|
|
ישראל אינה מולדתה [צילום: AP]
|
|
|
|
|
חג פסח אחרון בארץ. בית המשפט העליון התיר (יום א', 5.4.09) על דעת רוב של השופטים אשר גרוניס, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון אליעזר ריבלין, השופטת מרים נאור והשופט יורם דנציגר, לאם גרמניה ובנה הישראלי להגר לגרמניה. התנגדו להחלטה נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, השופטת עדנה ארבל והשופט אליקים רובינשטיין. בהחלטה להתיר לאם להגר, באה לידי סיומה פרשת "משפט שלמה", מאבקם בן כחמש שנים בין אם גרמניה לאב ישראלי על מקום מגורי בנם בן 7.
השניים נפגשו בזמנו בהודו, התאהבו, נישאו, גרו בארץ ואף נולד להם ילד. ברבות הימים נפרדה החבילה והאם ביקשה לחזור לגרמניה עם בנה. האב התנגד להגירת בנו בין היתר טען באמצעות באי-כוחו עוה"ד שמעון שובר ושמואל מורן כי בכך תיפגע זכותו להפגש עם בנו. הוא אף טען כי בנו גדל כל חייו בארץ, תרבותו ישראלית והגירתו תגרום לניתוקו מהתרבות והסביבה הטבעיים שלו ותאלץ אותו לחיות עם בני משפחתה הגרמניים-נוצרים של גרושתו.
מנגד האם טענה באמצעות באי-כוחה עוה"ד בני דון יחיא, פרופ' דב פרימר, עו"ד לימור סויסה ועו"ד מורן פרוינד כי ישראל אינה מולדתה ותרבותה והיא מבקשת לחזור לבנות את חייה בארצה ולהמשיך בעבודתה כדיילת.
האב הפגין מול בית המשפט
במהלך המאבק, הוגשו חוות דעת סותרות של מומחים והערכאות השונות הפכו זו את החלטת זו. לפני כשנה החליט בית המשפט העליון כי יש לאפשר לאם להגר לגרמניה. אך האב הגיש בקשה לדיון נוסף בהרכב מורחב ואף הפגין מול בית המשפט העליון.
כאמור, שופטי הרוב בהרכב המורחב פסקו (א') שוב, כי יש לאפשר לאם להגר עם בנה לגרמניה. השופט גרוניס כתב כי בהחלטה עמדו לנגד עיניו מספר הנחות יסוד: כי המשמורת הוענקה לאם, כי האב אינו יכול לגדל את הילד בעצמו וכי "זיקתה היחידה של האם לארץ נובעת משהותו של הקטין". השופט הוסיף כי לאם מסוגלות הורית טובה יותר וכי קיימים "סימני שאלה" באשר למצבו הרגשי נפשי של האב "כעולה ממכתבה של אמו לתביעה וכן תכתובת דואר אלקטרוני". השופט הדגיש כי הגירת האם היא לטובת הילד שכן "בחינת טובת הילד אינה יכולה להתבצע במנותק מבחינת השפעת ההגירה על הוריו".
אסירה ואומללה בארץ
בהקשר זה, כתב גרוניס "יש לתת משקל לזכותו של ההורה המשמורן לקבוע את מהלך חייו, להמשיך את חייו ולפתוח בדרך חדשה וזאת לצד זכותו של ההורה שאינו משמורן לקשר רציף עם הילד". גרוניס כתב עוד כי "תרבותה של האם, דתה, שפתה, משפחתה, עבודתה, כולם קושרים אותה לגרמניה... הישארותה בארץ בה היא מרגישה זרה ולא שייכת, אסירה ואומללה.. עלולה לפגוע גם בילד".
הוא הודה כי הילד יחווה את קשיי ההגירה אך קבע כי בהתבסס על חוות דעת מומחית, לילד יש "כוחות פנימיים חזקים כך שיש להניח שיעמוד בקשיים אלו". כדי לרכך את המכה עבור האב, שיפר השופט את הסדר הראייה עם בנו. השופט קבע כי שהותה של האם, בבואה לארץ 4 פעמים בשנה, תימשך שבועיים ולא שבוע כפי שנקבע קודם לכן. בית המשפט הורה לאפשר לילד לחגוג את חג הפסח בארץ ולאחר מכן יהגר עם אמו לגרמניה.
לא הובטח חינוך יהודי
השופט אליקים רובינשטיין, אשר התנגד להתיר את ההגירה, כתב בהחלטה כי "רף השמירה הראוי על זכויות האב.. לא הושג לעת הזו". לדבריו ההתנייה לאישור ההגירה הייתה בין היתר השגת "צו מראה" בגרמניה באשר להסדרי ראיה שכללו ביקורים הדדיים והתחייבות להחזרה לדיון בבית משפט בארץ. "ההתניה לא מומשה", וכך "גם לא קוימה הבטחת האם בבית משפט למשפחה בנוגע ללימודים [חינוך יהודי, ר.א.] ודברים הנאמרים בבית משפט אינם מילים בעלמא". השופט הדגיש כי סוגיית מיסוד הקשר הראוי של האב עם בנו "אינו מוסדר באופן משביע רצון והוא אינו חש ביטחון".
