סכלותם של האנשים המבריקים

ברק חזר. מאז אותו יום שלישי, שבו התפטר, עברו, כמעט שש שנים. בבחירות לראשות הממשלה שהתקיימו ב-6 בפברואר 2001 ניצח אותו אריאל שרון בהפרש מוחץ. עוד באותו ערב הצהיר אהוד ברק כי הוא נוטל אחריות אישית והודיע על פרישתו מראשות מפלגת העבודה ומהכנסת ועל פרישה מהחיים הפוליטיים. ההודאה בתבוסה, והפרישה מן החיים הפוליטיים בעקבותיה היו מעשה חכם, אולי, המעשה החכם היחיד שאהוד ברק עשה בחייו.

ברק הפסיד אולי בפעם הראשונה! [בפעם הראשונה אלק] ה"סוּפֵּרמֶן" שלא הפסיק לתחזק את דימויו המיתולוגי, נהיה בן אדם, סוף סוף! סתם "מֶן", אדם רגיל, אדם ככל האדם! אני מניח שבחייו הוא עשה הרבה דברים מבריקים, מוצלחים, מתוחכמים, שנונים, מקוריים, אבל ההודאה בתבוסה והפרישה עם היוודע תוצאות הבחירות סדקו את חלון הראווה. המיתוס נופץ! רגע לפני שציפורני חבריו ננעצו בו וגזרו אותו לגזרים, אופ! הוא חמק וברח. הוא הפך את עצמו למובס מסכן, שראוי לחמלה שלנו! הוא אומנם הציל את עצמו אבל מי שניצל באמת אלה היינו אנחנו! כי אנו אזרחי מדינת ישראל סוף סוף יצאנו מהסט של סרטי הג'יימס בונד שהוא כה הטיב לביים סביב דמותו עד לאותו רגע!

התבוסה לשרון העניקה ל"על אדם" הזה, ההזדמנות לחוות על בשרו תחושות אנוש רגילות שכל בן תמותה רגיל כמונו חווה מילדותו. לסט התחושות המוגבל של האיש המעוטר ביותר בצה"ל התווספו גווני גוונים של תחושות אנושיות שככל הנראה לא הזדמן לו לחוות במסלול חייו המוצלח. התבוסה הצורבת לשרון, העניקה לו חוויה מתקנת שהעשירה את הווייתו האקזיסטנציאלית המוגבלת. סוף סוף הוא חווה מפלה, סוף סוף הוא חווה תחושות צער ומכאוב, השפלה והתבזות, תחושת כשלון ובעיקר דחייה.

המצליחנות המהממת הזו, שכה התהדר בה, הדרך הסלולה מתפקיד לתפקיד מטוראי ועד לראשות הממשלה, ככל הנראה, הייתה בעוכריו. כי אדם שרק נוסע על הכביש אין לו הזדמנות לראות איך נראית מכונית נוסעת משול הכביש. כי אדם שרק נוסע מהר, מאוד מהר, עסוק בנהיגה ובאופן טבעי, נוטה לשכוח שיש משהו חוץ מאשר פס הכביש שלפניו, ומי ששוכח שיש משהו חוץ מפס הכביש שלפניו, נוטה לשכוח גם שמישהו סלל את הכביש שעליו הוא נוסע, ומי שנוטה לשכוח מי סלל את הכביש נוטה לשכוח שהוא חייב משהו גם ליבלות של סוללי הכבישים! ה"על אדם" הזה מעולם לא ידע שיש בכלל דבר כזה שקוראים לו יבלות! הכל הלך לו כל כך חלק, כל כך בקלות, הוא מעולם לא הפנה מבט החוצה מתוך הבועה השקטה של המכונית מוגפת החלונות כדי להסתכל עלינו בני התמותה, שעובדים בנגריה ובמסגריה, במוסך ובמפעל, במשרד ובכיתת בית הספר.

במיתולוגיה הישראלית בגין הוא היפוכו הגמור! בניגוד ל"על אדם" הזה, בגין מגלם את רצף המפלות הארוך ביותר בהיסטוריה הפוליטית הקצרה שלנו! איזו אמפתיה רחשנו למנחם בגין גם כשלא הסכמנו אתו, גם כאשר חלקנו עליו, גם כאשר פלש ללבנון ללא שום הגיון וללא שום הצדקה! הלב יצא אליו, לא רק בגלל טוהר המידות שלו אלא בגלל התבוסות החוזות ונשנות במערכות הבחירות לכנסת עד שנת 1977. בגין בניגוד ל"על אדם" מגלם בהיסטוריה הקולקטיבית שלנו את דמותו של האופוזיציונר הכושל שוב ושוב! בהיסטוריה הפוליטית שלנו בגין יחד עם משה סנה, מגלם את הפוליטקאי המודר והמודח. בהיסטוריה הפוליטית שלנו בגין מגלם תבוסה רצופה, בת כמעט שלושים שנה! לא ניתן היה שלא להתפעל מהעמידות שלו, מיכולתו להכיל שלושים שנות תבוסה ולהישאר זקוף באצילות נדירה, בלא לאבד לרגע את אנושיותו! נאום הניצחון, הפניה המרגשת לרעייתו הלא צעירה עליזה קבל עולם! מול מצלמות הטלוויזיה והציטוט מספר ירמיהו "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה! איזו הכרת תודה! איזו נאמנות! איזו אנושיות! איזו פיסת היסטוריה נהדרת הוא כתב הרומנטיקן המזדקן המתוק הזה! באותו רגע!

