הרבה פעמים אתם ודאי שואלים את עצמכם האם הכסף שאתם תורמים למטרה טובה, אכן מגיע למקום בו הכי זקוקים לו, או שחלקו -לפעמים חלקו הגדול, משמש כמשכורות למפעילי העמותות. זה בעצם חלק ממה שהניע את מקימי העמותה "גיבורים קטנים", עמותה שכל תרומה אליה, תגיע כולה ישירות לילדים הזקוקים לה נואשות. "אנחנו מתחייבים בזה שכל חברי העמותה ללא יוצא מן הכלל, מתנדבים ופועלים ללא קבלת תמורה כספית".
מטרת העמותה
העמותה הוקמה כדי לקרב ילדים חריגים לילדים רגילים, באופן בלתי אמצעי ובשיתוף המשפחות כך, ניתן להעניק לילדים החריגים שמחת חיים ואיכות חיים. מספיק לראות את עיני הילדים המקבלים סיוע, אהבה ותשומת לב, כדי להבין עד כמה יכולה עזרתכם לעמותה לשנות לטובה את חיי הילדים.
מקימי העמותה הם מיכל ויריב וינצר בעלי קבוצת "בית מרכז הביטוח" כשלצידם קם גרעין שמצוקת הילדים החריגים נוגעת לליבם.
העזרה לילדים החריגים שמחפשת העמותה, יכולה לבוא במספר דרכים:
- איסוף מחשבים משומשים לבתי הספר;
- מחשבים לבתי הילדים;
- השתתפות בטיולי ג'יפים;
- לווי הילדים למשחקי כדורסל וכדורגל: מכבי ר"ג מכבי פ"ת;
- תרומות כספיות;
- תמיכה וסיוע בבתי הספר- אין צורך ברקע מקצועי;
- ארגון ימי כיף שונים;
-עמותת "הגיבורים הקטנים" הכרתי במסגרת טיול ג'יפים שארגנה בשיתוף עם אבירם ברקאי.
הרעיון
מקים העמותה, יריב וינצר מספר, כי הרעיון של הקמת העמותה החל בעצם בעקבות לקיחת חלק ב"פורום" של לנדמרק, לפני מספר שנים, במסגרתו ערך פרויקט קהילתי, כחלק מקורס מנהיגות וביטוי עצמי. "אני 'ג'יפאי'" מספר יריב, "ותמיד חלחל בי הנושא הזה, של התרומה לקהילה". אבל רוח ההתנדבות חלחלה לעורקיו עוד קודם לכן - מאביו. "אבי היה שנים מתנדב. הוא היה חבר דן, והיה לו אוטובוס פרטי של דן, וכל יום שלישי ורביעי, מהיום שהייתי ילד, הייתי עוזר לאבא שלי, שהסיע נכי צה"ל מתל השומר, עם שמחה הולצברג, אחרי מלחמת ששת הימים". "אחרי הצבא הייתי במשך שנים איש מגן דוד אדום, התנדבתי ועשיתי הרבה פעילויות ציבוריות התנדבותיות. אבל לאחר הפורום הבנתי - שכל הפעילויות שלי הן מהרצון לקבל את התודה".
אז למה דווקא ג'יפים?
"באיזשהו שלב החלטתי לעשות משהו עם ג'יפים.. ובא לי הרעיון לעשות טיולים. הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא טיולים עם ילדים. כשפניתי לביה"ח שניידר הפנו אותי למשרדי העמותה, מה שבזמנו נראה לי משהו עם קונוטציה שלילית. בעמותה הפנו אותי לתרומת הכספים, והבנתי שהכל הוא כסף, שנים אנחנו תורמים לכל מקום במסגרת העסק בסוף שנה, ויום אחד הגיע לכאן מישהו שסיפר למיכל, על התרומות שלו והבנתי, שכל המקומות שתורמים כסף - לא הכל מגיע לאן שצריך להגיע."
יבואני לנדרובר יצרו קשר עם העמותה וכך התחילה מסורת טיולי הגי'יפים. זה התחיל מקבוצה של 50 ג'יפים בטיול למצדה, לנגב, מסורת אשר אין לי ספק, כי כל אחד ירצה חלק בה. היום, יש מאגר של כ-300 ג'יפאים, "בהקשב" כך מתאר יריב, הממתינים רק לתאריך היציאה לטיול הבא.
מהתנסות אישית עם ילד בעל פיגור שכלי במשפחה, הבין יריב, כי הבעיה נעוצה בכך, שאנשים מתקשים להתמודד עם התופעה. "היום קוראים לזה "צרכים מיוחדים" אבל אני חושב, שצריך לקרוא לילד בשמו".
