אני תופס את עצמי מרעיף סופרלטיבים בזמן האחרון. הבטחתי לעצמי שבמסעדה הקרובה שאבקר בה אשתדל ליפול על מנה מחורבנת, כזו שתוציא ממני קצת ארס ביקורתי שיציף אותי בהרגשה טובה. כשהתבקשתי לכתוב על 'מקום בלב' הרעננית, הבנתי שזו עומדת להיות משימה קשה במיוחד. משימה מהסוג הזה דורשת אמצעים מיוחדים ולפיכך הצטיידתי הפעם באחותי. היא ומבקר המדינה אלו שני הגופים היחידים שאין דבר החסין מפניהם. מכיוון שלינדנשטראוס לא ענה, ומיכל גרה ממש קרוב, הגענו ביחד. את פנינו קיבלה שלה. שלה, כך למדנו בהמשך הערב, היא מהבוגרות הראשונות של קורס המלצרים המבוגרים שמתקיים במקום - חודשיים אינטנסיביים של לימוד רזי המלצרות שתכליתם להפוך את אותה חלטורה למקצוע. ההסברים המנומקים והמחוייכים על כל מנה בתפריט מאותתים לנו שבינתיים זה עובד.
לראשונות בחרנו, בניסיון להקשות ולמצוא פגמים כמובן, בשתי מנות ספיישל שלא מופיעות בתפריט הקבוע. ניסיון כושל. היו אלו מרק גולש (35 שקל) ומניפת רוסטביף (48 שקל). מה לומר, אפילו קשת חיצי הביקורת האנושית שמולי נשארה דוממת. מרק הגולש עשוי במקום בידי בשלנית הונגריה אוריגינלית שלא עושה טעויות. כמות הבשר בפנים לא הייתה מביישת אף מנה עיקרית. מניפת הרוסטביף עם מעט הבלסמי המתקתק מעליה וגרעיני רימון חמצמצים, הפכו את שלב הראשונות לחגיגת טעמים משובחת. באנליזה שאחרי הראשונות הסקנו שבמנות ספיישל אקסטרימיות כנראה שלא נמצא את הנפילה המיוחלת. התכנסנו בחזרה אל המיינסטרים והזמנו פילה בקר ביין אדום ופורטבלו על מצע פירה (125 שקל) עבורי, ופילה מוסר עם לבבות ארטישוק גם הוא על מצע פירה (98 שקל) עבור מיכל. באמצע, ובשביל הקונטרסט, סלט השף המאחד עלי רוקט עם דבלים, רימונים ורוקפור (48 שקל). פילה המוסר עסיסי ומשדר חיוניות רבה מזו שראיתי בחיי אצל כמה וכמה דגים שעוד שחו. תיבול המנה הזו לא היה לטעמי אמנם, אבל מיכל התמוגגה ובכך גזלה ממני את הזכות להטיף למוסר. מנת פילה הבקר טובה במיוחד. הרוטב עדין ומתבטא במיוחד בפטריות שספגו אותו היטב. הפירה בשתי המנות זהה ומצויין.
במפתיע, דווקא הסלט שהונח בינינו היה לכוכב הסיבוב. בשונה מהבקר ומהמוסר שהיו טובים אך בנאליים, הסלט הזה ניחן גם ביצירתיות קולינרית מהסוג שגורם לי לרייר כרגע על המקלדת.
אל המנות האחרונות הגענו שבעים, מהאוכל ומתחושת הכישלון במשימה. את ההפתעה שעוד צפויה לנו לא חזינו. היו אלו טירמיסו נטול גלוטן וסוכר תמים למראה (38 שקל) ומנת קרמשניט תמימה מעט פחות (38 שקל). אני לקחתי גם הפוך קטן (11 שקל) שראוי לאיזכור ולו רק בשביל הקצפה קרמית מעולה וטמפרטורה מדוייקת, שילוב נדיר במקומותינו. מיכל ויתרה על ההפוך בנימוק שחלב 3% די משמין. היא הסתפקה במקום זה ב-73% מהקינוחים. אין מילים. וירטואוזיה קונדיטורית במיטבה. ביקשתי משלה להודות אישית לקונדיטור שהצליח להדהים אותי. הוא לא היה, אז אני מרשה לעצמי להודות לו באופן אישי על שני הקינוחים הטובים ביותר של החודשים האחרונים. חוויה.
כצפוי, יצאתי ממקום בלב עם תחושת כישלון מהדהד בנסיוני להפוך למבקר מושחז וארסי, אבל עם טעם מושלם בפה, אז למי אכפת.
