נגד סגירת "צות אל-חק ואל-חריה"

לאחרונה הוציא שר הפנים, אלי ישי, צו לסגירת ביטאון התנועה האיסלאמית, "צות אל-חק ואל-חריה", בטענה כי הוא משמש שופר להסתה נגד היהודים ובמה לעמדות החמאס. הגיליון שיצא לאחר פרסום הצו היה גדוש בתגובות נגד החלטתו של שר הפנים. להלן חלק מהתגובות במגזר הערבי לסגירה:

השיח' ראיד צלאח, ראש התנועה האסלאמית, כתב בטורו הקבוע: "אני משוכנע שמה שדחף את מנגנון המודיעין הכללי [הכוונה לשב"כ] לרוץ ולהמליץ לשר הפנים לסגור את "צות אל-חק ואל-חריה" הוא סדרת המאמרים שנכתבו על-ידי מספר חברים בתנועה האסלאמית בעניין הכנסת ובעניין הבחירות לכנסת... [במעשה זה נראה] כאילו כמה זרועות בממסד הישראלי מנסות לנפנף במקל האיומים לעבר התנועה האסלאמית ולנפנף במקל זה [גם] לעבר גופים אחרים ולומר כי מי שיאמץ את דרכה של התנועה האסלאמית בסוגיה בוערת זו, יארע לו מה שארע לתנועה האסלאמית...

אני משוכנע כי הממסד הישראלי עדיין שואף להרכיב מהקול הערבי הפלשתיני בתוך [ישראל] סוס טרויאני חדש ומקודש שאסור לגעת בו. ההוכחה לכך היא שכאשר העיתון "צות אל-חק ואל-חריה" אפשר לבעלי טורים רבים לבחון [במאמריהם] את הניסיון בכנסת ואת הניסיון בבחירות לכנסת, מיהרו מנגנוני המודיעין לרמוז לשר הפנים [אלי] ישי לסגור את העיתון למשך שנתיים... כמו כן איננו מוציאים מכלל אפשרות שהיוזמה לסגור את העיתון "צות אל-חק ואל-חריה" היא ניסיון של הליכוד ושל ש"ס להעלות את אחוז ההצבעה עבורם במגזר היהודי...

איננו מוציאים מכלל אפשרות גם כי יש תוכנית אסטרטגית ביטחונית לנסות לבטל את קיומה של התנועה האסלאמית באופן הדרגתי... ואיננו מוציאים מכלל אפשרות כי סגירת העיתון "צות אל-חק ואל-חריה" היא חלק מן המלחמה העולמית המוכרזת נגד ההתעוררות האסלאמית תחת הכותרת המזויפת של הלוחמה בטרור. יתכן וסגירה זו היא חלק מן ההבנות הנסתרות בין השורות של מסמך קולין פאוול הקורא בין השאר לגבש פרשנות חדשה לאסלאם ולקוראן בדרך עקלקלה ולא בצורה כנה. לכן לא נותר לנו אלא לומר כפי שאמר אללה: "הם מתכננים תחבולות [ואף אני] אתכנן תחבולות. תן לכופרים ארכה, תן להם ארכה קצרה".

ועדת ההסברה של התנועה האסלאמית פרסמה גילוי דעת בעמוד הראשון של העיתון, ובו נטען, כי החלטתו של שר הפנים באה במסגרת מסע בינלאומי נגד האסלאם שמנהיגה ארה"ב: "ההחלטה העושקת [של שר הפנים] המתואמת עם המתקפה הטיפשית שמבצע בשיטתיות הממסד הישראלי כנגד התנועה האסלאמית, מדגישה כי ישראל - המתרברבת בדמוקרטיה שלה ובחירויות שלה ובכלל זה חופש הביטוי - אינה מכירה בקיום הערבי בכלל ובקיום האסלאמי בפרט. שכן החלטה עושקת זו באה כגולת הכותרת של מסע חרמה שמנהל הממסד כנגד חברי הכנסת הערבים וכנגד חלק מן הרשימות הערביות המשתתפות במשחק הפרלמנטרי.

התנועה האסלאמית הצופה מתקפה טיפשית, מתוכננת ושיטתית דומה [בעתיד] מודיעה לעולם כולו על פטירת הדמוקרטיה של המדינה העברית ומזהירה מפני אחריתם של הצעדים הבאים שמטרתם להוציא מחוץ לחוק את התנועה האסלאמית ומאחוריה את הציבור הערבי [ככלל]. צעדים מעין אלה באים בצל מסע המלחמה הבינלאומי שמנהיגה וושינגטון וגרורותיה נגד האסלאם כדת וכדרך חיים. בכך שישראל מבצעת את התכתיבים האמריקנים היא עומדת נגד המוסלמים בארץ ובארצות אחרות. מדיניות זו לא תועיל לה במאומה..."

