במהלך שנת 2005, עלו ונישאו רוחות השוויון והצדק, בתחום מזונות הילדים במדינת ישראל. במהלך אותה שנה, ניתנו מספר פסקי דין, הן ע"י השופטת חנה בן עמי, מביהמ"ש המחוזי בירושלים והן מפי כבוד השופטת אילה פרוקצ'יה מבית המשפט העליון, אשר הציגו פרשנות שוויונית יותר לחוק מפלה ובלתי סביר, הקובע, כי על גברים יהודים במדינת ישראל לשאת בכל עול פרנסת ילדיהם.
צד בצד עם רוח השוויון הזו, נתכנסו כנסים, נכתבו מאמרים ונפסקו פסיקות של בתי המשפט לענייני משפחה, אשר אינם מקבלים את הפרשנות השוויונית הזו.
הטענה העיקרית היתה, כי קיים חוסר שוויון ומעמד בלתי שווה בעבודה, לנשים ולגברים. אישה, לטענת הדוברים, משתכרת בכל מקרה פחות מגבר ועל כן, על-מנת לצמצם את ההעדפה הבולטת של הגבר בתחום העבודה וההשתכרות, יש לעמוד בתוקף על האפליה המוזרה הזו בנושא מזונות הילדים, הנוגדת, את מה שנחשב כעיקרון על במדינת ישראל, הוא עיקרון השוויון.
עוד טענו הדוברים, כי האישה במיוחד, מבקשת לה עבודה חלקית, לצורך הטיפול בילדים. לגמישות בעבודה, יש כמובן מחיר בגובה ההשתכרות ובסוג העבודה הזמין. זאת ועוד, האם, אשר היא כמעט תמיד המשמורנית על ילדיה, בלאו הכי משלמת עבור הוצאות רבות של הילדים, אשר אינן ממומנות ע"י האב והיא אף מטפלת בילדים טיפול יומיומי, אשר אף הוא שווה כסף. על כן, השוויון הנדרש במזונות ע"י אנשים שכמותי, הינו לטענת אותם דוברים שוויון מדומה ומזויף, שכן, הוא אינו לוקח בחשבון את כל הנתונים, אשר פרטתי לעיל.
לא כך הם פני הדברים.
מערכת החקיקה והפסיקה, אשר שולטת על תחום המזונות ומשמורת הילדים, הינה מעוותת, מראשית ועד סוף. חקיקה ופסיקה זו והשתדלותם הדורסנית, של ארגונים למיניהם בנושא, גורמים לפגיעה בלתי נסבלת בכבוד האדם. הזיוף האמיתי, מצוי בנשמות הקרבנות המדומים, אשר טוענים, כי אסור בשום פנים ואופן לשאוף לשוויון במזונות. אותם דוברים שכחו באופן נוח לציין, כי הם עומדים על כך, כי לא יתקיים שוויון בתחום משמורת הילדים, שאז מניין הם ישאבו את הטפות המוסר הצדקניות, הגורמות לגברים המשתכרים 5,000 ש"חלחודש נטו, להעביר 3,000 ש"חנטו לילדיהם?
האם זהו שוויון אמיתי ולא מזויף, אשר משליך אדם אל הרחוב, רק כי הוא לא מצליח להרוויח יותר מ- 5,000 ש"ח. האם זהו שוויון אמיתי ולא מזויף, כאשר אב, משלם על בנו בכורו מאישה אחת, 1/2 משכורת, כך שלו, לאשתו ולילדיו הקטנים מאשתו השנייה - ארבע נפשות, נותר החצי השני? האם זהו שוויון אמיתי ולא מזויף כאשר נטענת הטענה הבזויה, כי טובתם האמיתית של הילדים, אשר נשארים במשמורתה של אמם, היא כי אביהם ייזרק לרחוב וירעב, רק כי הוא צריך להעביר להם את רוב משכורתו?
ראשי הדוברים, הינן אקדמאיות, היושבות באקדמיה, מחזיקות בתארים מתקדמים ואינן מתביישות לרגע, לדבר על חוסר שוויון הזדמנויות והשתכרות, או על אפליה בתחום השכר לנשים, כאשר הן מחזיקות במשרות מכובדות ומשתכרות סכומים, שרובנו כלל לא חולמים עליהם.
מי הן אותן נשים, אשר מפלים אותן לרעה בשכרן? האם מתכנתות, המשתכרות משכורת של 15,000 ש"חנטו ואולי רופאות המשתכרות עשרות אלפי שקלים לחודש ואולי עורכות דין אשר מי ימנה את שכרן, או מנהלות?
יטען הקורא ובצדק שלא כל הנשים ואולי רק מיעוטן, מחזיק בעמדות בכירות, אשר שכרן בצידן. אך, הפלא זה פלא, גם לא כל הגברים הינם מנהלים, עורכי דין, רואי חשבון ורופאים, חלקם הינם פועלים ועובדים המשתכרים לא יותר מאותן נשים, אשר מזלן או שכלן או יכולותיהן, או מזלן, לא מאפשרים להן להחזיק בעמדות בכירות. אבל זה ממש לא מעניין אף אחד.
