|
האלבום החדש [צילום: אינדקס מדיה]
|
|
|
|
|
בזמן שהמושג 'פופ' הפך ללעג ולמילה גסה אצל רבים בתעשיה, ואמנים רבים מחפשים את דרכם המוזיקלית לאן... מיכל אמדורסקי לא נבהלת, לא משנה כיוונים ובוחרת להמשיך וללכת עם האמת שלה עד הסוף, בלי להתיפייף, בלי מסכות, בלי לרצות את המבקרים או הלועגים ועם הרבה ביצים היא חוזרת עם שיר חדש ואלבום חדש שבדרך כולו על טהרת הפופ, אלבום שמבקש למצב אותה כפופ סטאר האמיתית.
את רוב הלחנים והטקסטים לאלבומה החדש כתבה מיכל אמדורסקי. ובנוסף שיתפה פעולה עם יוצרים וזמרים נוספים: איה כורם, דנה לפידות, מאיר עמר, איתי זילברשטיין, מיטל פטש (מההרכב 'נוב'), ינאי רטפן, הנרי, אמיר איפרגן ועוד.
בסינגל הראשון מהאלבום 'רוק סתם' מיכל חוברת אל ינאי רטפן אשר כתב לה את להיט הבכורה הגדול שלה 'חייל שלי', אחד מלהיטי הפופ הגדולים בשנות ה-90. עכשיו, עשור אחרי הם שוב משתפים פעולה ויחד הם מפתיעים בטקסט בו הם נכנסים בכל סצנת הרוק של ימינו "אז מה אם אני פופ סטאר פופ סטאר, יותר טוב מלהיות סתם רוק סתם, משחק אותה כל-כך מושלם מתוחכם, אתה מרגיש מעל כולם..." כדי לשמוע עוד על האלבום והסינגל תפסנו את האמדורסקית עצמה לשיחה קצרה, שבה שמחה להרחיב על מוזיקה, תקשורת ועוד:
נראה שאת מאד רוצה למצב את עצמך ככוכבת פופ - אבל מה זה אומר "פופ עברי" במה זה שונה מדברים אחרים? במה זה דומה לפופ שנעשה בעולם?
בהכל: לחנים, הפקה מוזיקלית, טקסטים שלאו דווקא מדברים בשפה מאד גבוהה עם משמעות כבדה, לא המיינסטרים הרגיל. אני לא רוצה למצב את עצמי בשום עמדה, אני פשוט רוצה ליצור פופ עכשווי לגיטימי, מסחרי שקיים בכל העולם ומקבל ביטוי בכל העולם.
את חושבת שהפופ לא מקבל כבוד בארץ?
אני חושבת שאין מספיק אמנים שמתעסקים בזה, שיש הרבה פחדים לאמנים לעסוק בזה וגם התקשורת לא מספיק נותנים מקום לאמנים שעוסקים בזה. צריך יותר אמנים שעושים פופ, הרי יש לא רק רוני אחת או מיכל אחת או דנה אחת, אני חושבת שתחרות זה דבר מאד בונה ופה אין תחרותיות מבחינת הפופ כי אין מקום לזה.
בחמש השנים שעברו מאז האלבום האחרון שלך עשית הרבה מאד דברים שהם לא מוזיקה, את חוששת שאנשים קצת שכחו שאת קודם כל זמרת?
אני קודם כל אמן יוצר. אחר-כך אני משתמשת בכל מה שאלוהים נתן לי ואני מברכת על זה בכל שנייה ביום. אני יכולה לסגור את עצמי ולעסוק כל היום במוזיקה אבל קשה לי לעסוק רק במשהו אחד וזה שאני מתעסקת בהמון דברים רק מפרה אותי. אני אוהבת את מה שאני עושה ואני לא יכולה בלי הבמה ובלי המשחק ובלי הטלוויזיה ועצם העובדה שאני כל יום במקום אחר עושה משהו אחר רק מאתגרת ומעניינת אותי. אני חושבת שזו גם סוג של בחירה - אני אמורה לשבת וליצור הרי והזמן היחידי שהיה לי לשבת וליצור היה כשהייתי בהריון ושם בעצם נוצר רוב התקליט.
אז ההריון היה מה שגרם לך לחזור אל המוזיקה?
ההריון נתן לי את הרגע להישען אחורה ולשבת לכתוב. אני מקווה שלא ייקח לי יותר מדי זמן בין האלבום הזה לאלבום הבא ושאני אמצא הפעם את האיזון הנכון כי המוזיקה היא בסופו של דבר אוויר לנשימה בשבילי.
התקשורת מתעסקת המון בחיים האישיים שלך ונראה שזה הפך לחלק מהזהות שלך, איך גורמים לכך שזה לא יאפיל על מה שאת עושה?
זה משהו שהוא בלתי נמנע כרגע, במיוחד לאור העובדה שכל מה שאני עוברת נמצא בחוץ. כל ההתעסקות בחיים זה דברים שלאט לאט משתתק ובסופו של דבר מה שנשאר זה המוזיקה וההופעות. לפי הניסיון רב השנים שלי אני יודעת שככה הדברים עובדים.
ובכל זאת הסינגל הראשון שלך מהאלבום מתכתב באופן די ברור עם הקריירה של אסף אמדורסקי, הייתה מחשבה שזה משהו שאת חייבת להתעסק איתו כדי שאנשים יקשיבו לך?
לרוב כשאתה כותב זו כתיבה אוטוביוגרפית, אתה כותב על מה שנמצא מסביבך אבל מבחינתי, מבחינת השיר הזה יש בו המון פיקשן והמון דברים לא אמיתיים כדי ליצר בו דרמה. אני לא יכולה להגיד שהכל אמיתי כי זה לא נכון, זה שקר. לקחתי את הבסיס והלכתי איתו רחוק. כשאתה שומע שיר של אסף או של כל אמן אחר בעולם וזה שיר אהבה נוגה ויפה, אתה לא באמת שואל את עצמך למה התכוון המשורר, ואם אתה שואל אתה לא הולך ושואל את האמן. בגלל שעכשיו אנשים יודעים מה אני עוברת ויודעים למי הייתי נשואה ויודעים מה עובר לי בחיים אז ישר מקשרים את זה, וזה לגיטימי. אבל ה"באטם ליין" הוא שזה המון פיקשן.
מה השלב האהוב עלייך בכל התהליך המוזיקלי, מהכתיבה ועד להופעה?
הדבר שאני הכי נהנית ממנו בסופו של עניין זה ההופעות, כי באים, נותנים בראש והולכים. זה פצצה של אדרנלין שמאד ממלאת אותי וזו הנאה מאד גדולה. תהליך הכתיבה והיצירה זה דבר שמאד קשה לי לעשות, למשל ב"רוק סתם" הייתי חייבת לדעת את ההשלכות של הטקסט וזה המון מחשבה, המון תהיות, המון דילמות, גם מבחינת הלחן. הניסוי והטעייה האלה הם דברים שהרבה יותר קשים מההופעות. ההופעות זה הפיק, זה אחרי ההריון כשאתה נהנה מהילד עצמו. זה ממש כמו הריון ולידה.