הפרקליטות נאלצה להתקפל, ולאפשר שובו של עופר נמרודי לעיתון מעריב ולמשרדי חברת הכשרת הישוב. חזרתו של נמרודי תהא מיום 15.7.01, או קודם לכן - אם תסיים התביעה את העדתם של כמה מעדי התביעה, הנמנים עם עובדי מעריב או הכשרת הישוב.
להסכמה זו הגיעו בימים אלה הפרקליטות, ונמרודי - באמצעות בא-כוחו עו"ד דן אבי-יצחק. להסכמה ניתן תוקף של החלטת בית המשפט, על-ידי שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, עופרה סלומון-צ'רניאק.
קודם לכן עמד בתוקפו הסדר קודם - שניתן ונחתם בין הצדדים בעת שחרורו של נמרודי ממעצר - לפיו נמרודי לא ייכנס לעיתון מעריב ואף לא למשרדי הכשרת הישוב, בטרם סיימו כמה מעדי התביעה, הנמנים עם עובדי קבוצת הכשרת הישוב, למסור את עדותם. ההסכמה הושגה, לאחר שהתביעה הבטיחה לעשות ככל יכולתה כדי להעידם מוקדם ככל האפשר.
אלא שככל שחלפו החודשים התברר, כי הפרקליטות לא עמדה בהתחייבותה [כמעט כרגיל, י.י.], ולא זימנה במהירות לעדות את עדי התביעה בהם מדובר. בדרך זו טירפדה את כניסתו של נמרודי למעריב ולהכשרת הישוב. בקשות חוזרות ונשנות מצד עו"ד אבי-יצחק להעיד את העדים הרלוונטיים, לא נענו בחיוב.
כיוון שכך, הגיש נמרודי בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ובה ביקש לבטל את המגבלות המוטלות על כניסתו. בבקשתו טען, כי אין סכנה שהוא ישוחח בעניין משפטו עם עדים העובדים בחברות של הקבוצה. כתב אבי-יצחק: "המבקש (עופר נמרודי) מקפיד מאוד, ואולי אף מעבר לנדרש, על קיומו של התנאי האוסר עליו לקיים כל קשר או מגע עם עדי התביעה שטרם סיימו להעיד, ובדעתו כמובן להמשיך ולהקפיד ביותר על כך גם בעתיד".
לבקשה צורפה החלטת דירקטוריון הכשרת הישוב מיום 20.5.01, שבה נאמר, בין היתר: "דירקטוריון החברה סבור שלטובת החברה והחברות הבנות רצוי לשלב את מר עופר נמרודי בתפקיד מתאים כדי שיסייע לדירקטוריון, וזאת לאור תרומתו הרבה בעבר (11 שנה), ניסיונו הרב, מיומנותו, מירצו, כישוריו והיכרותו העמוקה עם כל חלקי החברה ובעיותיה".
בבקשה נטען עוד, כי כתוצאה ממניעת שובו לעבודה סדירה, "נגרמו, נגרמים וייגרמו למבקש נזקים חמורים ביותר, הן בפגיעה חמורה ברכושו ובקנייניו ובזכותו החוקתית להגן עליהם, להשגיח עליהם, לשמרם ואף לפתחם, והן בפרנסתו ובזכותו החוקתית לעיסוק ולחופש העיסוק". חברת הכשרת הישוב, נאמר עוד, היא קונצרן ענק מהגדולים במשק. היא מעסיקה אלפי עובדים ומפעילה חברות רבות, ומכאן הצורך המיידי לשמור על האינטרסים של המבקש (כמו גם של אביו) בחברות, דבר שלא יכול להיעשות כיאות ללא ביקוריו של המבקש במשרדי החברות וללא עריכת הבדיקות והפעלת הפיקוח הנחוצים שם.
