יש לי תיאוריה, לפיה כולם חנונים של משהו. הרי לכל אחד תחום עניין מרכזי הגוזל חלק ניקר מזמנו ובו הוא משקיע ממרצו ללא גבול. זה המכונה "ערס" על-ידי החברה, מתאים וראוי יותר שיקרא "חנון מכוניות". ממש כפי שיש חנון מחשבים. הרי אין הרבה הבדל ביניהם. התשוקה והלהט שהם מפגינים כלפי עניינים שלא חשובים לאדם אחר באותה המידה. ההקצאה של שעות על-גבי שעות המוקדשות ללמידת וחקר הפרטים הקטנטנים וההתעמקות במונחים מקצועיים שאין להם שימוש בחיים האמיתיים. אני, לדוגמה, חנון סרטים. בשבילי, ספויילר הוא חשיפת פרט עלילה שמקלקל את חוויית הצפייה. עבורם, חנוני המכוניות, זוהי כנף המותקנת על אחוריו של האוטו כדי לשוות לו פוזה מאגניבה. הכי כיף, זה כשאנחנו מסתדרים, חנוני הסרטים והמנועים כאחד. סרט נוסף, רביעי במספר, בסדרת "מהיר ועצבני", הוא מאורע שכזה.
