ד"ר ארד, מארגן הכנס, מורי ורבותי,
כנס זה, השלישי במניין תוכנן כשני קודמיו בתנאי אי-ודאות, איש מהמתכננים לא יכול היה לשער בנפשו מה יהיו המאפיינים המיידים של מציאותנו בחנוכה תשס"ג. וודאי הוא שלא היה בידי מאן-דהוא לחשוב, כי ישראל תמצא עצמה בשבועות אלה בעיבורם של ארבעה מעגלי ייחוס שבתוכם אנו חיים ופועלים. בזירה הפנימית מתנהלת מערכת בחירות שהתרגשה על המדינה בפתאומיות וללא תכנון וכוונה מוקדמת.
במהלך המלחמה נגד הטרור העולמי עברו רק ימים ספורים מאז הניסיון להפיל מטוס ובו מאות נוסעים. אירוע זה הינו בבחינת עליית מדרגה גדולה ומשמעותית ואסור להתעלם ממנה. במערכה נגד האיום הבינלאומי של נשק השמדה המוני מתגלגל לו רצף של ספירה לאחור אל מול עירק בהנהגתו של סדאם חוסיין. ויש מעגל רביעי - המתמצה בתהליכים עמוקים המתרחשים בתוך החברה והרשות הפלשתינית - תהליכים שאולי מצביעים על ראשית סיכויי יקיצה מחלום הבלהות של ההתאבדות האישית והלאומית של הציבור הפלשתינית.
שני מעגלים במישור הבינלאומי - שני מעגלים במישור המקומי והאזורי - וכל הארבעה נפגשים ונפרדים תכופות כאשר הם נוגעים בנו ומשפיעים על חיינו - חיינו היומיומיים וחיינו הלאומיים ארוכי הטווח.
לעת כזאת פריסת מאזן הביטחון הלאומי אינה אקט תקופתי שניתן לבצעו באורח מדוד ומסודר בקיבועי זמן קשיחים - אחת לשנה או אחת לשנתיים. עלינו לעסוק במאזן הביטחון הלאומי כתהליך רציף ומתגלגל, ולנסות ולבחון אותו כל אימת שמתרחש או מתרחשים אירועים שמשנים את הנוף הפנימי או את הנוף החיצוני ברמה האסטרטגית.
זו משימה קשה מאוד המצריכה הן כוח אדם מיומן ובעל רמה, והן תנאי קשב של הרמות המדיניות. לא אתיימר כאן ועכשיו לשרטט את מלוא התמונה, שלדעתי מחובתנו להציג בפני הדרג המדיני וזאת משתי סיבות: האחת שטרם ביצענו המלאכה בתוכנו פנימה, והשניה משום שהנמען הראשון והמרכזי לעשייתנו הוא הדרג המדיני, והוא ולא אחר זכאי לבחון את תוצר עבודתנו, ולהתייחס אליו בטרם יוודע בציבור ובטרם יחליט כיצד רצונו שננהג בו.
ברגעים הבאים ניתן דעתנו למספר היבטים ומאפיינים שנראים לי ראויים להדגשה ולהבלטה, בפרק הזמן המיידי שפניו אנו עומדים. במודע ובמתכוון לא אתיימר במשך כרבע שעה לסקור את מלוא היקפו של מאזן הביטחון הלאומי.
רבות נכתב ודובר על מרכיבי החוסן הלאומי ובכנס, מיוחד מקום רב לעניין מרכזי זה. לא אקדים את החוקרים וצוותי החשיבה ובמקום זאת אציג זוית פרטית - אישית משלי. ארבע וחצי שנים כיהנתי כראש המוסד. בתקופה זו שירתתי תחת שלושה ראשי ממשלה, כיהנתי בימיהם של ארבעה שרי ביטחון, עברתי שתי מערכות בחירות, ומטבע הדברים פעלתי מול אנשים שונים שסובבו את הקברניטים ואשר היו חוליות חשובות וחיוניות בהנעת גלגלי ותהליכי קבלת החלטות. לכל אורך התקופה הזאת התקיימה רציפות שלטונית מתמדת וניתן היה לקבל החלטות ולבצע פעילויות של כל זרועות הביטחון ללא כל בעיה וללא כל מעצור. בכל עת היו מוקדים מוכרים ומזוהים של סמכות ושיקול דעת.
