משטרת ישראל, בפרשת בריחתו של האסיר, בני סלע, הוכיחה את כל כישוריה האפסיים. לא רק בכשל הנורא שבעצם הבריחה. בכך הצטרף אליה שירות בתי הסוהר, שאיש בו לא עלה מעל לדרגת האטימות הבסיסית הרווחת, ולא העלה בדעתו לטלפן אל בית המשפט ולברר אצל המזכירה הראשית שם, האם ההזמנה לדיון היא אמיתית – גם אם הדיון נועד לאמצע השבוע ולא ליום ו'.
אכן, גאוני שב"ס, שמניעת בריחתם של אסירים מסוכנים היא מטרת המשכורות שהם מקבלים, אינם מעלים בדעתם כי הזמנה ליציאת אסיר מהכלא עשויה להיות מזויפת או מאורגנת לסייע לבריחתו. די להם בכך שהמסמך נחזה כמסמך רשמי. על שירות בתי הסוהר חבל להכביר מילים, כל עוד עומד בראשו הגאון יעקב גנות, האיש שעל מעלליו עם הקבלן הנצרתי טאנוס קראנו בפסק דינו של השופט גדעון גינת, ואשר על כשלונו כראש משטרת התנועה הארצית יודע כל קורא עיתונים. את מיטב הגיגיו ויכולתו ביטא גנות בהתעמרותו העקבית – תוך חריגה חמורה מסמכותו - ביגאל עמיר, ועל הצלחת שב"ס שבפיקודו שמענהו כעת בפרשת בני סלע.
אך נחזור למשטרה. הבריחה היתה בקרבת ביתי, ולא נודע לי עליה אלא כעבור כשעתיים. כל אותו זמן התפלאתי מדוע מסתובב מסוק מעל האזור, שכן ברחוב הראשי ויצמן לא הורגשה תנועה מיוחדת של שוטרים. ומי שלא האזין לרדיו לא יכול להעלות בדעתו כי המשטרה מחפשת שם אסיר מסוכן שנמלט. כעבור כשעתיים נודע לי על בריחת האסיר, ואזי התהלכתי ברחובות הסמוכים: פומבדיתא, נהרדעא, פישמן-מימון, אורי והסביבה. התנועה העיקרית שראיתי היתה של צמדי יס"מ אפורי-מדים, רכובים על אופנועים. נוסף להם התהלכו ברחובות צמדים ושלשות של שוטרים ושוטרות, במדים כחולים וירוקים. גם בצמתים ראיתי שוטרים, אך אלה לא עסקו כלל בחיפושים וייתכן שהוצבו שם בתקווה שהבורח יחלוף לידם.
ניסיתי להבחין בכניסת שוטרים לחצרות ולבתים ובחיפושים קדחתניים, אך לא הבחנתי בניסיונות כאלה, והצמדים והשלשות שראיתי רק התהלכו ברחוב ושוחחו. הקשבתי לרדיו, בהיותי משוכנע בכך שהמשטרה תיעזר בציבור בחיפושים באופן פעיל, אך לא היתה פניה כזו. אכן, הושמעה הפניה השגרתית "לסייע בחיפושים", בצירוף תיאור סתמי וחסר-תועלת של גבר שגובהו כך וכך ולבושו כך וכך (ממילא היה ברור, שיתכן כי בגדיו הוחלפו כולם, אם בבגדים שסופקו לו ע"י מסייע ואם בבגדים שגנב או שדד ממישהו). ואולם, המשטרה לא ניסתה לארגן חבורות של אזרחים, שיסייעו בחיפושים באופן שיטתי ומאורגן.
אם המשטרה נמנעה מהיעזרות בציבור, בחששה מפאניקה, היתה זו טעות. הציבור ידע מיהו הבורח, ולמרות זאת לא נראתה מנוסת נשים והסתגרות בבתיהן. קריאה למתנדבים, להתייצב בחצר בית-ספר סמוך ולהישלח משם בקבוצות, על-פי חלוקה שיטתית, היתה נענית ברצון – ומכל מקום היה טעם לנסות זאת.
התנועה המשטרתית נראתה באותם רחובות, גם שעות אחדות לאחר-מכן, ככל הנראה על-פי הסברה שהנמלט עדיין שוהה שם. ואולם, אם זו היתה ההנחה, הנוכחות המשטרתית באותו אזור היתה כה דלילה, ושהיית השוטרים באפס-מעשה כה בולטת, עד כי גם פיל אדום היה מצליח להימלט מהאזור, בלא שיובחן ע"י המשטרה.
אני יכול לקבוע, ללא היסוס, כי באזור הבריחה, שלדעת המשטרה נמצא בו אסיר נמלט מסוכן ואכזר, הפעילות הקדחתנית היחידה באותו יום ו' היתה משני סוגים: מסוק משטרתי שריחף בשמיים, ואופנועי משטרה שהקפידו לנסוע נגד כיוון התנועה ללא חיפוש בחצרות ובבתים. אם האסיר הסתתר במרתף של אחד הבתים, או בין השיחים, יתכן שהוא עדיין שם גם בשעה שדברים אלה נכתבים.