ברק הוא היפוכו של בגין. בקורות חייו חוזרים ומשננים לנו שהוא החייל המעוטר בצה"ל! ללבי מתגנב הרהור, שהוא פשוט אוהב עיטורים! ואחרי כל פעולה הוא חילטט את העניינים כך שיקבל עוד עיטור ועוד עיטור! אני מתקשה להאמין שהוא היה אמיץ יותר ממאיר הר ציון וחבורתו. גם אם באופן עובדתי אהוד ברק הוא החייל המעוטר ביותר בצה"ל, מקובלת עלי קביעתו של הרמטכ"ל משה דיין, שמאיר הר-ציון הוא "הלוחם היהודי הטוב ביותר מאז בר כוכבא", קביעה שנאמרה בעת שהעניק לו דרגת סרן בלא קורס קצינים. ארבעים שנה אחרי! אותם דברים נאמרו על הלוחם האגדי העלום סא"ל עמנואל מורנו. לסיכום ביניים, מאיר הר ציון ומיכאל מורנו הם הדבר הקרוב ביותר לעל אדם ואילו ברק היה ועודנו ותמיד יישאר החייל המעוטר ביותר, אבל עם כל הכבוד לחייל המעוטר ביותר בצה"ל, אני לא מבין למה אנו צריכים לסבול את עולמו הרגשי הפחוס והצר ואת סכלותו פעם נוספת!

--------

היית מצפה שירד מסט הצילום של סרטי הג'ימס בונד לחיים הממשיים! היית מצפה שהכאב הצורב של התבוסה לימד אותו שיעור בלתי נמנע בהכנה ההכרחית של כל אדם ליום הסתלקותו מן העולם הזה! היית מצפה שיפנים את התובנה המכאיבה יש לומר, שהוא דם בשר ועצמות, בן תמותה חולף, אבל לא! החייל המעוטר ביותר בצה"ל חזר!

בשנת 1999 לקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה, ברק יסד את "ישראל אחת", לצורך מימון מסע הבחירות האישי שלו לראשות הממשלה השתמש מטה ברק במספר עמותות לצורך גיוס תרומות. העמותות מומנו על-ידי תרומות מקרנות מחו"ל ומגורמים פרטיים והן נטלו חלק פעיל בקמפיין. במסגרת החקירה נחקר אהוד ברק תחת אזהרה בחשד לביצוע עבירות על חוק מימון מפלגות ובחשד לרישום כוזב במסמכי תאגיד. לאחרונה, פרקליטות מחוז תל אביב הודיעה (6.4.06) כי החליטה לגנוז את תיק החקירה בפרשת עמותות ברק.

אנשים מבריקים נוטים לעתים קרובות לנהוג בטיפשות ואף אבוי בסכלות! ברק חושב שאם פרקליטות מחוז תל אביב, סגרה את תיק החקירה נגדו, אזי הזיכרון שלנו עבר במקביל דיליט והדרך לכס ראשות הממשלה פתוחה.

אלו ברק היה בעל מפעל והיה צריך להכריע בין עובד עם גיליון חלק ועובד שהחשדות נגדו נגנזו במי היה בוחר? מה ברק לא מבין שאדם סביר לא יעסיק עובד שדבק בו רבב גם אם החשדות נגדו לא הגיעו לכדי כתב אישום! מה הוא לא מבין שאדם סביר לא יצוות מי שהוכתם בעברו גם אם תיקו נגנז בתפקיד הקופאי הראשי הממונה על הקופה המרכזית!