לא היה רגע ולו אחד שבו נקטעו ערוצי הקשר והקשב שבין ישראל לבין העולם החיצון על שלל רבדיו והיבטיו. ודאי הוא שהרכבים שונים מן הסתם קיבלו החלטות שונות, אך האמת היא, שלא שונות בהרבה בנושאים הנושקים לגורלו של עם, לקיומה ולעתידה של המדינה. וכדי להסיר ספק המדובר הן בהחלטות בעלות אופי שוטף והן בהחלטת בעלות משמעות של שינוי אסטרטגיה. דמויות החליפו פוזיציה. איש אופוזיציה בכיר ישב יום אחד בוועדת משנה למודיעין של ועדת החוץ והביטחון ולמחרת ישב מאחורי שולחנו של ראש הממשלה. שר ביטחון של היום, החליף מקום וישב למחרת בכנסת בוועדת המשנה. לא היתה אחידות דעות. היה פלורליזם מחשבתי וניכרה יוזמה יצירתית מכאן ומכאן.
אשיות השלטון בישראל נבחנו בכור ההיתוך של הפוליטיקה הישראליות הרותחת והדינמית, והוכיחו את חוסנם ואת המשכיותם ואת אמינותם הן כלפי האחריות הלאומיות האולטימטיבית והן, וזה אולי לא פחות חשוב, מול הכוחות הלוחמים בשטח. אני סבור כי הלכידות הלאומית ברגעי משבר והכרעה היתה רכיב חיוני לישראל בכל תולדותיה. הוכח המבחנים העומדים בפנינו זה מרכיב חשוב מתמיד ונראה לי כי בנקודה קריטית זו אין מקם לדאגה אמיתית.
היכולת של ישראל לשמר ולטפח יציבות משטרית היא נכס לאומי ממדרגה ראשונה, אך יש לה גם משמעות בינלאומית. כאשר העולם נתון, כפי שהוא נתון כיום, בפני איומים במישור הבינלאומי ובחזית המאבק נגד התפשטות הנשק להשמדה המונית, יציבותם ופיכחונם של משטרים הופכים נושא מרכזי למעקב, להתייחסות ובמקרה עירק, למשל גם יעד לפעולה.
האימרה הנדושה כי ישראל הינה אחת הדמוקרטיות הבודדות במזרח התיכון, מתחלפת בקביעה כי לישראל הממשל היציב והמפוכח ביותר באזור. זהו נכס מרכזי במאזן הביטחון הלאומי שערכו בשוק הבינלאומי של משפחת האומות עולה במהירות רבה דווקא בעת הזאת. אין לי ספק, כי לא דרושה לכך הטפה של גורם זה או אחר בישראל שכך ימשיך להיות. זהו עצם מעצמה ובשר מבשרה של האומה הישראלית מאז הכריזה על עצמאותה.
אל מול יכולתה של ישראל וממשלות ישראל לדורותיהן לבנות ולקיים מערכת שלטונית אמינה ויעילה במישור הביטחון, ניכר כי לא השכלנו לכונן מערכת אזרחית מקבילה שתתמודד עם בעיות הכלכלה והחברה בהצלחה דומה. אמת נכון - התחומים האזרחיים השונים לא רק במהותם אלא גם בנורמות שעל פיהן יש לנהל חיים אזרחיים. מושגים כ"משמעת" או "הירארכיה" לובשים לא רק צורה שונה, אלא אף תוכן שונה, כאשר הם מתיישמים לתחומים כמו חינוך, תעסוקה, בריאות או כיוצא באלה.
כאן ודאי יש צורך בתמהיל שונה לגמרי של סמכותיות, ציות וביצוע. ניסיונותיהן של ממשלות ישראל לכונן מערכת שליטה, בקרה והובלה, נסתיימו בתוצאות פחות טובות. ישראל טרם מצאה את האמצעים שבהם ניתן לאכוון עשייה לטובת יעדים לאומיים בתנאי כלכלה חופשית, המעוגנת בנוהלים בינלאומיים שבהם ישראל מחוייבת, אם ברצונה להשתייך "לכפר הגלובאלי".
