חברת ביטוח שפיצתה מבוטח על גניבת רכבו, ולאחר מכן התברר שהרכב לא נגנב אלא עוקל ונתפס באישון לילה בידי אנשי מס ערך מוסף, בלא שבעליו ידע על כך, תקבל ממע"מ את ההפרש בין מחיר המחירון ששולם למבוטח לבין מחיר הרכב שהוחזר לה ממע"מ, בסך 28,631 שקל. שופט בית משפט השלום בתל אביב, אלי ספיר, שפסק כך, חייב את שלטונות מע"מ גם לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טירחת עורך דין בשיעור 15% מהסכום שנפסק.
מפסק הדין עולה כי לאחר שבעל הרכב התלונן לפני חברת הביטוח שלו, ביטוח חקלאי, כי רכבו נגנב, עשתה החברה בירור במשרד הרישוי. ואכן נמסר לה כי הרכב נקי מעיקולים ונרשם כגנוב. לפיכך, שילמה החברה למבוטח 59,732 שקל, על-פי הפוליסה. אבל לאחר כחודש התברר כאמור כי הרכב לא נגנב, אלא נתפס בידי שלטונות מס ערך מוסף בלא שהמבוטח ידע על כך. לאחר משא-ומתן, הוחזר הרכב לחברת הביטוח, ונמכר במכרז.
ביטוח חקלאי הגישה לבית משפט השלום תביעה נגד מס ערך מוסף את ההפרש בין הסכום ששילמה למבוטח לבין הסכום שהתקבל במכרז, בניכוי הוצאות המכרז ודמי שמאות, ובסך-הכל 28,631 שקל. החברה טענה כי מס ערך מוסף היה אחראי במישרין לנזק שנגרם לה מתפיסת הרכב שלא כדין ובלא להודיע על דבר התפיסה למבוטח שלה.
מס ערך מוסף טען תפיסת הרכב התבצעה כדין, שכן בעליו היה ערב לחובו של אדם אחר למע"מ. עוד נטען כי המבוטח ידע על תפיסת הרכב כבר ביום התפיסה, וזאת באמצעות הדבקת דוח עיקול על דלת ביתו. בנוסף על כך, נמסרה הודעה ביום התפיסה למשטרת אשקלון, כי הרכב עוקל ע"י מע"מ.
עוד נטען שהרכב שנתפס היה רכב בעל פגיעות רבות ולכן נמכר במחיר נמוך במכרז. התפיסה עצמה לא גרמה לכל נזק, ואם שילמה התובעת למבוטח את הסכום המלא, אין לה להלין אלא על עצמה.
עיקול סמוך לחצות
מהראיות שהובאו במשפט עלה כי הרכב עוקל ונתפס בחנייה שליד ביתו של המבוטח באשקלון סמוך לחצות, והוא הגיש את התלונה למשטרה למחרת בבוקר.
המבוטח אישר בעדותו כי חתם ערבות במע"מ לחברו. כנגד ערבותו מסר שני שיקים. הוא הבין שהתחייבותו מתמצה בשני שיקים אלה בלבד ולא ידע על שהוא ערב לכל סכום. הוא הוסיף כי לא ידע על העיקול ואף לא העלה זאת על דעתו. כשירד מפתח ביתו והבחין כי הרכב איננו היה בטוח כי הרכב נגנב ולא הייתה לו כל סיבה לחשוב אחרת. לכן ניגש למשטרה ומסר תלונה.
העד היחיד מטעם מע"מ היה מאיר אלחרר, מנהל מדור תביעות ואכיפה בתחנת מע"מ אשדוד.
ואולם עד זה לא היה יכול לומר מידיעה אישית אם הוסבר לערב כי ערבותו מתפרסת על כל חובות החייב, גם חובות עבר וגם חובות עתידיים, ואם אכן הודבקה על דלת ביתו הודעה על התפיסה. מכיוון שלא הובאו עדים אחרים מטעם מע"מ, החליט השופט לקבל את גרסתו של המבוטח.
נציג חברת הביטוח הסביר במשפט כי המבוטח קיבל את מלוא ערך הרכב, על-פי המחירון כפי שהפוליסה מחייבת. הוא הסביר כי כאשר רכב גנוב נמצא, חברת הביטוח סופגת את הפרש המחיר. אבל במקרה הנדון, המעוול הוא מדינת ישראל, שלא כמו מקרה גניבה רגיל שבו לא ניתן בדרך כלל לתבוע את הגנב.
בפסק הדין קבע השופט כי מע"מ גרמה נזק בהתנהלותו הרשלנית. הרשלנות התבטאה בכך שמע"מ לא וידא חד-משמעית שהמבוטח יודע כי רכבו נתפס ומדוע ובכך שלא וידא כי העיקול אכן נרשם במחשב של המשטרה ושל משרד הרישוי. עוד פסק כי חברת הביטוח שילמה את הכסף למבוטח מכוח חבותה על-פי הפוליסה, ולכן היא זכאית לתבוע בתביעת שיבוב את מלוא נזקיה ממע"מ.
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
