צמרת משטרת ישראל, לרבות השר לביטחון פנים, אבי דיכטר, הממונה עליה, ישבה אמש (ליל שבת) במסיבת עיתונאים מאולתרת, מחולטרת, לאחר לכידתו המפתיעה של האנס בני סלע. במסיבה התמוהה והמוזרה ישבו, מדושנים ומעונגים, קצינים בכירים מאוד, בכירי הבכירים, כאילו זה עתה שבו מאנטבה לאחר מבצע הרואי, עוצר נשימה, של שחרור בני ערובה הלכודים, כשקני אקדחים מכוונים לרקותיהם מטווח אפס - בבית נתיבות שנשלט על-ידי מחבלים.
במה התפארו, בעצם השוטרים הבכירים? מה הניע אותם, למעט הרצון הטבעי, המובן, לקושש ולנכס לעצמם רגעים מתוקים של תהילה, להצטלם בערב שבת, להיראות ואולי אף להיחשב כמחללים אותה? מה בער להם? מה היה כה דחוף להם? מה לא סבל דיחוי?
אף כי יש מקום וטעם להאשים את משטרת ישראל בעצם בריחתו של הפושע המסוכן, אין להאשימה על משך הזמן הארוך-ביחס, ארבעה-עשר יום, מרגע הימלטותו ועד רגע תפיסתו, פרק זמן שבו לא מצאה המשטרה אף לא קצה חוט שיוביל ללכידתו. אין להאשימה על גישושיה בערפל, על חוסר ידיעתה היכן האיש הנמלט. יש מקום לתהות על החגיגה התקשורתית, הרועשת והתהודתית, במשטרת נהריה, לשם הובא האסיר שנלכד.
הוא נלכד שעתיים לאחר שקרוב משפחה מסר למשטרה מידע חם, אמיתי ומוצק על מקום הימצאו. הוא נלכד במקרה, באקראי, לאחר שפרטים על זהות מכונית גנובה שבה נהג היו ידועים לשוטרים האורבים. הוא כמעט נמלט מתחת לאפם, כשהיו על סף פירוק מחסום דרכים ועזיבת המקום. לא היתה שום דרמה בלכידתו, שום הרואיקה. אין למשטרה מה ועל מה לנפח את שריריה ולהזחיח את פניה. אין לה במה להתגאות.
נכון וטוב תעשה המשטרה אם תנמיך פרופיל; אם תצטנע; אם תשכיל לשמור על מידה חשובה וראויה של איפוק. אם לא תתקע בחצוצרות בראש חוצות אלא תפרוט על כלי המיתר הדקים של "במחשבה תחילה"; אם תתעשת ותרענן נהלים והנחיות; אם תבער את האלימות הבלתי נסבלת והבלתי נסלחת בקרב חלק בלתי מבוטל מאנשיה.
אתמול (ליל שבת) לא היתה לצמרת המשטרה בכלל ולשר הממונה עליה בפרט שום סיבה להצטלם בזמן-אמת, בשידור ישיר. שום סיבה - גם לא לכידתו של בני סלע.
בדש חולצתו התכולה של כל אחד מאלפי השוטרים במדינת ישראל צריכה להינעץ סיכה זעירה ועליה שתי מלים, שהן גם תמצית התנהגות ראויה וגם הוראת שעה - הצנע לכת.
