בבתי המשפט מתבררות מדי פעם תביעות של יחידים, שיש להן השלכה על ענפים שלמים. כזוהי ההכרעה שניתנה בבית המשפט המחוזי בחיפה, על-ידי השופט יצחק כהן.
עיקרה של ההכרעה המהותית, העשויה להביא למהפכה קטנה בענף הביטוח: הוראת סעיף 22 לתעודת הביטוח בטלה ומבוטלת, שכן היא סותרת את תקנת הציבור.
ההחלטה ניתנה בתביעה שהגישו סיגלית, חלי וליטל קדוש, נגד חברות הביטוח אבנר, קרנית ודולב, בדרישה לקבל פיצוי בעקבות מותו של אבי המשפחה, חנניה קדוש, בתאונת דרכים ב-1995. התובעות יוצגו על-ידי עורכי הדין רונית לוי, מירון קין, דוד אדלר ועמליה ליאור.
תקנה 22 לתעודת הביטוח קובעת הגבלות לגבי השימוש ברכב. לפי תקנה זו, "השימוש המותר: הכיסוי הביטוחי יחול אך ורק על השימוש שנעשה ברכב למטרת אחד או יותר מהסעיפים המופיעים בתעודת ביטוח זו שמספריהם נקובים מעבר לדף... למטרות עסקו או מקצועו של בעל הפוליסה - למעט שימוש כלשהו המופיע ביתר סעיפי חלק ב', אלא אם צוין אחרת במפורש".
המנוח, שהיה עצמאי, ניהל עסק לאספקת מזון מוכן. כיוון שביום שקדם ליום התאונה התקלקלה מכוניתו, הוא ביקש מידידו (שלומי ממן) שישאיל לו את מכוניתו ליום-יומיים. ממן נעתר לבקשה. למחרת כאמור אירעה התאונה, על תוצאותיה הטרגיות.
חברות הביטוח סירבו לשלם פיצויים. הן טענו, כי השימוש ברכב של ממן לצורכי עבודתו של המנוח, נעשה באופן הנוגד את תקנה 22 לפוליסה. לטענת החברות, הפוליסה מכסה נזק שנגרם לבעל הפוליסה (שלומי ממן), אך לא את נזקי התאונה שנעשתה תוך שימוש החורג מתנאי הפוליסה.
השופט כהן נדרש לשאלה העקרונית: האם תקנה 22 יכולה לעמוד. לשאלה זו השיב בשלילה מוחלטת. "קבלת עמדת המבטחות", כתב, "תביא לתוצאות שאין להשלים עמן, ומטעם זה הנני סבור, כי הסעיף עליו סומכות המבטחות את טענתן נוגד את תקנת הציבור, ועל כן הוא בטל".
כהן מסביר: "בימינו הפכה המכונית הפרטית לכלי נפוץ מאוד, ורבים הם האנשים הנוהגים במכוניות שאינן שלהם. בן נוהג במכונית אביו, בעל נוהג במכונית אשתו, חבר נוהג במכונית חברו, וכו'.
"עתה צא וראה: אב שנתן לבנו את המכונית, הרי אם יסע הבן לקולנוע, נסיעתו מכוסה על-פי תעודת הביטוח. אך אם הוא עורך דין, ונסע במכונית לפגישה עם לקוח, כי אז נסיעתו אינה מכוסה. יתרה מזאת, אם יעצור שוטר את הבן ויבדוק את תעודת הביטוח, יהיה עליו אף לבדוק האם הבן עושה שימוש במכונית לצורך עסקו או לצורך פרטי, שהרי אם יאמר הבן לשוטר כי הוא עורך דין והוא נוסע במכונית אביו לפגישה עם לקוח, על השוטר למסור לו הזמנה לדין, באשר הוא נוהג ללא תעודת ביטוח המכסה את נהיגתו".
ובהמשך:
"ניתן אולי להצדיק את הוראת סעיף 22 לתעודת הביטוח במקרים בהם השימוש במכונית היה מגביר את הסיכון המבוטח המוטל על המבטחות, אך מקום בו אין הגברת סיכוך שכזאת, הסעיף אינו מוצדק. לכך יש להוסיף, שאנשים רבים נוהגים במכוניות מבלי שהם מבינים את הדקויות עליהן מצביעות המבטחות, וסעיף 22 לתעודת הביטוח הוא מבחינתם מכשול שהונח בפני עיוור. אם אקבל את טענת המבטחות, כי אז בהינף קולמוס יוולדו מאות נהגים שנהיגתם אינה מכוסה בביטוח, והדבר יסכל את אחת מתכליות החקיקה בתחום זה".
השופט קיבל איפוא את התביעה, ככל שהיא נוגעת לסוגיה זו, והנחית מכה קשה על חברות הביטוח. מה שמעניין עכשיו הוא זה: מה יעשו חברות הביטוח עם תקנה 22, והאם יוציא המפקח על הביטוח במשרד האוצר הודעה פומבית על בטלול תקנה זו.