דברים דומים הופיעו במאמרו של עורך השבועון, תופיק מחמד שטען כי סגירת העיתון נעשתה "במסגרת התוקפנות הצלבנית האמריקנית" כנגד העולם הערבי והאסלאמי: "זו אינה הפעם הראשונה בה עומד העיתון "צות אל-חק ואל-חריה" בפני [איום] סגירה. שר הפנים אריה דרעי, ראש תנועת ש"ס סגר גם הוא [את העיתון] ב-1990 למשך שלושה חודשים, קרוב למועד התקיפה האמריקנית על עירק וכן קרוב למועד הבחירות בכנסת [בדיוק] כפי שקורה כעת. מאז ועד היום [העיתון] "צות אל-חק" עמד בפני עשרות מסעי הסתה והצקה. הריר של [אנשי] זרועות הביטחון ניגר כל פעם שחשבו כי מצאו הזדמנות מתאימה להשתיק את הקול האחראי [הזה] אשר מכבד את קוראו ואינו מתמקח על עמדתו...

הפעם שר הפנים מאיים לסגור את העיתון למשך שנתיים. אינני חושב כי התזמון הוא מקרי. גם בפעם הזו אנו ניצבים בפני מערכת בחירות בישראל והחשוב מכל הוא שאנו ניצבים בפני תוקפנות צלבנית אמריקנית כנגד העולם הערבי והעולם האסלאמי שאמריקה מעוניינת באמצעותה לשרטט מפה חדשה למזה"ת.

קולין פאוול הגדיר את המאפיינים הרעיוניים של מפה חדשה זו ואילו קביעת המאפיינים הגיאוגרפים נותרה בידי הנשיא האמריקאי ג'ורג' בוש אשר הכריז על מלחמה צלבנית מיד לאחר ה-11 בספטמבר [בטרם] תופנה אצבע מאשימה לעבר חשוד כלשהוא בביצוע הפעולות. עד כדי כך שהצבא האדום היפני לקח אחריות על הפעולות מיד לאחר התרחשותם אך לא היתה התייחסות לכך. אחד המאפיינים הרעיוניים החדשים שרשמה מפת פאוול לאזור הערבי והאסלאמי הוא השתקת כל קול חופשי, מכובד ואחראי וכן המצאת חלופות דומות לו המתואמות עם מטרות התוקפנות האמריקנית.

מאחר ו"צות אל-חק ואל-חריה" מסווג ברשימת בני החורין והמכובדים שלא מוותרים על שום עמדה או עיקרון; מאחר והתוקפנות האמריקאית כנגד עיראק וכנגד העולם הערבי והאסלאמי שלנו קרבה לבוא; מאחר והקול הזה יעמוד בפני התוקפנות ויביך אותה ואת מי שקושר קשר יחד איתה; מאחר והקול הזה ימשיך לומר כי מסגד אל-אקצא הוא זכות אסלאמית בלעדית שלעולם לא יהיו שותפים לה; מאחר והקול הזה ניתח את ההישגים הערבים בתוך הכנסת מאז היווסדה ועד היום ומצא כי הכנסת היא לא יותר מאשר מוסד להכשלת כל המאמצים של חברי הכנסת הערבים וכי ההישגים לא הניבו דבר...

מאחר והמצב הוא כזה, מנגנוני הביטחון וזרועותיהם עדיין קוראים בבוקר כל יום שישי את הקול האחראי, המכובד והחופשי הזה, את הקול שלכם, קוראים אהובים, קול האמת והחופש "צות אל-חק ואל-חריה" שלא יעלם. אתם תמשיכו לעיין בו בבוקר כל יום שישי אם ירצה אללה. האם יש אדם או מוסד שיצליח להשתיק את הקול הזה? אינני חושב."

