מעת לעת חוזרת ונמתחת ביקורת על תיפקוד היועץ המשפטי לממשלה. בימים אלה, מדובר ב"פרשת רמון". במקרים קודמים היה זה בעניין גלעד שרון, יחזקאל ביניש, צחי הנגבי ועוד ועוד. בכלל, איכשהו, מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה מביך לא מעט אזרחים טובים וחכמים. הדיונים הציבוריים בסוגיה, אפילו העלו את שאלת פיצול תפקיד התובע הכללי, בנפרד מתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. בינתיים, הכללים נקבעים לפי דוח ועדת שמגר. השאלה היא, איך ומה נכתב בדוח, והאם אפשר לקבל דוח זה בעיניים עצומות?
לפי הדוח, על היועץ המשפטי לממשלה לשמש כעורך הדין של המדינה ולגונן על עמדתה בבג"צ. נשמע סביר לכל הדעות. מה שלא סביר הוא, שבה בעת, עליו להגן על האינטרס הציבורי ולספק לעותר כלים, מידע וראיות שיסכנו את הצלחתו. זהו ניגוד עניינים שאפילו על הנייר אינו נסבל, שלא לדבר על כך שהוא מתנגש עם חוק לשכת עורכי הדין.
כדי להבין כיצד הגיעה הוועדה לאבסורד כה קיצוני, כדאי להתעמק במספר עובדות, והקוראים מוזמנים לצעוד בעקבותי:
ביום 13.2.1997 - בעקבות "פרשת בראון", מינה שר המשפטים, מר צחי הנגבי, ועדה לבחינת מכלול ההיבטים בדבר כשירותו של מועמד לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, ודרך מינויו של נושא התפקיד האמור. לפי כתב המינוי, הוסמכה הוועדה לדון ולהמליץ גם בכל סוגיה נוספת הקשורה לכהונת היועץ המשפטי לממשלה, ככל שתמצא לנכון.
כחברי הוועדה נתמנו חמישה משפטנים: נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) מאיר שמגר, שכיהן כיושב-ראש הוועדה, פרופ' רות גביזון ושלושה שרי משפטים בדימוס פרופ' דוד ליבאי, עו"ד משה נסים ועו"ד חיים צדוק.
פגמים עקרוניים בהרכב הוועדה קשה להעלות על הדעת רשימת משפטנים מכובדת יותר מאלה שנבחרו לשמש כחברי הוועדה, אך מספיקה בחינה מהירה של תוארם ושמותיהם, כדי להסיק שנעשו מספר טעויות עקרוניות במינויים.
כלל יסוד בכל סדנא לחשיבה יצירתית, שולל ופוסל ועדה שחבריה מגיעים מאותו רקע, כדי למנוע קיבעון מחשבתי, בדיוק כפי שארע לוועדה שלנו, שכללה חמישה משפטנים
כלל היסוד השני שנפגע, נוגע לנייטרליות ולאובייקטיביות הנדרשות מחברי הוועדה. הרי כדי להכין המלצות, עליהם לאבחן תחילה מהם היתרונות והחסרונות במצב הקיים. בין השאר עליהם להכין "טבלת מחדלים" הקשורים לתיפקודם של יועצים משפטיים קודמים. יש לזכור שהדיונים התקיימו בשנת 1997 ובאותם ימים מעמדם של היועצים המשפט לממשלה היה כשל אלים עלי אדמות. השאלה היא, האם היה זה אפשרי שמשפטנים יכינו טבלת מחדלים לתיפקודם של יועצים משפטיים קודמים?
השאלה מתעצמת כמה מונים, אם נזכור שיו"ר הוועדה היה שמגר - שהיה בעבר יועץ משפטי לממשלה בעצמו. אחרי הכל, אין זה הגיוני, הגון ואנושי לבקש ממי שמילא בעבר את התפקיד - אפילו כשמדובר במלאך - לשקול באובייקטיביות אם צריך למשל לצמצם את סמכויות התפקיד, או אף לבטלו לחלוטין.
במקרה כזה, לא רק שמגר אינו מסוגל להיות נייטרלי אלא גם יתר חבריו לוועדה. הרי שמגר הוא דמות נחשבת ביותר בין המשפטנים, ומעולם לא נשמעו עליו אלא דברי שבח חריגים בעוצמתם. השאלה היא, כיצד אם כך ועדה שכולה משפטנים תוכל להכין "טבלת מחדלים", בשעה שמעליהם מרחף צילו הענק של שמגר כיו"ר הוועדה?