במוחם הצר והצבוע, של דוברים אלו, אשר הגיעו לעמדות בכירות ביותר, עומדת אג'נדה אחת, שנאת חינם. שנאה, אשר אין עמה כל חמלה או אנושיות, או ניסיון להעמיד עצמם במקומו של הצד השני. בדיוק כאותה אם, אשר אינה מסוגלת לבצע, כאדם בוגר, הפרדה בין תחושות השנאה והנקם כלפי בעלה, לבין טובת ילדיה והיא מנסה להסית את הילדים כנגד האב, בלי התחשבות במחיר הכבד שהדבר גובה מן הילדים, כך, אותם דוברים, אינם מסוגלים לבצע, את הדבר המתבקש מאדם בוגר באשר הוא, להעמיד עצמו בנעליו של האחר ולהיות לפני כל דבר אחר, לפני היותו גבר או אישה - אדם.
גברים רבים מאוד רוצים לטפל בילדיהם והם אוהבים ומסורים להם לא פחות מן האמהות. העובדה שהם לא נאבקים בדרך כלל על משמורת ילדיהם, היא אחת ופשוטה, אין להם סיכוי והם יודעים זאת.
אם מבקשים שוויון אמיתי ולא מדומה, יש לקבוע כברירת מחדל ברורה וחוקית, כי גברים ונשים ישאו בגידול ילדיהם באופן שוויוני. לא כבחירה של מי מהם, אלא כחובה חוקית. בבחינת הולדת - גידלת. אבות אשר ינסו להתחמק מהטיפול בילדיהם, ישלמו לאם שכר טיפול, במידה והיא נאלצת לעבוד פחות שעות בגין כך. אבל לא יתכן, מצד אחד למנוע בכל דרך מגברים לטפל בילדיהם ואז להאשים אותם, שהם אינם עושים זאת ולהשית עליהם דמי מזונות בלתי סבירים.
זאת ועוד, גם במצב הקיים בנושא משמורת ילדים, לא יתכן לגזור על כל הגברים גזירה שווה, שלא יוכלו לעמוד בה ולא לבדוק עניינית, את מקורות ההכנסה של שני הצדדים ואת יכולתם לחיות בכבוד ולו המינימלי. איך מצפה מישהו, שאדם המשתכר 5,000 ש"ח. יוכל להמשיך ולהתקיים ולחיות מ- 2,000 ש"ח. אשר נותרו בידיו לאחר תשלום המזונות לילדיו? התשובה היא, שאף אחד לא מצפה שהוא יחיה או יתקיים, אבל את מי שפוסק פסיקות כאלו ומי שנותן ידו לטענה השקרית, בדבר שוויון מזויף לכאורה, זה ממש לא מעניין.
הדיבורים על עגינותן ועל מסכנותן של הנשים, מייצרים כותרות נאות ומציירים את הדוברים, כדמויות חיוביות, המגנות על המסכנים. אך, לגלות את אותה מידת החמלה והאנושיות כלפי מישהו נוסף, אשר אף הוא שייך למין האנושי - הגבר, זה הופך אותי ושכמותי, למה שמכונה ע"י דמויות שליליות במיוחד, מבין אותם דוברים, ל"משת"פית", שלא לומר דברים גרועים מאלה, אשר כבר נאמרו מעל דפי העיתון, כנגדי. זאת, רק משום התובנה שלי, כי יש לבחון כל עניין לגופו ויש לחמול על כל אדם באשר הוא, ללא הבדל מגדרי או אחר.
גברים, לוחמים, מפרנסים, הם אנשים עם נשמות ויכולת לאהוב את ילדיהם, אשר אינה פחותה משל נשים. לגברים יש אפשרויות גבוהות או נמוכות להתפרנס ולפרנס, איש איש ויכולותיו.
צאו ושננו: "אין מתקנים עוול אחד בעוול אחר". על-מנת להגיע לשוויון אמיתי ובלתי מזויף בתשלום מזונות הילדים, יתכבד בית המשפט וישקול כל מקרה לגופו, תוך שהוא נותן דעתו לכל הנוגעים בדבר ולזכותם של כל הנוגעים בדבר לקיום בסיסי הולם, ילדים, נשים וגברים.
לסיום, מתוך דבריו הצלולים, של נשיא ביהמ"ש העליון אהרן ברק, הלקוחים מתחום דיני החוזים ותום הלב דווקא, אך נאים ונכונים אף לענייננו: " עיקרון תום-הלב קובע רמת התנהגות של אנשים הדואגים, כל אחד לאינטרס שלו עצמו. עיקרון תום-הלב קובע כי השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר. אדם לאדם - לא זאב, ולא מלאך; אדם לאדם - אדם".
