בחורף 1974, כחצי שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים, נוכחו ראשי אגף המודיעין (אמ"ן) בצה"ל, כי חייליהם וקציניהם מסתירים את סמל החיל שהוצמד לכומתותיהם. בעיניהם, זה היה סימן אזהרה, כביכול, שמשבר מוראלי עוקב אחרי המחדל המודיעיני, שכביכול יצר את האסון הכבד במלחמה שאך הסתיימה.
למרות שהאסון ביום הכיפורים תשל"ד - אחד בשרשרת אסונות צבאיים, שהמיטו עלינו צבאנו וגנרליו - לא היה לחלוטין בגלל המודיעין, הציבור חשב כך, וראשי אמ"ן חשבו כך.
לו אחזה הבושה בשוטרינו - ובעיקר, במפקדיהם - הרי המוני שוטרים וקציני משטרה היו מתהלכים בעירום מוחלט ברחובותינו -לבל יזהו אותם עם הגוף הכושל, שמשלם את משכורותיהם. פרשת בני סלע ופרשת הנערה שנרצחה בבית-ספרה בקצרין הוכיחו שוב לציבור הישראלי, שלמרות כל השמועות - אין לו משטרה כלל.
מה שיש לו הינה בדיחה עלובה, שאפילו פרנסי העיר חלם וחכמיה לא היו מוכנים לאמצה. לואי דה פינס ואנשי "בית-ספר לשוטרים מתחילים" נראים כמו ענקים אינטלקטואליים, המשחקים ביורו-ליג, בעוד משטרתנו ממשיכה לסגור את הטבלה האחרונה בליגה לשכונות מצוקה.
ואין זו סתם נבירה בפצעינו, אלא חזרה על מה שכתבתי והתרעתי לא אחת: משטרת ישראל אינה קיימת, ומה שקיים סובל מבעיה אתית חמורה, ורק גורם נזק חמור ומתמשך לחברה הישראלית. זה אינו תת-תפקוד, או תפקוד לקוי. משטרת ישראל אינה מתפקדת כלל, ואת זה יודעים כולם - שוטרים, גנבים ואזרחים. שוטרים מקבלים משכורות, והאוצר מממן אחזקת מבנים, מכוניות וניידות עבור המשטרה, אך אין לנו משטרה. אפילו אין רמז לקיומה.
אם משטרה קיימת כדי להתעמר באזרח על-ידי רישום דוחות ללא כל היגיון וללא כל השפעה על הקטל בדרכים - הרי יש לנו משטרה כבירה (נא לברר במשטרת התנועה הארצית - מתנ"א);
אם משטרה קיימת כדי להכות סתם אזרחים חפים מפשע - הרי יש לנו משטרה אדירה (שאלו את קצין הנימוסים וההליכות במטה הארצי, אדון ניסו שחם);
אם משטרה קיימת כדי להתעמר בחלשים ובמיעוטים - הרי יש לנו משטרה נהדרת;
אם משטרה קיימת כדי לאפשר לבעלי השררה ולמקורביהם לעשות במדינה ככל העולה על רוחם - הרי יש לנו משטרה יעילה.
יש לנו משטרה ברמה המביישת אפילו את הנלוזות בארצות העולם השלישי. היא מתפקדת כפי שהיא נראית. למי שהדבר אינו ברור, שיביטו שנית בתמונות של בכירי המשטרה, שחשו מכל קצוות הארץ להצטלם עם בני סלע, ושל השוטרים, שהתעמרו בחלאת-האדם כשנתפס.
המחוז הצפוני של המשטרה יכול להיטפל לכל מיני אנשים - תמהונים וחלשים, יש להודות - ולהעליל עליהם עלילות. המשטרה הרסה את חייהם. אז מה?! אל דאגה, משטרתנו כבר תפרה כמה תיקים לעבריינים (כמו חבורת מע"ץ) ולאנשים תמימים (כמו עמוס ברנס) - על לא עוול בכפם. לעומת זאת, עד היום לא מצאה בחקירות מרושלות ותמוהות מי זייפו את הבחירות הפנימיות במפלגת העבודה פעם אחר פעם, מי עשה מה בעמותות ברק, ומי עולל עוד כמה מעשים טובים, שלאו דווקא מומלצים ב"מדריך לצופה".
שורש הבעיה הינו בתיקון שאני חושש שעומד לצוץ: ישנו את שמה של המשטרה, כדי להתנער מעברה, ובכך כאילו למתג אותה מחדש. אני שומע קולות רבים של יחסי ציבור עולים מכיוונו של רב-ניצב משה קראדי, שמינויו השערורייתי למפקח הכללי של המשטרה מסמל יותר מכל את הקלקלה. אני חושד, שהוא עומד להוליך את הגוף החולה משיח' ג'ראח' לשינוי תדמיתי - במקום לשינוי אמיתי.
