במשך עשרות שנים מתנהל מסע בארבע יבשות למציאת דפיו האבודים של אחד הטקסטים היהודיים העתיקים בהיסטוריה: תנ"ך בעברית בן אלף שנים, הנקרא כתר ארם צובא (Crown of Aleppo).
הצלבנים החזיקו בו למטרות שוחד, האש כמעט כילתה אותו, וסופר לגביו כי הבריחו אותו בגבולות, במכונת כביסה. אולם ב-1958, כאשר הגיע לבסוף לארץ ישראל, 196 דפים היו חסרים, 40% מהספר והשגת דפיו הנוספי הפכה למעין משימה לאומית.
חוקרים המציגים את כתב היד הנמצא בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל בירושלים מציינים כי יש בידיהם מספר קצות חוט באשר למקום הימצאותם של אותם דפים חסרים ומטרתם היא להשלים את התנ"ך החסר.
אומנם כתר ארם צובא אינו מפורסם כמו המגילות הגנוזות, אך עבור חוקרים רבים הוא אפילו חשוב יותר, משום שהוא נחשב לגרסת התנ"ך המקובלת על יהודי העולם.
המפתח למציאת הדפים האבודים אמור להימצא בגלות היהודית המנותקת של יהודי סוריה, בעיר חאלב (Aleppo) שם שכן כתב-יד זה בבית הכנסת העתיק שם.
הסורים שורפים בית כנסת - היהודים מצילים את "כתר ארם צובא" מידיהם
התפנית בגורל "כתר ארם צובא" חלה כאשר המון סורי העלה באש את בית הכנסת באלפו, לאחר החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 להקים מדינה יהודית בא"י. למרבה המזל יהודי חאלב הצליחו לחלץ את התנ"ך העתיק, אולם גם הקהילה היהודית באלפו, ולא רק "כתר ארם צובא" נאלצה לנדוד.
מלומדים סבורים כי עדיין חלק מיוצאי אלפו מחזיקים בידיהם כמה מהדפים האבודים, כאשר אחרים נפלו לידיהם של סוחרי עתיקות. שני חלקים מהספר כבר התגלו מאז: דף שלם ב-1982 וחלק מדף בשנה שעברה, אשר נשמר במשך עשרות שנים ע"י יהודי מברוקלין בשם סם סבאג.
כאשר כתר ארם צובא הגיע ארצה לפני 50 שנה הוא הוצג בפני נשיא ישראל השני, יצחק בן-צבי, שהיה גם חוקר הקהילות היהודיות בעולם המוסלמי ובא"י.
מכון יצחק בן-צבי הוא שעומד מאחורי החיפוש החדש בנוגע לכתר ארם צובא. ניסיונות עבר, גם בסיוע אנשי מוסד ודיפלומטים, נתקלו בחומת שתיקה מצד היהודים, יוצאי אלפו. לחיפוש החדש גויסה קבוצה קטנה של יהודים מחאלב, אשר יוכלו לזכות באמון הקהילה, והצליחו לאסוף מידע לגבי הימצאות הדפים המבוקשים ובאשר לזהות האנשים האוחזים בהם. כך אמר לסוכנות AP ד"ר צבי צמרת, מנהל מכון "יצחק בן צבי", שהדגיש כי "רק אדם המאמין כי כתב יד זה הוא אחד מאבני היסוד של עם ישראל, מי שמטרתו אינה להתעשר - רק אדם כזה יוכל להביא להתקדמות".
ד"ר צמרת חשף רק מעט פרטים, כדי שלא לפגוע במשימה. הוא הקפיד לומר כי החיפוש מתרחש בכל יבשת אמריקה, בישראל ובאנגליה, וכי נראה כי ההצלחה היא בטווח הישג-יד.
אם יש סיכוי, כפי שהשמועות אומרות, כי אין זה רק פיסות קטנות, אלא חלקים שלמים, אזי זה מרגש למדי" - אמר אדולפו רויטמן, האיש האחראי לשמירת כתב-היד במוזיאון ישראל. הוא ציין כי חסרים ספרים שלמים, "רוב ספרי החומש, למעט מספר דפים. אין את ספר אסתר או דניאל". הוא, כמו חוקרים נוספים, המעורבים המסע החיפוש, כבר נפגש עם אנשים, המכירים אנשים שלכאורה מחזיקים ברשותם דפים מ"כתר ארם צובא".
