טאטע, ווס איז טומאה?

גם הקהילה ההומו-לסבית בישראל יצאה קרועה. מזה שנים קיימים שם מאבקי כוחות, וקשה היום לומר כי מדובר בקהילה. תוכנית ה"התכנסות" שנגזרה עליהם במתחם סגור כמו חיות בכלוב, לא הטיבה עימם וגררה מחלוקות קשות מצד המצדדים באי-ויתור ובאי התקפלות מול המחאות. מיעוט אף ניסה לקיים מצעד אלטרנטיבי ב"גן הפעמון" ומיד נבלם על-ידי השוטרים. בבית הפתוח נושכים שפתיים, ואומרים בחיוך מר כי הם שמחים על כך שבקהילה יש ריבוי דעות ופלורליזם, אך את המחלוקות המרות גם הם מכירים לאשורן.

הם יודעים כי המצעד, שנועד להבטיח להם עוד זכויות ולהגביר את הסובלנות, השיג את התוצאות ההפוכות ומעתה ספק אם יותר להם לקיים עוד אירוע בעיר השסועה. לא זו בלבד, אלא שעל-פי הבטחות גורמים קיצוניים בקרב החרדים המאבק נגדם לא תם, וההומואים בירושלים צפויים לסבול מגל של התנכלויות שעשוי לגרום להם להחליט להדיר את רגליהם מעיר הקודש.

עד כמה יקדם המצעד את זכויותיהם? קשה לומר. בישראל, יחסית לשאר מדינות העולם, זוכים ההומו-לסבים והטראנסג'נדרים לעדנה מצד המחוקק, בתי המשפט והתקשורת, וקיום המצעד דווקא בירושלים היקנה להם נקודות חובה ומנות שיטנה ושינאה שלא ידעו מעולם. ההצהרות כי המצעד צעוד יצעד התגלו כנבובות, וממצעד הגאווה העולמי קיבלנו עצרת השפלה.

בסופו של דבר מי שהציל את ירושלים ממלחמת אחים עקובה מדם היתה דווקא השכנה עזה, וההינתקות ממנה. מתברר, שכאשר היהודים מתכתשים ומתכסחים - יש תמיד מישהו שאפשר לסמוך עליו שיציל את המצב.

אז יאללה, הנייה, תבוא כל פעם. תודה ושבת שלום.