מן הסתם, יהיה זה כאילו פנינו לרמטכ"ל לשעבר ולארבעה אלופים וביקשנו מהם לקבוע מהן הסמכויות הרצויות שיש להעניק לרמטכ"ל. מי שרוצה לדעת אילו המלצות תקבל ועדה נכבדה שכזו, מוטב שיעיין בהמלצות הבלתי הגיוניות של ועדת שמגר.
לפי הדוח המביך - הוועדה השתכנעה שיש לרכז אצל היועץ המשפטי לממשלה עוד ועוד סמכויות ואף המליצה לרומם את מעמדו למעלת "יועץ משפטי ראשי", להבדיל ממעמד סתמי של "יועץ משפטי לממשלה".
ההמלצות לא חידשו למרות שרואיינו 26 מוזמנים וחלקם בוודאי השמיעו הצעות, התוצאה היתה כמו בתסריט קלאסי ידוע מראש וכך נכתב בדוח:
"אין מקום לשינוי מעמדו של היועץ המשפטי כראש התביעה הכללית או להפרדת סמכויות אחרת הגורעת מסמכויותיו המהותיות הנוכחיות."
בפרק ו': ההמלצות והמסקנות, שהתפרש על 23 עמודים נאמר, ממש במלים אלה:
"אין צריך לומר שמבחינה זו אין ואסור שיהיה בעיניו הבדל בין איש רשות לבין אזרח מן השורה. כולם שווים בפני החוק. אסור גם שהנכונות לשרת אינטרסים של הרשות תתבטא בוויתור על העקרונות המחייבים את מי שמופקד על קיום החוק. מחויבות זו עשויה להביא את היועץ המשפטי, בכל תפקידיו, לנקיטת עמדות אשר יגבילו את עובדי רשויות השלטון או אף יפגעו ביכולתם לממש את מדיניותם כאשר זו נראית בעיני היועץ המשפטי כבלתי-חוקית."
דהיינו, מתוכן הדברים שבדוח, ברור שהוועדה התייחסה לבעייתיות של כפילות התפקידים של היועמ"ש, אך כצפוי מכללי הקיבעון, לא הועלה כל פיתרון ממשי כיצד להתמודד עם הבעייה, מלבד מעין הבעת תקווה ככתוב בדוח, ואשרי המאמין:
"חיוני להבטיח כי לתפקיד האמור ייבחר אדם שיש לו יכולת מקצועית ואישית למלא את התפקיד הזה על מורכבותו המתוארת וליהנות מאמון הציבור והממשלה כאחד."
כלומר, הוועדה הנכבדה הציעה שעליו להיות גם עורך הדין של הממשלה וגם שומר האינטרס הציבורי. לקרוא ולשפשף את העיניים!!! ענק וגם קטן, אריה וגם שפן, חלק ועבדקן, אוקיינוס וענן.
אך בכך לא די. הוועדה פטרה נושא תפקיד זה מכל בקרה, פיקוח, מוסד תלונות, שקיפות, סנקציות... מאומה! הבקרה היחידה לדעת כותבי הדוח, מתבצעת על-ידי הבג"צ באמצעות פסקי הדין שלו. אם נזכור שמרבית השופטים בבית המשפט העליון הינם יועמ"שים ופרקליטים לשעבר, נבין מדוע זו המלצה שאינה מתקבלת על הדעת.
מי שסבר שאפשר יהיה למלא את התפקיד הכפול באמצעות ציטוט פיסקאות מדוח ועדת שמגר, טעה!! זה פשוט לא עובד. עדיף במקום זאת, לבחון מחדש את מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה וכדאי לעשות זאת, לא באמצעות רמטכ"ל ((מיל.)) וארבעה אלופים.
ותזכורת לסיום: מני מזוז התמנה ליועץ משפטי לממשלה לאחר שהומלץ על-ידי ועדת איתור בראשות השופט העליון בדימוס גבריאל בך ולשעבר פרקליט המדינה. במסגרת כתבה שהכנתי בעבר, פניתי אל בך בשאלה לגבי
ניגודי העניינים של מזוז, האחראי מקצועית על בנות משפחתו. כידוע, אשתו אלינוער היא המשנה ליועץ המשפטי למשטרה, אחותו ימימה היא היועצת המשפטית למשרד האוצר ואחות נוספת, שולה בן-צבי, מכהנת כראש האגף החקלאי במינהל מקרקעי ישראל. "הנושא נדון בוועדה והוחלט שאין בכך כדי לפסול אותו מלכהן כיועץ המשפטי לממשלה", אמר בך בתגובה. "לא בכל מקרה אדם צריך להיפסל בגלל קרבת משפחה".
מכיוון שכולם כועסים על ישראל ללא סיבה אמיתית, רק מתוך אנטישמיות, לתת את המתנה...
