ביום 15.12.02 החליטה ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת לאשר במסגרת חוק ההסדרים, תיקון לחוק הסניגוריה הציבורית, ולפיו כל אדם שיוזמן להקראה במשפט פלילי במסגרת "יום הקראה מרוכז", יהיה זכאי לייצוג של הסנגוריה הציבורית, אם יש סיכוי סביר שמשפטו יסתיים באות מועד או במועד סמוך לו.
במילים פשוטות: במשפטים שבהם מתנהלות הקראות ביום מרוכז, יזכה כל נאשם (בלי קשר למצבו הכלכלי) לסניגור על חשבון המדינה אם רק יודה במשפט. אם לא יודה - לא יהיה זכאי לכך. מדובר בהסדר פגום מן היסוד, המנוגד לעקרונות היסוד של המשפט הפלילי.
ימי הקראות מרוכזים הם הליך חדש למדי, שאינו מעוגן בדר הדין הפלילי. הליך זה מתנהל מכוח החלטת הנהלת בתי המשפט, לאחר שהוועדה לענייני סדר דין פלילי במשרד המשפטים (בראשות השופט מצא) מצאה שניתן לקיים ניסוי ("פיילוט) ללא שינוי חקיקה. בינתיים הורחב הניסוי עוד ועוד, והוא כולל כיום את בתי המשפט השלום במחוזות המרכז, חיפה וירושלים.
הרעיון שביסוד ימי הקראות הוא להתיר לשופט היושב ביום הקראות (שופט המוקד) לעיין בחומר חקירה, לשמוע בהרחבה את עמדות התביעה וההגנה ואף את הנאשם, ולהציע אפשרויות לסיום ההליך בהסכמה באותו מועד, ובכך "לחסוך" זמן שיפוטי. זו, הוא "ששופט ממוקד" (תואר טעון משהו) לא יישב בתיק עצמו, ושהנאשם יהיה מיוצג.
לימי הקראות מוזמנים נאשמים בעבירות בהן בסמכות התביעה המשטרתית. בין אלה אפשר למנות תקיפה, אלימות במשפחה, פגיעה בעובדי ציבור, עבירות סם "קלות" (אך לא רק שימוש עצמי) ועוד. לא מדובר בזוטי דברים. בעבירות מעין אלה נגזרים גם עונשים של ממש, ונאשמים שמודים נשלחים לא פעם למאסר בפועל או בעבודות שרות וכמובן נושאים בעונשים אחרים (שלא לדבר על עצם הכתם שבהרשעה).
בשל כך שלרבים מהנאשמים אין ייצוג בישיבה הראשונה, וכדי "לחסוך" את הצורך בישיבה נוספת ( כך שהנאשם יובל לשכור סניגור פרטי), הוחלט זה מכבר למנות סנגורים ציבוריים להליכים אלה. עד כה, הפרקטיקה היתה ששופט היושב ביום הקראות ממנה סנגור ליום ההקראות בלבד על-פי שיקול הדעת שניתן לו בסעיף 18(ב) לחוק הסנגוריה הציבורית (השופט סבור שאינו יכול לנהל את המשפט כשהנאשם אינו מיוצג").
במאמר מוסגר נוסיף, ששיטת העבודה של ימי הקראות מעוררת לא פעם ביקורת הן בקרב סניגורים והן בקרב תובעים. לא פעם מדווחים עורכי דין על תחושה של "שוק" שבו יש הזדמנות לא חוזרת לסיום תיקים ב"זול" (זאת אומרת בעונשים נמוכים) על חשבון איכות הייצוג ובחינה עניינית של התיק ושל עמדת הנאשם. לשכת עורכי הדין הציגה את התנגדותה לפרקטיקה הנוהגת, ואת הסתייגויותיה להסדרים המוצעים בעניין זה.
נחזור לענייננו. מינוי סנגור מכוח שיקול דעת שיפוטי עורר בעיות שונות, ובהצעת חוק ההסדרים התשס"ג הוחלט לצמצם את שיקול הדעת רק למקרים בהם השופט סבור שיש חשש שייגרם עיוות דין ללא ייצוג, ומששוכנע שלאנשם אין אמצעים לשכור סנגור.
בד בבד, אישרה הוועדה להוסיף זכאות מלאה לייצוג (לפי סעיף 18(א) לחוק הסנגוריה הציבורית), שמולה עומדת חובת המדינה להעמיד את הייצוג על חשבונה, לנאשמים שמוזמנים בימי הקראות, כאשר יש יסוד סביר שיודו, כשהייצוג הוא אך ורק לצורך הליך ההקראה. יודו - ייוצגו; לא יודו - לא ייוצגו.
ישראל היא אולי המדינה הדמוקרטית היחידה שמתנה את הזכות לייצוג ציבורי (בחלק מהמקרים) בנכונות הנאשם להודות. מדובר, יש לזכור, לא רק בהטבה כספית משמעותית, אלא גם בשינוי פני הדיון בשל הייצוג. מעתה בעבירות משטרתיות המובאות לבית המשפט בימי הקראות מרוכזים, יהיה סדר דין אחד למי שיודה וסדר דין אחר למי שיכפור.