במטוטלת שנעה בין ההכרח לשמור על יוקרת ישראל ומעמדה אצל חברות האשראי הבינלאומיות, לבל ייפגע המוניטין של המדינה בשוקי חוץ, לבין אימות הפער הכלכלי הגדל בין שכבות האוכלוסיה ואבטלה הגוברת, יכולתו של הממשל לקבוע מדיניות ולפעול על-פיה נראית לוקה. בנקודת זמן כלשהי יכולה התפתחות שלילית נוספת במישור אחר זה להשפיע על החוסן הלאומי ולנגוס בביטחון הלאומי. לא לי כאן לעוץ ולקבוע מהי המדיניות הנכונה שבה יש לדגול. דעתי נתונה כאן לצורך ליצור את כלי השלטון הדרושים, כדי שהקברניטים יוכלו לקבל את מירב הנתונים והדעות מכל גווני הקשת הכלכלים-חברתיים, ולשקול חלופות בתחומים אלה באותה שיטתיות ורצינות שמאפיינת את הסקטור הביטחוני.
מכל התחומים שהזכרתי, נושא האבטלה הוא הקשה והמיידי יותר לעיסוק ולתקיפה. הכל ידוע באשר לסיבות המשבר. האחת - משבר הכלכלה הבינלאומית וקריסות קשות במערכות ההיי-טק והכלכלה העולמית שהתעצמו לאחר אירועי ה-11 בספטמבר. תגובות שרשרת קשות פגעו בישראל במיוחד בהיותה חלומה מרכזית בהיי-טק לכל גווניו בשנים שקדמו למשבר. והסיבה השנייה, נעוצה, כמובן, באינתיפאדה שפגעה קשות בכלכלת ישראל - אינתיפאדה שתוצאותיה החמירו עם התווספו תוצאות אירועי 11 בספטמבר במישור הטרור הבינלאומי.
יכולתן של ממשלות ושל קברניטים להתמודד ולטפל בו-זמנית במשברים רב-גוונים מחוץ ובמפנים, אינה אינסופית, ובנסיבות אלה המשבר הכלכלי הנוכחי בתחום האבטלה הינו קריט,י בין היתר, כי הוא נושק גם למישור הביטחון הלאומי. עשרה אחוז אבטלה ויותר, הם תמרור אדום, ונראה לי כי דרוש ליצור מכניזם לאומי שיאפשר לשלטון לקבל החלטות ולהבטיח את ביצוען.
לצד ועדות השרים לענייני כלכלה וחברה, ראוי לבחון הקמת מטה שלתוכו ינוקזו כל התשומות של גורמי הכלכלה במדינה, משרדי הממשלה, ההסתדרות, המעסיקים, בנק ישראל ועוד. דרושה לדעתי עבודת מטה אינטגרטיבית שתיתן לממשלה את תמהיל הנתונים והחלופות בראייה כוללת.
ומכאן לאירוע במומבסה, ומקומו בתחום המערכה נגד הטרור העולמי. בראיה לאומית, נכון יהיה להתייחס כאילו הסתיים באסון אמיתי ולבחון את המציאות החדשה על-פי נתון זה. התממשותו של מעשה מגה-טרור נגד ישראל בידי הג'יאהד העולמי, או בידי אירגון טרור אחר כלשהו, משנה כללי משחק, משנה את מצב הרוח הלאומי, ויוצרת דינמיקה בינלאומית הפותחת אופציות שעד כה היו בלתי קבילות על דעת הקהל.
מעשה של מגה-טרור - דוגמת המתקפה נגד המגדלים בניו-יורק והפנטגון בוושינטון, יצר תגובת שרשרת הן בתוך ארה"ב והן בשדה ההתנהלות הבינלאומית של ארה"ב. תוך פחות משנה ארה"ב פעלה באפגניסטן, ויצאה למלחמת חורמה נגד כוחות הטאליבן ואל-קאעידה, ובקביל פתחה במהלך מול עירק שבעיצומו אנו נמצאים בחודשים האחרונים. חוקים שונו. הוקמו בתי דין מיוחדים בארה"ב לשיפוט.
