אין אויב לאלוהים ולאיסלאם ההגון יותר מהטרור בכלל, והטרור האיסלאמי בפרט, והנאבקים בטרור הם מקיימי מצוות החיים ודברי האלוהים, ואין זכות שניתנת לאודם ליטול חיי חפים מפשע לקידום מטרותיו.
נכון שהתנועה האיסלאמית וראאד סלאח שעומד בראשה אינם יכולים להוות כוח שיאיים איום ממשי על ביטחון ישראל, אולם האידיאולוגיה שהוא ואנשיו מקדמים היא האיום העתידי הנשקף על ישראל, ביטחונה ועתידה במזרח התיכון. ובאותה מידה החיזבאללה ככוח צבאי לא יכול להוות איום קיומי על מדינת ישראל, למרות ההשפלה שהנחיל עלינו במלחמה האחרונה, אך האידיאולוגיה שלו שיש בה קו דמיון זהה לזו של סלאח, מאיימת על עתידה השלטוני של לבנון שעשויה לשנות את זהותה, וישנה דאגה שניצחון צבאי (כפי שההשפלה נחשבת בעיני העולם הערבי) המיוחס לארגון אחד, שחי באזור אחד, בעל זהות דתית אחת ואידיאולוגיה קיצונית אחת מהווה סכנה עתידית חמורה.
כי גם בלבנון, כמו ישראל, ישנה דאגה לעתיד זהותה של המדינה, והיו שהזהירו כמו המרצה גב' אמאל סעד, וההיסטוריון הלבנוני וליד שרארה, שהפילוג של חיזבאללה מתנועת אמל בשנת 82 נועד לסלול את הדרך להפיכת לבנון למשטר אלפקיה (כוהני דת) זהה לזה של המשטר הח'ומנאי באירן, ולצורך סלילת הדרך למימוש יעדם היה צורך בהקמת צבא אלפקיה או מליציות אלפקיה, וכך הקימו את הזרוע הצבאית על טהרת השיעים ח'ומיניסטים, שדחתה בני עדות אחרות שמניינם בלבנון 18 עדות וזרמים שונים.
והמליציות האלה גדלו עקב תמיכת סוריה באירן במלחמתה נגד עירק, והחימוש מצא את מסלולו מאירן דרך סוריה אל חיזבאללה, בזמן שלבנון התבוססה במלחמת אחים, והמערב, למרות שידע על החימוש והכוח שצובר חיזבאללה לפני ואחרי שנות ה- 90, העלים עין כי היה עסוק, פעם במלחמת המפרץ, פעם בפיגועי ה- 11 בספטמבר, המרדף אחר בן-לאדן והמלחמה באפגניסטן ועירק שממשיכות להעסיק את העולם המערבי עד היום. ובישראל התעסקנו עם אינתיפאדה, פיגועים, הינתקות וכך הפקרנו את השטח לחיזבאללה שעשה בו ככל העולה על רוחו. בשנים אלה ולצד החימוש החל מרדף אחר גיוס כספים בדרכים כשרות ולא כשרות, יחד עם המרוץ לכיבוש מושבים בפרלמנט ובממשלה כדי לגייס עוד כסף באמצעות כוח ושלטון.
כך שכולם ידעו, העלימו עין, הזניחו ושתקו כשחיזבאללה גדל והתעצם, כמו כדור שלג שהמשטר הלבנוני עמד חסר אונים ולא היה מסוגל עוד לעצרו. צבא אלפקיה של חיזבאללה הפך לצבא הגדול והמצויד ביותר מבין הכוחות השונים בלבנון, והלכה למעשה החל בישום שלטון אלפקיה בדרום לבנון, אחרת איך תסבירו שהמלחמה התנהלה רק מול חיזבאללה, ואיך תסבירו שחיזבאללה מורכב רק ממוסלמים והתעלמו משאר הדתות, ואיך תסבירו שהמוסלמים שבחיזבאללה הם רק שיעים והתעלמו מהסונים, ואיך תסבירו שהשיעים החברים בחיזבאללה הם רק כאלה שמאמינים בדרכו של חומיני, ואיך תסבירו את התפשטות אגודות הצדקה החברתיות והדתיות והרפואיות והחינוכיות בדרום לבנון, וכל האגודות האלה נקראו ע"ש מנהיגים אירניים ובראשם חומיני, ולמה בכל אירוע פוליטי או צבאי או דתי מניפים את תמונותיהם של חומיני, עלי חמינאי, מוחמד חאתמי ואחמדיניג'אד ואחרים ממנהיגי אירן בעבר ובהווה.
