הגאווה של ביניש

מאז שנבחרה דורית ביניש לנשיאת בית המשפט ה"עליון", היא מנסה בכל מיני פעלולים ומניפולציות וספינים מביכים לעורר איזו תזוזה מדעת הקהל השלילית נגדה, ומהבוז וחוסר האמון שהציבור הרחב רוחש לבית המשפט בכלל, העליון בפרט - ולתהליך הפסול והבלתי חוקי בעליל, אשר הציב אותה בכוח ובעל כורחנו ולבושת כולנו, לכהונתה כנשיאת בית המשפט אשר משום מה מתעקש להמשיך לכנות את עצמו עליון למרות שמבחינת מה שהציבור לא רק חושב אלא יודע עליו, הוא הרבה יותר תחתון מכל בית משפט שלום.

זה התחיל בפליטת הפה שלה נגד הנשיא קצב, כשחרצה כבר את דינו בנאום פומבי והתייחסה אליו כאילו היא עדיין אותה תובעת חשוכה וחד מימדית מהפרקליטות, הנוהגת בו כאילו כבר נשפט והוכח והורשע בבית המשפט. זאת למרות שאפילו החקירה לא הסתיימה וכתב האישום לא הוגש. זה אכן היה פופולרי לשמוע שנשיאת בית המשפט העליון מתבטאת כאחרון האספסוף בשוק, אך זה היה מאוד מביך מבחינה משפטית...

זה המשיך בספין שלהם להתכחש לחוק ולפסיקה, ולהתייצב לצד ההמון התומך בוועדת חקירה בראשות שופט עליון מכהן (למרות שדבק בו יותר מרבב ולמרות שכולם כבר יודעים שבית המשפט ינהל חקירה פוליטית ולא עניינית), במקום זו שכעת בראשות השופט שגם הוא כיהן בעליון ולהבדיל מביניש וכנופייתה - לא דבק בו שום רבב. וגם זה היה נפלא, כי כולנו נגד ועדה שאולמרט מינה רק בגלל עצם זה שהוא מינה ולמרות שמבחינה עניינית אין לה שום נחיתות לעומת ועדה ממלכתית, אלא נהפוך הוא: בה ובחבריה לא דבק רבב.

וכעת היא מבשלת, להערכתי, ספין מניפולטיבי מהסרטים: מצעד ה"גאווה".

זהו מצעד עם מסורת. מסורת של קיום. הוא מתקיים בקביעות, בזכות בית המשפט העליון ובניגוד מוחלט לכל היגיון, צדק וזכות חוקתית במדינה שלבית המשפט העליון מאוד קשה להודות שהיא לא רק דמוקרטית אלא - לצערם הנורא - גם (או קודם כל) יהודית.

אכן, מצעד הגאווה הינו ללא ספק מופע מרשים של זכויות האדם וחופש הביטוי. הערך הזה היה עבור מי שהוביל את בית המשפט העליון עד לא מזמן ערך מקודש הרבה יותר מרגשות הדת (של היהודים כמו גם המוסלמים). מה הבעיה למכור ערכים של מדינה שלמה תמורת נזיד כרטיסי כניסה להרווארד...

אבל התברכנו - למזלנו - בנשיאה שלפי הרקוד ה"אקדמי" שלה היא לא תוכל להתקבל להרווארד אפילו לא בתור מלצרית (כי שם דרושה גם מנת מישכל מינימאלית וגם תעודת יושר ולא די רק בכשרון לתככים ומניפולציות). לכן, השיקול שהיה ביסוד פסיקתו של הנשיא ברק לקיום מצעדי הגאווה בירושלים דווקא, ולא בשנקין לדוגמא, בטל כלא היה.

כעת נותרנו רק עם שיקולי הכדאיניקיות. כי כעת ביניש זקוקה נואשות לאמון. מתחננת לגרד מכל הזדמנות הכרה. ולו רק הכרה של ההמון הנבער, כי האקדמיה זה לא המקום שבו פרופסורים למשפטים יכירו ב"כישורי" בגדי המלכה החדשה הזו.

מה גם, שביניש עשויה להיות זקוקה מאוד לקולות הדתיים, במידה ויתגברו הקולות הדורשים שהיא תכריז על נבצרות זמנית ככל שהגילויים המביכים על פרשת תפירת התיק התורנית לחיים רמון נחשפים, ויתבררו עד תום הנסיבות אשר הובילו להליך הבלתי חוקי בעליל הזה אשר "בחר" בה לכהונתה כנשיאה מעל לכל השופטים בבתי המשפט השונים הראויים לכך יותר ממנה בכל מבחן-פרמטרים מקצועי או מוסרי.

ואת ההזדמנות הזו לדעתי דורית ביניש לא תחמיץ, להוכיח לכולם שהיא לא מה שהיא באמת, ולעשות הכל שהציבור הדתי ישכח את מעלליה בפרשת אבישי רביב והרדיפה וההשמצה הסידרתית שלה את הציבור היהודי במדינה ואת הסיכול השיטתי של ערכיו וניפוץ לוחות הברית שלו.

לכן, אני מסתכן בניחוש שמחר בית המשפט העליון ינצל עתירה זו כדי לשקם את תדמיתו בציבור החרדי, יבטל את הלכותיו הקודמות ויוציא צו לביטול מצעד הגאווה במתכונתו הנוכחית המתוכננת. לא בטוח שהוא יוכל לעשות את זה - ככלות הכל, אותם צועדים הם הקש האחרון עליו נשען בית המשפט העליון - אך ביניש כבר הוכיחה שהיא מסוגלת לעשות את הבלתי אפשרי.

ואין לי מילה של ביקורת על כך. זה יהיה ראוי, ואם צריך היה את הביניש הזו שתציל אותנו מהצביעות של אהרן ברק והתרפסותו בפני הגויים - אז יאללה ביניש, לא משנה אם החתול הוא שחור או לבן או שחורדינית, העיקר שיתפוס עכברים.

הדברים נכונים שבעתיים במקום שבו כזכור הוכנסה לכלא טטיאנה סוסקין, על שהעיזה להציג בגאווה ראש של חזיר למורת רוחם של המוסלמים.

בית המשפט מצווה איפה לא רק להכניס לכלא את היהודיה ההיא שפגעה ברגשות המוסלמים, אלא את כל פקידי שלטון החוק אשר עד הרגע הזה ממש מרשים לפגוע ברגשות של ציבור חרדי שלם רק כדי להביע.... מה בעצם? איפה כתוב שכל אחד מאיתנו זכאי להביע את תחביבי המיטה שלו - הלגיטימיים ככל שיהיו - דווקא בקודש הקודשים של ציבור הרואה בכך חילול הקודש? מה הוא אותו ביטוי שהחופש לפגוע בערכי המדינה היהודית בא בעצם להתיר? נשגב מבינתי...