יריב החליט להקים משהו מיוחד - לחינוך המיוחד. "משפחות שלמות חיות סביב מנגנון של קושי, במקום להיות מאושרות". אנשים חיים באשליות. נכה - אי אפשר להרים על הרגליים כמו שלילדים המפגרים אי אפשר לתת מח חדש. אבל הכל זה עולם של אנשים שגוזלים כספים ונותנים כל מיני הבטחות שווא".
כך הוחלט להקים את העמותה. "גיליתי", אומר יריב, "שיש אנשים טובים". הכוונה היתה להקים משהו לטובת העולם של הילד החריג. "למה ג'יפים? כי הבנתי שאני מתבייש ללכת ברחוב ואני מתבייש שההורים שלי ילכו עם ילד בן 11, בכסא של תינוק וראיתי בביקורים בבתי ספר, שהרגשתי לא בנוח להסתובב ברחוב ולהתמודד עם תגובות של אנשים מסביבי. הבנתי, שיש משהו בעולם שהוא חריג - אבל זה משהו בעולם שלנו. זה בשר ודם".
הכדור התגלגל מהר מאד, וישראל אפרימי, שהפך למנכ"ל העמותה, הצטרף גם הוא ליריב ולמיכל, והוחלט להקים את הארגון כעמותה, לא מתוך ראיה של איסוף כספים ללא מטרה נקודתית, אלא מתוך מטרה, של יצירת גוף שיחבר בין האנשים.
הכסף, הוא לא המוטיב המרכזי בעמותה. רוב האמצעים נתרמים על-ידי אותן חברות ו"אנשים טובים" כדבריו של יריב, כדוגמת תרומת אופניים לבתי הספר לילדים בחינוך המוגבל. מדובר, אם כך, בקשרים לא רעים בכלל - קשרים של אנשי עסקים בעלי יכולת כלכלית גבוהה מאד בעזרתה מקבלת העמותה תרומות רבות.
תפיסת העולם של הגיבורים הקטנים
"חלק מתפיסת העולם שלנו - היא שטח. למה שטח? זה מרגש את הילדים. שטח גורם לאנשים לא להיות ביישנים". כך באמת, בטיול השטח בו נכחתי אני, הגיעו 60 "ג'יפאים" ולקחו ילד והורה, או שני ילדים עמם בג'יפ, לטיול מרגש בטבע. השטח הביא את האנשים מחוץ למקום של התקהלות ולאט לאט אנשים החלו להתקרב אחד לשני, ולילדים המקסימים. הבעת הפנים של הילדים כאשר הג'יפ נכנס לשלוליות וחצה שטחי אדמה יפהפיים, שווה היתה את הכל. "שטח זה דבר נהדר." כך יריב, אשר התייעץ גם עם פסיכיאטר מחוזי אשר ניתח עמו ובדק, מה באמת יגרום את אותו כיף לילדים.
מנהלת הרווחה הארצית גם היא שיתפה פעולה עם העמותה, וכך הגיעו לפיתוח מסורת של טיולי ג'יפים. זה התחיל עם מעגל קרוב של חברים, וגדל לאט לאט גם בעזרתו של אבירם ברקאי, ג'יפאי ידוע ובעל שם, אשר אמר ליריב :"אני לא יודע מי אתה - אבל מחר אני אצלך במשרד והוסיף: "התאהבתי".
האירוע הראשון היה לפני כשנתיים ביער בן שמן, בו נחנכה גם "הליגה לאופניים", בעזרתו של יוסי שרף. כאן, הוחלט מעבר לכניסה לשטח, להרחיב את היריעה ולהכנס לבית הספר, אשר ישמש את העמותה ככלי שיחבר בינה לבין הילדים.
"בעולם בתי הספר של החינוך המיוחד יש אנשים אשר בעינהם הכסף הוא דבר משני. העשייה - היא העניין. מי שעובד בחינוך מיוחד - עושה זאת מאהבה", מספר יריב.
"יש לנו היום בתי ספר אליהם הכנסנו מחשבים משומשים. אנחנו רוצים למחשב כל בית במדינת ישראל שיש בו ילד של חינוך מיוחד. המחשב נותן תעסוקה לילד, זה מקל גם על ההורים, אשר נמצאים במצוקה".
יש גם חזון
על החזון הבא שלו מספר יריב: "יש לי פנטזיה היום להקים פארק - אשר ישמש את החינוך המיוחד מבחינת משחקים, שרותים ועוד, ומכאן הדרך סלולה לאנשים אשר כל אחד מהם יביא את הרעיונות שלו."
ב-30.12.02 נפגשו חברי העמותה והנהלת בי"ס יהודה הלוי עם ראש עיריית נתניה בבקשת הקצאה לשטח אדמה וזאת במטרה להקים פארק מיוחד לילדי "עמותת גיבורים קטנים". בנוסף, כך מוסר יריב, בקשה העמותה סיוע בארגון ערב התרמה לבי"ס יהודה הלוי בנתניה במטרה לשפר את איכות בי"ס.