מוסריותם המפוקפקת של ראשי ממשלה האחרונים הכבידה על סדר היום הציבורי שלנו. בגין כך, לא ניתנת לנושאים החשובים באמת אפשרות להשתחל לכותרת הראשית. בגלל מצב זה, הבעיות המבניות והאסטרטגיות נותרות לא פתורות. נכון, אהוד ברק לא הואשם, אך את התפקיד של המנהיג מוסרי הוא לא יוכל למלא עוד. אנחנו שרויים במשבר מנהיגות חמור! אם למישהו יש תקווה שהשחיתות במדינת ישראל תודבר, ברור שמלאכת ההדברה הזו לא תוכל להיעשות על-ידי מי שדבק בו רבב! בשעה גורלית זו, ברק לא יוכל למלא תפקיד של מנהיג מוסרי! לאיש אין עוד אשליה או אפילו נכונות להתפתות שממנו תוכל לבוא הישועה.

--------

אהוד ברק חזר! כמה עצוב, הוא חזר בלא שלמד דבר! הוא חזר עם אותן בריתות ישנות, ואותן שיטות פעולה, שום חידוש, שיהא בו כדי להעיד שלמד משהו על עצמו או על העם שלו! בשנות פרישתו הוא לא גילה בנו עניין! הוא לא היה סקרן להכיר את העם שהוא מתיימר להנהיג! הוא לא ביצע סיורי הכרות עם הקהילה האתיופית למשל, כדי ללמוד את הכשלים, הבעיות, הכאבים, והייסורים שקהילה זו חווה בארץ. ברק לא למד כלום מאז תקיעת הסכין הנאלחת שלו במועמד העבודה, אדיסו מסלה! הוא לא שהה פרקי זמן משמעותיים בלוד, ברמלה, בשדרות, במצפה רמון, בעכו, ביפו, כלומר במוקדי הכאב של הארץ הזו! כדי לראות אלו בעיות מעיקות על האנשים תחת פיסת השמיים שלנו!

הוא לא למד דבר! זה ברור כשמש, הוא יסתייע באותם סוקרים, באותם יועצים ובאותן שיטות מניפולאציה! בסופו של דבר הוא ייכשל, מסיבה פשוטה, כי אין לו פתרון לבעיה המרכזית שלנו כיום - חוסר האמון הציבורי כלפי המכונה הפוליטית וכלפי ממלאי התפקידים בתוכה!

הייתי מצפה שיחזור עם בני ברית חדשים ובריתות חדשות שיטרפו את הקלפים! שישאבו את הדחויים פנימה לליבה של הישראליות! שיספר לנו על טיוליו במדבריות שלנו! על תוכנית אב לאומית לפתרון בעיות התעסוקה, המגורים, והמעמד הדתי של יהודי אתיופיה למשל! היית מצפה שיבוא עם תיקי עבודה מוכנים, תיקים שהכין בעצמו, עם בריתות חדשות בתוך החברה הישראלית! אבל הסָכָל המבריק הזה חזר עם אותן בריתות ישנות שאין בהן שום בשורה חדשה, הוא חזר לבוזי הרצוג הנמלה השחורה של פרשת העמותות, ולאלפון הפעילים הרמת גני של פואד בן-אליעזר!

ברק חזר, אבל הוא חזר לאותן שיטות פעולה מוכרות לחשושים מכוערים נגד עמי איילון מתן וילנאי ודני יתום! כמו בעבר, אהוד ברק מתקדם על-ידי חיסול מתחרים בפוטנציה, ודריכה על גופות חבריו. אהוד ברק אינו יודע לבנות בריתות, הוא מתמחה בחיסול חברים-מתחרים, בעבר הוא עשה זאת לחיים רמון, ולשלמה בן עמי, עכשיו הוא עושה את זה לעמי איילון.

בניגוד לצבא שבו הקידום תלוי "באנשים למעלה", בממונים עליך, וביכולת שלך להתחבב עליהם ולספק להם "סחורה" שתקל על הניעות שלהם בהיררכיה, בפוליטיקה מנצחים בצורה אחרת. ברק נכשל משום שעסק כל הזמן בחיסול מתחרים! מה שעשה לרמון ובן עמי הוא מנסה לעשות עכשיו לאיילון! בפוליטיקה מנצחים הפוליטיקאים שיודעים לבנות בריתות נכונות. ברק אולי עשה לביתו והרוויח כסף בתקופת היעדרותו, אבל הוא לא בנה בריתות עומק חדשות עם מרכיבי החברה הישראלית, שיצביעו על שינויים בתפיסת עולמו המוסרית! הברית עם אלפון החברים של פואד בן-אליעזר ככל הנראה הוא הוא האופק החדש שאליו יש בכוונתו להשיט את הספינה שלנו!

לזכותו של אהוד ברק עומדת העובדה שאינו צובע את שיער ראשו, בניגוד לפרס ונתניהו הצובעים את שיערם בגווני אפור, ובניגוד לצובעים המיתולוגיים שחל ובן-אליעזר! אין ספק, בעובדה זו יש משהו מעורר תקווה! תאמינו או לא, אבל בעובדה זניחה זו לכאורה אני מוצא הרבה נחמה.