פרקליטות המדינה הגישה לבית המשפט העליון (יום ב', 10.2.03), בקשה לדיון נוסף בפסקי הדין בעניינו של שמעון שבס. הבקשה מתייחסת לע"פ 347/01 מדינת ישראל נ' שמעון שבס, וע"פ 332/01 מדינת ישראל נ' שמעון שבס.
הבקשה מתבססת על העובדה כי מדובר בהלכה חשובה, אשר סותרת את ההלכה הקודמת בנושא. לטענת פרקליטות המדינה, יש בהלכה החדשה כדי להשפיע באופן שלילי על תרבות השלטון בארץ.
בנוסף, מאחר ושמעון שבס כיהן בתקופה הרלוונטית כמנכ"ל משרד ראש הממשלה - ובשל תפקידו רם המעלה יש לבחון מחדש את קביעות בית המשפט.
בכתב הבקשה נכתב: "במסגרת תפקידו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, פעל שבס בשתי הפרשיות לקידום פרוייקטים כלכליים-עסקיים של חבריו הטובים. בנוסף לקשרי החברות האמיצים בין שבס לבין חברים אלו, היו ביניהם גם זיקות כלכליות-כספיות משמעותיות".
כזכור, טוענת הפרקליטות כי בפרשה הראשונה העביר איש העסקים משה שטרן 340,000 ש"ח לכיסו של שמעון שבס, בעת שהאחרון כיהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה.
בפרשה השניה מאשימה הפרקליטות את שבס כי הועסק על-ידי חבריו טרם היכנסו לתפקיד המנכ"ל וקיבל מהם 145,000 דולר. במהלך תפקידו של שבס כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, הוא פעל לקידום ענייני חבריו אשר העסיקו אותו, מתוך ציפיה לחידוש הקשר העסקי עם סיום תפקידו הציבורי.
על-פי כתב הבקשה, היו אמורים הפרוייקטים שקידם שבס לספק לחבריו מיליוני שקלים.
פרקליטות המדינה טוענת כי פסק הדין שנתן בית המשפט העליון חורג מאמות המידה הנורמטיביות שנקבעו בעבר, וקובע עמדה נורמטיבית חדשה באשר להבחנה שבין התחום האתי או המשמעתי, ובין התחום הפלילי. לתפיסת הפרקליטות, הכשיר בית המשפט העליון את התפיסה לפיה עובד ציבור בכיר בעל סמכויות רחבות ביותר, יכול לשרת את ענייניהם הכלכליים רבי העוצמה של חבריו, שהיו לו עימם זיקות עסקיות וכספיות, ולהכתים בכך את השלטון בכתם של שחיתות, המתבטאת בהעדפה פסולה של בעלי הון, ובלבד שגם עובד ציבור תם לב היה עשוי להגיע לאותה החלטה.
עורך הדין מיכה פטמן, פרקליטו של שמעון שבס התייחס לבקשה:
"בקשת הדיון הנוסף של הפרקליטות מעוררת חשש כבד שמא מדובר בהמשך התגוננותה האישית של עדנה ארבל, פרקליטת המדינה, בדרך של הכפשה נגד שמעון שבס. נזכיר כי פרקליטת המדינה והחתומה על הבקשה היא זו שעמדה בראש הפרקליטות בזמן השימוע של שבס והיא זו שאשרה את הגשת כתב האישום שנדחה במלואו על-ידי בתי המשפט.
הבקשה לדיון נוסף, אשר הגישה פרקליטות המדינה כוללת ציטוטים נרחבים מפסק הדין של בית המשפט המחוזי, לרבות ציטוטים של סעיפים מהם זוכה שבס ועליהם לא ערערה הפרקליטות מעולם. עניין זה כשלעצמו מעורר את החשש שמא מנסה הפרקליטות להשכיח את זיכויו המלא של שבס במסע מתוקשר של דה לגיטימציה, הבאת ציטוטים חלקיים ומגמתיים והכפשה אישית של מי שזוכה בבית המשפט המחוזי משבעה סעיפי אישום ואף זכה לזיכוי מלא בבית המשפט העליון.
ארבל מתעלמת לחלוטין מקביעות עובדתיות חד משמעיות של בית המשפט המחוזי והן של בית המשפט העליון לפיהן לא היו ראיות להוכחת אשמתו של שבס. משמע כל 'ההתדיינות הנורמטיבית' שמנסה הפרקליטות לעורר, באמצעות בקשה תמוהה לדיון נוסף, אין ולא היה מקום במצב דברים שכזה.
יותר מכך, גם במישור הנורמטיבי פסקו שתי ערכאות - הן בית המשפט המחוזי והן בית המשפט העליון, כי כל שיוחס לשמעון שבס ביחס לפעילותו מול חבריו היה בטל בשישים למול כל הפעילות שביצע בזמן החירום הלאומי שהוכרז באותה התקופה, והעובדה, שסייע בקידום מאות ואלפי פרוייקטים של כל קבלן שפנה למשרד ראש הממשלה - בפרוייקטים פרטיים וציבוריים כאחד.
בקשה זו מעוררת אי נוחות גדולה ותחושה של רדיפה של שמעון שבס על-ידי ארבל, שמסרבת לקבל את הכרעת הדין של בית המשפט העליון אשר זיכה אותו מכל אשמה. חוסר הנכונות של הפרקליטות להכיר בסופיות הדיון המשפטי מוכיח, כי לא הצדק מנחה אותה, אלא הרצון לעמעם בכל מחיר את זיכויו של שבס, שכל חטאו היה שזוכה מאישומים מופרכים שהגישה הפרקליטות כנגדו.
מן הראוי לציין, כי התחושה העולה מקריאת הבקשה הינה רצון הפרקליטות לחזור על דברים שנטענו על-ידם בכתב האישום, תוך התעלמות מן העבודה, כי טענות אלו נדחו על-ידי שתי ערכאות.
לדעתנו אין מקום להגשת הבקשה. אנחנו מקווים כי נשיא בית המשפט העליון ידחה את בקשת הפרקליטות לאלתר. באם נידרש על-ידי כבוד הנשיא ברק, נשיב לכל הטענות בחומרה המתחייבת מהם".