באוזלת היד המשטרתית, בכל הקשור לחיפושים, נוכחתי לפני שנים אחדות בשעה שהצטרפתי לחיפוש החייל שנחטף ונרצח, אילן סעדון ז"ל. באותו מקרה פנתה המשטרה לעזרת מתנדבים, שהתייצבו ובאו, אך חלוקתם וארגונם נעשו כלאחר-יד וברישול, ללא הדרכה מזערית וללא הצגת מפה וחלוקת השטח לתאים מסודרים. המתנדבים חשו בכך והדבר גרם להם תסכול, שהביא לפרישת רבים בתוך שעה. אלה שנשארו עשו זאת תוך גידוף המשטרה על מחדליה, וסרקו את השטח באופן חלקי וספוראדי.
משטרת ישראל עשתה זאת שוב. המשטרה, המתייחסת באפס-מעשה וברשלנות מדהימה לעבירות חמורות "רגילות" – דוגמאות תימסרנה ברצון לכל חוקר – מגלה חריצות יתירה בתחום אחד עיקרי: הפעלת אלימות כלפי אזרחים, משמאל ומימין. ההוכחה סופקה לציבור במקרהו של תת-ניצב ניסו שחם, קצין בכיר שהראה לציבור, ביודעין ובמתכוון על-פי עדותו-הוא, עד כמה הוא פרימיטיבי, אלים וגס-רוח. אף-על-פי-כן, בריון זה לא סולק בו-ביום מהמשטרה, למען ישמש מקרה-מחנך גם אם הוא גאון בעבודה משטרתית – שמענו את ההיפך הגמור על תפקודו כמפקד המשטרה בהר הבית - אלא הושאר בתפקידו כמפקד מרחב הנגב. בכך רמז המפכ"ל קראדי לכל השוטרים, מהי דמות המשטרה הרצויה לו. שוב ושוב אנו רואים את אלימותם הפראית של שוטרים, בעיקר אנשי יס"מ אפורי-מדים, המשתדלים להיראות ולפעול כפלוגות של בריונים, שאינם שונים בהרבה מהעבריינים שאותם נועדו לרסן ולכלוא. הטעות החמורה ביותר נעשית ע"י אזרח תמים, המעז לפנות עליהם בהערה מנומסת. הציבור התרגל לקרוא כי אזרח פלוני, שהובא לבית חולים רצוץ-עצמות ולפעמים גם רצוץ-גולגולת (ואפילו נקוב בכדורים) התנפל על עשרת בריוני המשטרה שתפסוהו והללו, מסכנים שכמותם, נאלצו בעדינותם להתגונן בפני אלימותו הנוראה, שכן שכחו לרגע כי ברשותם אזיקים ואמצעי-ריסון אחרים.
לפני שנים אחדות נמלט אסיר מהשוטר שליווהו, במסדרון בית המשפט בחיפה. לידו הוצמד אזיק, אך השוטר לא קשר את האזיק השני אל ידו-הוא אלא רק אחז בו, וברגע של היעדר תשומת לב, כשהשוטר לא אחז באזיק, קפץ האסיר וברח. המשטרה פרסמה הודעה בדבר תקיפת השוטר ע"י האסיר, דבר שהיה עולה לו בשנות-מאסר אחדות נוסף לעונש על בריחה ממשמורת חוקית, והודעה זו פורסמה מיד, ללא המתנה לחקירת המקרה כדרוש. עורך-דין שראה את הבריחה, וידע כי המשטרה משקרת, שלח מכתב אל פרקליט מחוז חיפה, שבו תיאר את האמת ובכך הציל את האסיר, שנתפס לבסוף, מעונש על מעשה שלא עשה.
הגיעה השעה לפעולתו של השר לביטחון הפנים, כפי שתיאר חיים בר-לב ז"ל את פעולת צה"ל בשעתו: חזק, מהר ובאופן אלגנטי. יחדל אבי דיכטר מעיסוק פומבי במדיניות החוץ והביטחון, שאינה בתחום סמכותו, ויעסוק ברענון המשטרה ושירות בתי הסוהר, מהראש אל התחתית. יתכן שסטירת הלחי הפומבית שהנחית על המפכ"ל קראדי, בבטלו את ועדת החקירה שהלה הקים ובמינויו של חוקר חיצוני, תשמש אות לתחילת הרענון.
אין להמתין למסקנותיה של ועדת זיילר, שכבודה במקומו מונח, מה גם שזיילר עצמו הדהים בהכריזו כי לא יחקור תחומים חשובים ביותר. מן הראוי שדיכטר ינהג ההיפך מהרמטכ"ל חלוץ, שהכריז כי אין להדיח קצין שטעה. חלוץ אינו מבין, ככל הנראה, כי אין מדובר בהדחה בשל טעות, אלא בשל רשלנות והפקרות. אנשי המשטרה, שיודחו בפרשת בני סלע, יודחו אף הם מאחר שנהגו ברשלנות קשה או שהנהיגו שיטות עבודה שאפשרו רשלנות כזו.