שאלות רבות שתשובותיהן טמונות באידיאולוגיה דתית פוליטית ספציפית, וישנה עוד הוכחה לאימוץ חיזבאללה לאידיאולוגיה החומינית וחזונה להפוך את לבנון למדינה איסלאמית חומיניסטית.
עלי אחמוד מוחתשמי הוא אחד מתלמידיו הנאמנים של חומיני ופוליטיקאי בולט מאוד, היה שגריר בסוריה ולבנון ושר הפנים באירן, והוא זה שהוציא את חיזבאללה מהרחם של תנועת אמל, מכאן שהאיש אינו סתם תימהוני ופטפטן, לאחרונה חשף בראיון עיתונאי את הנסתר באשר לחיזבאללה, ובשלושה משפטים הגדיר את עבר חיזבאללה ההווה שלו ועתידו, כמו העתיד שצפוי ללבנון כשאמר: חיזבאללה הוא חלק מהשלטון האירני.
חיזבאללה הוא מרכיב מרכזי בממסד הצבאי-ביטחוני אירני. הקשר של חיזבאללה לאירן הוא הרבה יותר מקשר של משטר מהפכני במפלגה, או ארגון מהפכני מחוץ לגבולות המדינה.
כשמנתחים את שלושת המשפטים נשאלת השאלה האם לבנון עתידה להפוך לרפובליקה איסלאמית כפי שקורה כיום בדרום לבנון, שהפכה למיני רפובליקה איסלאמית שמנהיגה הרוחני הוא חסן נסראללה הכפוף ישירות לחומיני?
במעבר בקו הדמיון מלבנון וחיזבאללה של חסן נסראללה לישראל והתנועה האיסלאמית של ראאד סלאח, שגם כאן הקבוצה הקיצונית התפלגה מהתנועה האיסלאמית של נימר דרוויש שנחשב למתון יותר מסלאח, וגם כאן ראאד סלאח קרא להקמת מליציות איסלאמיות כביכול כדי לשמור על המקומות הקדושים לאיסלאם, אם כי מאחורי החשיבה על הקמת מליציות עומד הרצון להתבסס ככוח בל יעורער, בדרך להקמת מדינת חליפות איסלאמית כפי שהצהירו איבראהים סרסור וכמאל ח'טיב, ולמרות שצעדיו של סלאח מוגבלים יותר מאלה של נסראללה הודות להשתרשות כוח החוק וזרועות הביטחון בישראל, אם כי בצעדים איטיים ומתוכננים היטב מצליח סלאח להערים עליהם ולהתקדם.
הבסיס להקמת התנועה האיסלאמית החל לאחר שנים של נתק כמעט מוחלט בין ערביי ישראל לעולם האיסלאמי 48-67 בעקבות בריחתם של המנהיגים הדתיים מישראל עת קום המדינה.
אך לאחר ניצחון ישראל במלחמת 67 שהביאה לפשיטת רגל של פאן הערביות החילוני, התחזקה האלטרנטיבה האיסלאמיסטית והתקרבות לאידיאולוגית "האחים המוסלמים", והתחיל דור של ייצור מנהיגי דת בקרב ערביי ישראל, כך הגיע עבדאללה נימר דרוויש ללמוד במכללה דתית בשכם והוסמך כמורה לאיסלאם ונושא דרשות, בשנת 79 הקים את ארגון "אוסרת אלג'יהאד" (משפחת הג'יהאד) ובשנת 80 נעצר ונשפט לשלוש שנים על השתייכות להתארגנות חבלנית.