השבוע חתם הנשיא בוש על מסמך המקים משרד לביטחון פנים שבו יפעלו יותר ממאה וחמישים אלף עובדים. אירוע מגה-טרור מחולל, איפוא, מהפכה הן במישור יחסי החוץ והן במישור הפנימי. מי שמתמודד בשבועות אלה עם הניסיון לבחון מחדש את מאזן הביטחון הלאומי של ישראל, חייב להניח כהנחת עבודה שבהתרחש אירוע מגה-טרור מוצלח, תשתנה באחת סדרה ארוכה של כללי התנהלות והתנהגות.
מהות האיום המתממש היא מהות של השמדת עם - השמדה מדינה והרס יסודותיה. מול איום מסוג זה יש לישראל קשת רחבה ומגוונת של יכולות, שעדיף שלא ייחשפו בטרם עת. ובמאזן הביטחון הלאומי של ישראל - היא תמצא את נקודת האיזון גם מול איום מהסוגים האלה. נקודה זו תימצא במישור שונה מזה שבו היא מצויה בשעת הרצאה זו. ויש להניח כי דעת הקהל הבינלאומית תבין ותקבל ותפנים את שינוי כללי המשחק ומישורי הפעולה.
הזכרתי את ארה"ב ומקומה במכלול המאבק נגד הטרור העולמי. ואכן, ארה"ב ניגשת לנשוא זה כמו מול הסוגיה העירקית לא רק מתוך ראיה צרה של הכרעת יריב במערכה בין שני צדדים למלחמה. בתפיסתה של ארה"ב היא ניצבת עתה בראש מאמץ בינלאומי לשמור על ערכי יסוד של מדינות שוחרות החופש והדמוקרטיה בעולם. בתחום זה, כמו ביציאה להתמודדות נגד משטרו של סדאם חוסיין העירקי, מבקשת ארה"ב להביא את ארצות האיסלאם לכלל התייצבות מול הקיצוניות והפונדמנטליזם בתוכן.
מאחר שלישראל אינטרס עליון בהצלחת ארה"ב במערכה - אינטרס שאינו נשען רק על רצונה בתשועת העולם כי אם אינטרס עצמי משלה - בהיותה נטועה בלב ליבו של האזור שבו מתחולל המאבק נגד הטרור האיסלמי - הרי שביכולותיה ורצונותיה של ארה"ב הופכות לרכיבים במאזן הביטחון הלאומי של ישראל.
מעולם לא היתה זהות כזאת במטרות של ישראל ושל ארה"ב, ועל כן מעולם לא הוצרכה ישראל לבחון את מדיניותה הבינלאומית תוך התחשבות כה רבה בצרכיה ובאינטרסים של ארה"ב. אם תצליח דרכה של ארה"ב, כפי שרבים מאיתנו מקווים, יתחוללו שינויים מפליגים במזרח התיכון. שתיים משלוש המדינות שנשיא ארה"ב סימן כמצויות על ציר הרשע - עירק ואירן, לא רק מצויות בתוך האיזור, כי אם מייצרות נשק השמדה המוני המכוון באופן מוצהר נגד ישראל.
המדינה השלישית על ציר הרשע, צפון קוריאה, אינה שוכנת במזרח התיכון, אך היא מספקת אמצעי לחימה ויכולות ליריבותיה של ישראל בתחומי הנב"ק הרגישים ביותר. התוצאה הסופית של פעולה אמריקנית מוצלחת במלחמה הנוכחית, תהיה ללא ספק רצויה לישראל, ולכן המהלכים האמריקנים הינם בעיקרם מהלכים המשפרים משמעותית את מאזן הביטחון הלאומי של ישראל.