עורך הדין חסאם טבאג'ה מ"אגודת אל-מיזאן לזכויות אדם" טען כי ההחלטה היא החלטה פוליטית הנובעת מן הדעות הקדומות של הרחוב היהודי הדתי אותו מייצג שר הפנים:

"מי שמעיין בהחלטת שר הפנים ימצא בה טון פוליטי טהור ולא טון חוקי... ב"אשמה" [המופנית כלפי העיתון] מצוינות עובדות מוטעות ביסודן הטבועות בדעות הקדומות של הרחוב היהודי ובמיוחד הרחוב הדתי אותו מייצג השר ישי כמו לדוגמא הטענות כי העיתון מסית נגד היהודים או שהוא מפרסם מאמרים רבים של חברים בתנועת החמאס.

יש שאלות בעניין מניעת פרסום "עיתון צות אל-חק" הדורשות תשובה:

1.כל המאמרים של "צות אל-חק ואל-חריה" שצריכים להישלח לצנזור הצבאי נשלחים ומתפרסמים רק לאחר שאין התנגדות לפרסומם. נשאלת השאלה מה ראה השר ישי שלא ראה הצנזור?
2. מה ש"צות אל-חק" מפרסם, ובמיוחד תוכן הדברים ששר הפנים טוען כי הוא הבסיס להחלטתו, פורסם גם בעיתונים אחרים. אז מדוע החומר הזה לא מהווה סכנה לשלום הציבור כאשר הוא מתפרסם באמצעותם אלא רק כאשר הוא מתפרסם על-ידי "צות אל-חק"?...
5. מה היא הסכנה לשלום הציבור ומדוע סכנה זו לא התרחשה במהלך כל התקופה בה מתפרסם העיתון, האם זה מצדיק סגירה של עיתון בחברה דמוקרטית?
6. מדוע השר רוצה לסגור את העיתון למשך שנתיים?
7. האם השר הוא באמת האדם המתאים להיות השופט והתובע של התנועה האסלאמית במיוחד בשל הדעות הקדומות שהשר מייצג ובשל מה שהרב עובדיה מייצג?
8. האם סגירת העיתון היא חלק מתעמולה פוליטית?
9. היכן נמצא השר כאשר מופיעה הסתה אמיתית בעיתונים של תנועת ש"ס ובעיתונים אחרים נגד התנועה האסלאמית והמגזר הערבי?

הסגירה [של העיתון] בטענה של [שמירה על] שלום הציבור ולא בטענה של לוחמה בטרור מוכיחה כי ההחלטה אינה נשענת על שום בסיס אמיתי. החומר הסודי של מנגנוני הביטחון או השב"כ הוא ברוב המקרים רק כיסוי מבושיה של הדמוקרטיה בלבוש ביטחוני מתורבת תוך הסכמה של מנגנוני המשפט."

במאמר נוסף פרי עטו של חאמד אע'באריה נכתב: "לתנועת החמאס יש במות בכל ערוצי הטלביזיה הישראלית ובעיתונים הישראלים. לתנועת החמאס יש ארכיון עמוס אצל אהוד יערי ועודד גרנות ויש לה בימות גם ב-CNN, אל-ג'זירה ובכל ערוצי הלווין הערביים והזרים. מה הופך את מסירת הידיעות אודותיה ועריכת ראיונות עם מנהיגיה על ידי "צות אל-חק" לדבר יוצא דופן ומסוכן? האם זו באמת הסתה? האם 'ההסתה' הזו אינה מגיעה לכל בית [בישראל] באמצעות ערוץ 1, ערוץ 2, ידיעות אחרונות, מעריב והארץ?

כמה פעמים ערכה הטלוויזיה הישראלית ראיונות עם לוחמים מהחמאס, הפת"ח, הג'יהאד האיסלאמי וארגונים אחרים כשהם צועקים במיקרופון של סלימאן אל-שאפעי ויורם בינור: "אנו נחסל את ישראל", "אנו נגרום לממשלה להתחרט על היום בו היא נולדה" וכו'? האם [השר] ישי מצא [התבטאות] דומה ב"צות אל-חק ואל-חריה"? ונניח ש"צות אל-חק" אכן היה במה של תנועת פת"ח ושל התנזים - האם אז הוא היה מהווה סכנה למדינת ישראל? ...

אותנו לא יזעזעו רוחות חולפות. אנו נמשיך לפעול בשירות החברה שלנו מתוך עיקרי האמונה שלנו שאינה יכולה להשתנות ועל סמך דת האסלאם שלנו... אם יסגרו עיתון או מוסד או יגבילו את תנועתו של אחד מאיתנו הרי שזה לא יפחיד אותנו ולא ימנע מאיתנו לומר דברי אמת מעל כל במה ובכל הזדמנות ובכל רגע נתון ביום ובלילה."