כך, עשו במקומות רבים. למשל, משרד הדואר הפך למשרד התקשורת; מנקי רחובות הפכו לטכנאי היגיינה ציבורית; פחחים - למבנאים; ספרנים - למידענים; משרד הסעד - למשרד הרווחה; משרד המשטרה - למשרד לביטחון פנים.
מה זה מבט"פ?
הפיכת משרד המשטרה למשרד לביטחון פנים מלמדת יותר מכל על המגמה שניוונה את משטרתנו בארבעים השנים האחרונות. למרות שלמשרד יש כיום ראשי-תיבות מדהימים - מבט"פ - הוא אפילו לא מתקרב לתפקוד הלקוי של משרד הביטחון (משהב"ט); ולאו דווקא בגלל תקציבו.
קל מאוד להתייחס לתקציב הדל של המשטרה, ולתלות בו את כל תחלואיה. גם אין זו בעיה של תקנים מגוחכים של כוח-אדם.
הבעיה אינה בתקציב ובכמות השוטרים, אלא במחשבה הנלוזה של המטה הארצי (מטא"ר), שניתן לבצע שיטור ללא נוכחות. בשנות השישים ניסו לייבא ארצה את שוטר המקוף - שוטר בנוסח הבריטי, שמכיר את שכונתו, והינו חלק ממנה. אולם כיוון שאין שום רבותא בשיטור, ובוודאי אין בו תהילה. לכן, מיד אחרי מלחמת ששת הימים, הזנו ראשי המשטרה את החיל, שעמדו בראשו, כדי שיענה על צורכי הביטחון הפנימי. כאילו אם ייגעו בביטחון, תדבק בהם ובחילם ההילה של העוסקים בביטחון האומה.
משטרה לא נועדה להילחם בטרור, אלא להגן על האזרחים ועל רכושם מפני בני-עוולה. בתחילת המאה ה-21 - כמו בסוף המאה העשרים - יש הרבה איומים על האזרח ועל רכושו. עובדה, בני סלע פרץ לכמה בתים, והמשטרה לא הצליחה לעלות על עקבותיו. כל מי שפרצו לביתו יודע שחבל לטרוח לקרוא למשטרה. ברוב המקרים, יפנה לו היומנאי כתף קרה, וכמעט תמיד לא יגיעו אנשי המחלקה לזיהוי פלילי (מז"פ) לבדוק את הזירה. אז למה לטרוח? בסופו של דבר, ייסגר התיק - גם בשל "חוסר עניין לציבור".
די לזכור את מגפת גניבות הרכב, שבניית הגדר לא עצרה כלל.
המשטרה צריכה להיות בדרכים. הרבה יותר אנשים נהרגו בדרכים - מקום המדינה ועד עתה - מאשר כתוצאה מכישלונותיו הברורים של צה"ל להגן עלינו מפני אויבינו ומפני טרור. אך לכוון תנועה, ולמנוע בריונות בכבישים - זה אינו מעניין ואינו יוקרתי. הרבה יותר מעניין להורות לשוטרים לרשום דוחות על מהירות (דרך אגב, גורם די זניח בקטל בדרכים - למרות כל הכסף הרב, הנשפך על הסברה למניעתה).
ועל הכוונת תנועה - אין מה לדבר. לרוב, משטרתנו כל כך יעילה, עד שהפקק מגיע לצומת רק רבע שעה אחריה.
ליקוי מאורות
ביסוד הכישלון המוחלט, נמצא ליקוי-מאורות. הקצונה הבכירה של המשטרה אינה מבינה מה היא משטרה, ולכן, המשטרה עלתה מזמן על נתיב ללא מוצא.
הנתיב הנכון למשטרה הוא שירות לאזרח - שהוא במקרה גם הריבון (מקרה מצער, אך מה לעשות, כך הדבר) - ולא התעמרות בו, כמנגנון נגישה וכנוגסים מהכנסותיו לטובת אוצר המדינה.
על-רקע השנתיים האחרונות, היה צריך המפכ"ל קראדי להתפטר - לו היה איש כבוד. אומנם הוא קיבל לידיו חיל הרוס, בלי כבוד עצמי ובלי כבוד אליו, אך הוא משאיר אחריו חורבן מוחלט, עיי חורבות. למי שיבוא אחריו - אני מקווה, בהקדם - יהיה הרבה יותר קל. הוא כבר יצטרך לבנות הכל מהתחלה.
איני בוטח בממשלה (מ"י), במבט"פ ובמטא"ר, שיהיה להם העוז לעשות את התמורה הנדרשת. הם יעדיפו, כנהוג אצלנו, לתקן את הצבע, לשפר איפור, לשנות שמות, ולהכניס ראשי-תיבות חדשים לפעולה.
זה קל, זה נעים, וזה ממשיך את המסורת הקלוקלת של משטרת ישראל - שלמרות כל השמועות, אינה קיימת כלל.