דא-עקא, ארה"ב אינה יוצאת למערכה מלכתחילה למען ישראל. סדר היום שלה רחב יותר, גדול יותר, וכולל לקוחות נוספים בעלי גוונים שונים, דעות שונות ומטרות שונות. מאזן הביטחון הלאומי של ישראל אינו מתבטא אך ורק בתוצאה הסופית של ההצלחה האמריקנית. יש בו שלבי ביניים, ותחנות ביניים, ובתוך שלבי שיניים ותחנות ביניים אלה ייתכנו כמובן אירועים או סטיות שמהן ישראל עלולה להיפגע לאורך הנתיבים.
לכן, מן הסתם, בוחנת ישראל ובוחן הדרג המדיני את הסכנות הצפויות לישראל, ואת המענה הישראלי למקרים אלה. זהו תהליך מורכב מאוד וגם בנושא זה, לא כאן המקום להיזקק לו בפירוט כלשהו. מה שחשוב לציין הוא שאנו מודעים למורכבות של הנושא על כל היבטיו והשלכותיו.
מבחינה מתודית, לא רק מתודית היה נכון לבחון את השלכותיו של כישלון אמריקני במערכות שאותן היא מובילה כעת. במודע לא אעשה כן, כאן ועכשיו. יש צידוק רב בטיעון כי ניתוח פומבי מעין זה תוך דיון בנקודות תורפה אלה ואחרות - רק יועיל ליריב. גורליותה של המערכה הנוכחית לעולם בכלל ולישראל בפרט, מכתיב ריסון עצמי וחד-צדדיות - אם תרצו - מה שמכונה בעגה המקצועית - ביטחון מבצעים תקשורתי.
אני רוצה להזכיר מספר שחקנים נוספים בזירה הבינלאומית המשפיעים על מאזננו כאן ועכשיו.
במשך עשרות שנים היה מקובל לראות בברית המועצות את התומכת העיקרית ביריבותינו. בשלוש מלחמות גדולות עקובות מדם נלחמנו נגד מיטב כלי הנשק של ברית המועצות באוויר, בים וביבשה.
ברית המועצות תמכה ביריבינו, הערבים תמיכה מאסיבית צבאית, מדינית וכלכלית במשך מספר דורות. כיום התמונה שונה. רוסיה של היום עודנה מעורבת במזרח התיכון. היא עדיין מסייעת לסוריה, למשל בתחום הצבאי.
היא עדיין מעורבת בעירק ובנעשה שם, והיא טרם חדלה מכל הסיוע שלה בתחום הנב"ק לאירן. ואולם, היא הלכה כברת דרך ארוכה הן בהתייצבותה לצד ארה"ב במלחמה נגד הג'יאהד העולמי, והן בתמיכתה בהחלטת מועצת הביטחון האחרונה שבעטיה הועמדה עירק בפני הצורך להרשות כניסת פיקוח אגרסיבי אל תוך תחומה. אמת נכון - הפרשה העירקית עודנה בעיצומה וסופה אינו ידוע, אך בשלב זה של המערכה אנו רואים כי יש תחומים שבהם יש לרוסיה ולישראל אינטרס דומה - אם לא זהה.
השינויים שהתחוללו בעמדת רוסיה יוצרים כר נרחב לפעילות ישראלית חיובית, שתכליתה להסתייע ברוסיה באותם מגזרים שבהם סיוע כזה אפשרי ורצוי, ולפעול למזעור האיומים על ישראל מסיוע רוסי בתחומים רבים, בעיקר במישור הביטחוני. מה שנראה בעבר כנתון כולו בעולם הדמיון והבידיון הופך היום לאפשרי וריאלי ומשרת את האינטרס הביטחוני של ישראל.
לא יהיה זה נכון לסיים פרק זה, בלי להתייחס לאירופה ולהשפעתה על מאזן הביטחון של ישראל. ראוי בעניין זה להבחין היטב בין קולה הקולקטיבי של אירופה, לבין המדיניות המעשית של מדינות מפתח ביבשת כלפי ישראל. בעוד הקול הקולקטיבי מצליף בישראל ומבקר את עשייתה, וכמו תומך תמיכה כמעט עיוורת בצד הפלשתיני (כמעט כי יש מספר חריגים חשובים ביותר, ביניהם תמיכת אירופה ברפורמות אמיתיות ברש"פ ובכלל זה יצירת תפקיד של מבצע ראשי בתוך הרש"פ) הרי מדינות מפתח ביבשת, כמו בריטניה, גרמניה וספרד, נוהגות ופועלות אחרת ולישראל אין סיבות להלין על סיוען. השדה האירופי, שהוא שדה קרוב לנו ואשר משמש שותף מרכזי לכלכלת ישראל ומכאן גם רכיב מרכזי בחוסנה הלאומי, ראוי לניתוח נרחב בפני עצמו, ולא כאן הזמן והמקום להיכנס אך תוך כל היבטיו.
