|
רטיבות, ולא רק ממי האמבטיה
|
|
|
|
|
|
אולגה אחברדייב תבעה את מיכאל ז'ינו בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, לאחר שקנתה ממנו דירה ונאלצה לתקן נזקי רטיבות.
מכתב התביעה עלה שהדירה נמסרה לתובעת בחודש אוגוסט 2007 ובהסכם המכר התחייב ז'ינו לתקן נזקי רטיבות בחדר אמבטיה אם יתברר שתיקון ראשון שביצע לא יועיל. הבטחות לחוד ומציאות לחוד. בתקופת החורף גילתה התובעת רטיבות בחדר האמבטיה וכשפנתה לז'ינו הוא לא עמד בהבטחתו. בצר לה פנתה לאיש מקצוע ושילמה לו סך של 8,250 שקל עבור התיקון.
בכתב התביעה ביקשה את עלות התיקון בתוספת 1,000 שקל בגין טירחה ועוגמת נפש.
בכתב ההגנה טען ז'ינו שהתובעת לא פנתה אליו בתלונה לאחר התיקון הראשון, והיה בטוח שבעיית הרטיבות נפתרה. "הפעם הראשונה ששמעתי על בעיית הרטיבות, שלא נפתרה, הייתה כשקיבלתי את כתב התביעה". לדבריו, אילו התובעת הייתה פונה אליו הוא היה מתקן בעצמו את הנזק ולא היה מקום להוצאה כה גבוהה עבור התיקון כפי ששילמה התובעת. ז'ינו ביקש לדחות את התביעה.
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, חייבה השופטת אנה שניידר את ז'ינו לשלם לתובעת 8,250 שקל בתוספת 250 שקל הוצאות משפט בתוך 30 יום. אם הסכום לא ישולם במועד שנקבע ז'ינו יצטרך לשלם לתובעת 400 שקל נוספים.
"דין התביעה להתקבל אם כי בחלקה. לא סוייגה התחייבותו של הנתבע לתיקון בעיית הרטיבות בכך שהתובעת תפנה אליו בעניין זה לפני התיקון. זאת ועוד, הנתבע הודה שהקבלה שהגישה התובעת היא 'בסדר'. התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת ראש נזק המתייחס לטירחה ועוגמת נפש", סיכמה השופטת.