הסדר זה לוקה בפגמים קשים, המעוררים ספק באשר לחוקיותו. ראשית, ההסדר ייצור תמריץ לא סביר להודאה. ההסדר החדש יעמיד נאשמים בברירה לא הוגנת, שאינה מכבדת את חזקת החפות שלהם: האם לכפור ולנהל הליך לבד (בשל חוסר אמצעים למשל) או להודות, ולמזער את הנזק גם כאשר יש בידי הנאשם טענות הגנה טובות?!, זו בדיוק פרשת הדרכים הפגומה בה מצוי לפרקים מי שעומד לדין בעבירות תעבורה, כאשר עצם ניהול המשפט הוא עונש כבד מאשר הסנקציה שבהרשעה.
שנית, ההסדר, מפלה לרעה נאשמים שאינם מוזמנים לימי הקראות מרוכזים. כך, כל בתי המשפט המחוזיים בהן העבירות חמורות בהרבה, כך בית המשפט השלום בתל אביב, שהוא הגדול במדינה, וכך גם במחוזות בדרום והצפון. מעתה יופלו לרעה נאשמים בבתי משפט אלה לעומת נאשמים המוזמנים לימי הקראות (לעיתים בעבירות קלות בהרבה).
שלישית, ההסדר החדש קובע "ייצוג אוטומטי" ללא תלות במצב הכלכלי של הנאשם ולמעשה גם ללא תלות ברצונו. כך, גם נאשם בעל אמצעים ייוצג על-ידי הסנגוריה הציבורית על חשבון הקופה הציבורית.
רביעית, "הייצוג האוטומטי" מבטל כמעט לחלוטין את האפשרות שמי שמוזמן ליון הקראות יפנה לייצוג פרטי. זוהי פגיעה חסרת תקדים בחופש העיסוק של עורכי דין פרטיים העוסקים במשפט פלילי. בהינף חקיקה אחד, נפגעת התחרות החופשית, ואחד מן הענפים של המשפט הפלילי (עבירות של תביעה משטרתית) מולאם כמעט לחלוטין.
יש האומרים שהייצוג הסלקטיבי בימי הקראות עדיף על ימי הקראות ללא ייצוג, שכן שופטים דוחקים נאשמים לא מיוצגים להודות עוד לפני שהנאשמים עיינו כראוי בחומר החקירה. ייתכן שזה המצב. הפרקטיקה של ימי הקראות מזכירה מאוד את בית המשפט לתעבורה. רבים מגיעים לאולם לא מיוצגים ומנופפים לתובע בכתב האישום. התובעים מקיימים "רב שיח" קולני עם הנאשמים ועם סנגורים במטרה להגיע להסכמות במקום. אכן, בהליך כזה עדיף להיות מיוצג. אולם לא מתקנים רעה אחת במתן הכשר לרעה אחרת.
מה יחשוב אדם מן היישוב בעל הכנסה סבירה, שהגיע לבית המשפט לראשונה כנאשם ללא ייצוג (כמו רוב הנאשמים) כדי לברר מה מבקשת התביעה. בו במקום, ובלי שיבקש זאת מונה לו עורך דין ציבורי, שתוך עשרים דקות או חצי שעה, עיין בחומר החקירה, שוחח מעט עם הנאשם ואחר-כך עם התובע, הציג דבר זה או אחר לשופט ואחרי כל אלה יעץ לנאשם: אם תודה כזה וכזה יהיה עונשך, אבל אם לא תודה תצטרך לקחת עורך דין בשכר ואיני יודע מה יעלה בגורלו של התיק.
מה יחשוב אדם כזה - בין אם הודה ובין אם כפר - על עשיית צדק?, ומה יחושב על עניינו של בית המשפט בשאלה העיקרית: האם יש די ראיות להוכיח את אשמתו?. מותר לתהות האם הסדר הייצוג החדש - שאין דומה לו בשיטות משפט מוכרות - עומד בדרישות של חוקי היסוד המגנים על כבוד האדם, על הליך ראוי ועל חופש העיסוק, אולם השאלה העיקרית אינה פורמלית. מדובר בפגיעה במעמדה (החלש ממילא) של חזקת החפות.
כל אדם זכאי שחירותו של תיפגע כל עוד לא הוכחה אשמתו בהליך ראוי מעבר לספק סביר. השקפה, המעודדת נאשם להודות, בדרך של העדפה כלכלית ודיונית, אינה לוקחת ברצינות את חזקת החפות ואת הזכות להליך ראוי. השקפה המעדיפה יעילות דיונית על-פני ערכי יסוד אלה, פוגעת בכבוד האדם, ולימים עלולה לפגוע בכבודו ומעמדו של השיפוט והמשפט.
__________
- מתוך "עורך דין" ביטאון לשכת עורכי הדין בישראל, גיליון מספר 34, דצמבר 2002;
- הכותב הוא חבר ועד מחוז תל אביב ויו"ר (משותף) של ועדת בתי משפט במחוז תל אביב