רויטמן סבור כי אומנם מחירו של דף לא יסולא בפז, אך הכסף לא אמור להוות מכשול עבור יוצאי חאלב, כיוון שמי שנושא עימו מזכרת שכזו עלול להיות מסולק מהקהילה. על חלק מדפי "הכתר" מופיעה אזהרה לפי הוא "אסור למכירה".
"כתר ארם צובא", על 451 עמודיו, נכתב בסביבות 930 לספירה על-ידי שלמה בן-בויא, פקיד בטבריה. הוא נערך ע"י מלומד ידוע בתקופתו, אהרון בן-אשר. השלמתו סימנה את תום תהליך בן מאות השנים שיצר את הנוסח הסופי של התנ"ך.
"כתר ארם צובא" היה בידי הקהילה היהודית בירושלים עד שהוא נלקח בידי הצלבנים, שכבשו את העיר ב-1099. תמורת שוחד, הוא הוברח לקהיר, שם הוא היה ברשות הרמב"ם, אשר הכריז לגביו כי הוא ההעתק המדויק ביותר של התנ"ך.
כתב-היד אינו כולל פסקאות החסרות בגרסאות אחרות של התנ"ך. במקום זאת, הוא תואם להפליא מבחינת הניקוד שלו, ואותיות שעברו שינוי קל בהגייה מאז. כיוון שהוקפד על נוסח אחיד מבחינת הכתיבה בין הקהילות היהודיות בעולם, נחשב "כתר ארם צובא" לאחד מהטקסטים היהודיים החשובים ביותר הקיימים.
רפאל זר מפרויקט התנ"ך באוניברסיטה העברית בירושלים, מציין כי "בשורה התחתונה, כל הליך עיצוב הנוסח הסופי של התנ"ך הסתיים בכתיבת כתר ארם צובא". לפיכך הוא הטקסט הנחשב למחייב ביותר של התנ"ך, אך לא יושלם ללא דפיו החסרים.
חיים טאוויל מה"ישיבה יוניברסיטי" בניו-יורק, מחבר הספר העומד לצאת לאור בנוגע ל"כתר ארם צובא", סבור כי לא נעשה מספיק עד היום עבור "הכתר". לדבריו, עבור הציביליזציה המערבית ועבור היהודים כתב-היד הזה שקול למגנא כרטא.
יצוין כי לא ברור, כיצד הגיע "כתר ארם צובא" לצפון סוריה, בעיירה חאלב. יש הסבורים כי הוא הגיע לשם באמצעות צאצאי הרמב"ם בסוף המאה ה-14. מאז שמרו היהודים באדיקות על "הכתר" אך הסורים שהציתו את בית הכנסת גרמו גם לשריפת חלק מדפי הספר, כאשר את השאר השתדלו, כאמור, יהודי המקום להציל.
כאמור, דף אחד שב לחיים ציבוריים כאשר היה בידי יוצאת אלפו מסוגרת שנפטרה. קרוביה העבירו את הדף ב-1982. חלק מדף אחר , הכולל בתוכו את עשר המכות שרד בארנקו של מר סבאג, גולה נוסף מחאלב, שחי בניו-יורק. סבאג החזיק את פיסת כתב-היד יקרת-הערך כקמע. לאחר מותו, בשנה שעברה, העבירה משפחתו את פיסת כתב-היד לירושלים.
אחד האנשים שהעם היהודי חב לו את הצלת הדפים מ"כתר ארם צובא" הוא מוראד פאהאם, אשר התגנב לבניין, מחופש לבדואי ומצא את החלק הארי של כתב-היד על הריצפה, לפי גירסת נכדו, ג'ק דואק.
דוייק מספר כי, סבו הצפין, עשור לאחר מכן, את כתב-היד מתחת לגלימתו וחצה את הגבול לטורקיה. משם, עטוף במגבות הוא הוכנס למכונת כביסה בדרכו לישראל בספינה.
דואק, איש עסקים החי בניו-יורק, שם חיה קהילה גדולה של יוצאי חאלב, אמר כי הגיעו אליו השמועות לגבי "הכתר" וכי הוא מאמין כי הדפים החסרים אכן קיימים. "אני מנחש שיש חלק גדול יותר, היכן-שהוא, הממתין להימצא" אמר דואק.
