"מ והרמטכ"ל ישאלו אותן את עצמם. הבה ונבדוק איזה מחיר מוכן אולמרט לשלם על-מנת לרצות את יואל מרכוס מהארץ.