"שמחנו ליפול על אוזן קשבת וראש עיר נפלאה אשר כבר שנתיים מודעת לכל פעילותנו עם ילדי נתניה. התשובה לדעתנו תהיה חיובית ובהקדם. בהזדמנות זו אני מבקש להודות לעמי יפרח וארנון אייזנר אנשי עסקים מנתניה אשר לקחו תחת חסותם את כל נושא ההסעות לילדי העמותה בנתניה ובכך יתאשפר לנו את תחילת גיוס ילדנו לשנת שירות בצה"ל".
"אנחנו רוצים שהמותג 'גיבורים קטנים' יהיה בכל הארץ, כל ילד ומשפחה שצריכה סיוע - אנחנו נהיה שם".
גיבורים קטנים על המפה
"אנחנו שמנו את עצמנו על המפה בכל מה שקשור לחינוך המיוחד". כך גם בא לידי ביטוי שיתוף הפעולה עם צה"ל, כאשר העמותה קישרה בין הילדים לבין חיילי צה"ל באחת היחידות, אליה באים הילדים פעם בשבוע, לבושים במדים, ומשתתפים גם הם ב"עבודות הרס"ר, כך גם החיילים עושים עבודה, שבדרך כלל הם מנסים להתחמק ממנה.. "החיילים מקבלים את זה באהבה. זה מוציא אותם מהשגרה.."
"אנחנו מפיונרים חיוביים", מצהיר יריב. יש לנו דלת פתוחה לאישים מרכזיים, כך גם שר הביטחון, באמצעות אנשים הקשורים אליהם באופן ישיר, ואשר מעוניינים לתת כתף. בכל מקום - הדלת נפתחת לעמותת 'הגיבורים הקטנים'".
"בחנוכה", מספר יריב, "פנה ישראל למספר מפיקים, והעמותה לקחה 100 ילדים לפסטיגל ביד אליהו. לפני חצי שנה הגיעו הילדים למצדה".
מנכ"לים של חברות גדולות שיתפו פעולה וכך, מקימי העמותה, אשר במסגרת עבודתם יוצרים את הקשרים "הנכונים" מגיעים לכל מקום, ויכולים לתת כמעט הכל - ובכל תחום, כולל משחקי כדורסל - בהם ילדים רבים לא יסרבו לקחת חלק.. "אפשר להחזיק עמותה, לא צריך כסף, אפשר לספק אושר לילדים, וכל זאת בעזרת אנשים טובים ותרומותיהם."
ועוד דוגמא ליד הארוכה של העמותה בבתי הספר: "עיריית חולון עושה ניסיון לשלב ילדים אוטיסטים בבית ספר רגיל. אין שם מחשבים - אז חשבנו מה אנחנו יכולים לעשות. תוך שבוע ימים הקמנו כיתת מחשבים, וכל זאת בעזרת טלפונים לאותם אנשים שבשיחה אחת יכולים לעשות המון."
הכל בנוי על מערכות של קשרים, אבל במקרה זה - מדובר בקשרים טובים, בחיידק בריא, במה שיריב מכנה: "רכבת שדוהרת במדרון" כשכל מי שעולה עליה - ממשיך - ומביא עמו נוסעים נוספים.
"אנחנו מרוויחים - מהאושר שיש לנו בבוקר. יש לנו הזדמנות וכשאנחנו קמים בבוקר אנחנו אומרים תודה לבתי הספר, למשפחות ולילדים שנותנים לנו לשרת אותם".
ומי שחושב שהילדים המפגרים אשר חיים במסגרת משפחתית סוציו אקונומית גבוהה, אינם נכללים בקטגוריה של אלה שצריכים עזרה, צריך להבין, שלא כך הדבר. במשפחות רבות, נשכרת עזרתם של פיליפינים, כך מספר יריב, אשר מטפל בילד, אבל הילד ספון כולו בפינה, והמשפחה עצמה כמעט שאינה מתייחסת אליו. "זה דברים של שחור ולבן", מחדד יריב.
ולמי מכם שמתלבט לאיזו מפלגה להצביע.. אפשר לספר, כי אחד מוועדי ההורים פנו לעמותה בבקשה להקים מפלגה שתתמודד לכנסת. "אמרתי להם עזבו אותנו בשקט.. אנחנו לא פוליטיקאים", אמר יריב. מאכזב?
מסתבר אם כן, שיש אנשים טובים באמצע הדרך.. "אנשים לוקחים את הכוחות מהחיים" - והעמותה אומרת להם תודה.