בתקופת מעצרו הפנים דרוויש שלא ניתן לקרב את הקץ ולקדם את שלב הג'יהאד בשחרור פלשתין, והחליט לא לדחוק את הקץ, כשסבר שאין לזרז את הדרך לקראת הגשמת המטרות, ויש להתאזר בסבלנות ולנהוג לפי תורת השלבים: שלב ראשון חזרה בתשובה המונית. שלב שני בניית העדה (אומה) המוסלמית ע"י מנגנוני עשייה חברתיים וחינוכיים, והשלב השלישי הוא הג'יהאד - שחרור אלים בסיוע חיצוני וסלילת הדרך להקמתה של מדינה איסלאמית.
התנועה האיסלאמית קמה לאחר שחרורו של נימר דרוויש ב- 83 מהכלא והחלה בשלב הראשון בתהליך ההתעוררות האיסלאמית בקרב ערביי ישראל וצבירת כוח, ובשנות ה- 90 התפצלה לשני פלגים שהמתון ביניהם הוא זה של עבדאללה נימר דרוויש, והקיצוני ששועט לעבר מימוש חזונו האיסלאמי זהו ראאד סלאח שמרד במסגרת תורת השלבים ועושה צעדיו קדימה, ולצורך כך גייס לשירותו את מסגד אל-אקצה-ירושלים שנחשב "אול אלקובלתין ות'אלת' אלחרמין" (כיוון התפילה הראשון והעיר השלישית בקדושתה), שהפך לאמצעי חשוב בגיוס דעת קהל מקומית ובין לאומית במאבק הפלשתיני נגד הציונות והיהדות.
ומשחזר סלאח את פעילות המופתי חאג' אמין אלחוסייני אשר הוביל מאבק פוליטי נגד היישוב היהודי, בטענה כי קיימת מזימה ציונית להריסת המסגדים הקדושים שעל הר-הבית, ראאד סלאח יצא עם הסיסמה "אל-אקצה בח'טר" (אל-אקצה בסכנה) שעוררה אחריה תהודה רבה ונוכח לדעת שזה המנוף לזכות באהדה ובתמיכה מקומית וחיצונית, והפך את פסטיבל אל-אקצה לאירוע שנתי שחובק עשרות אלפי משתתפים, ומגויסים בו מאות אלפי שקלים לפעילות התנועה האיסלאמית.
פסטיבל זה מהווה מקור להטפה דתית לאיסלאם הרדיקאלי מחד-גיסא, ומפגש להסתה פרועה נגד ישראל ומדינת היהודים מאידך-גיסא, ובנוסף לכך לתנועה האיסלאמית ישנו כלי נוסף שמשמש אותם להטפה דתית ולהסתה וזה עיתון "סאות אלחק ואלחוריה" שמופץ גם באינטרנט, בו מתפרסמים מאמרים ופרשניות בנושאי דת ואיסלאם, ולצד זה מאמרים פוליטיים הנוגעים בהתפתחויות במזרח התיכון מנקודת מבט איסלאמית, עם פרשנויות שמקשרות התפתחויות אלה לאיסלאם והכוונה לעתיד בו האיסלאם יתפשט על כל העולם ומרכזו יהיה בירושלים.
פעילותה של התנועה האיסלאמית לא נגמרת בהטפה דתית והסתה מילולית, אלא הפהיא מפגינה מעורבות מעשית בסיוע לארגוני הטרור הפלשתיני ותמיכה בטרור הבינלאומי. לקשר של התנועה האיסלאמית בתנועות רדיקאליות וארגוני טרור, ולחזון האיסלאמי ושלטון החליפות בישראל אתייחס במאמר הבא.