ומה באשר למכלול הרביעי שהזכרתי בראשית דברי - מה בקשר לפלשתינים?. אני רוצה להיזקק רק להיבט אחד, במסגרת דברי היום. אופי המערכה מצד הג'אהד העולמי מלחמה ללא קווים, ללא יבשת או יבשות מוגדרות, ללא כוחות סדירים ותוך הפרת כל כללי המלחמה וחוקיה מצד התוקפים, הופכת את כל העולם לזירה אחת אינטגרלית. כל מי ששולט כל על פיסת קרקע חייב לנקוט עמדה לגבי השמוש בשטחו למטרות טרור - טרור מתאבדים וטרור המוני.
אין שום אפשרות לעמדות ביניים. מי שניטרלי אינו ניטרלי. מי שמאפשר לאנשי טרור ולו סיוע כלשהו - מזוהה עם הטרור. אפשר שבגלל נסיבות זמניות, בשל תיעדוף זה או אחר, לא כל המסייעים לטרור יטופלו בו-זמנית. ייתכן מאוד שזמנית, דמות זו או אחרת תזכה לספק זמן, אך בערבו של יום ברור לגמרי כי מי שלא יבהיר את עמדותיו כאן ועכשיו ויגבה את עמדתו במעשים, יוכתם כמסייע לטרור וישלם על כך את מלוא המחיר. הקולות הגוברים אצל הפלשתינים בגנות האינתיפדה ובגנות המשך פעולות ההתאבדות, אינם קולות של צדיקים גמורים, מתמול-שלשום.
אלה קולות של אנשים מפוכחים המיטיבים לקרוא את המפה המדינית האזורית והבינלאומית, והחוששים כי אם הפלשתינים יתמידו בפעולות הטרור - קיימת סכנה ריאלית כי התנועה הלאומית הפלשתינית תיכחד. הדמויות הפלשתיניות המרימות ראש היום, מי בהיסוס ומי ביתר עוצמה וביטחון, אינן תורמות את תרומתן זו למאזן הביטחון של ישראל מתוך אמפתיה לתנועה הציונית ולמטרותיה. הם אומרים את דברם מתוך חשש אמיתי לגורל הפלשתינים במציאות האזורית והבינלאומית המתפתחת לנגד עיניהם.
ישראל שילמה ומשלמת מחיר מאוד יקר בחיי אדם במהלך האינתיפדה העקובה מדם. הלוואי ולא היתה האינתיפדה זו צוברת תאוצה בתמיכתם ובעידודם של ראשי הרשות הפלשתינית, שלא חדלו מלשבח את התאבדויות במשך ימים וחודשים. אין ניחומים על מותם של כל אלה שנהרגו ונרצחו באכזריות שאין למעלה הימנה.
אך בצד תחושת זעם ושכול זו, חשוב לדעת כי בתחום יותר משנתיים של תהליך מצמרר זה, ניבטים ניצני ההכרה הפלשתינית והמחיר שהם משלמים ושילמו על מעשה העוולה שלהם, יהיה כבד מנשוא אם לא ימהרו לשנות כיוון. ניצנים אלה לא צמחו מעצמם, אך זה עניין להצגה אחרת. במאזן הביטחון הלאומי של ישראל בחנוכה תשס"ג, נכון לרשום בעמודת הזכות את המדבר העמוק המתפתח בתוך ההנהגה הפלשתינית, משבר שאולי יוליד מנהיגות אחרת מפוכחת יותר, פרגמטית יותר ואמינה יותר.
__________
כנס הרצליה השלישי
