המשרד לשירותי דת, הרבנויות והמועצות הדתיות עמדו במוקד ביקורת מבקר המדינה על הכשרות במדינת ישראל. "מהממצאים מצטיירת תמונה עגומה עד כדי פגיעה ממשית בשומרי הכשרות", כתב המבקר בדוח החצי שנתי.
נפוטיזם בקרב משגיחי כשרות על אף המלצות משרד מבקר המדינה משנת 1992, לפעול לפתרון בעיית מעמדם של המשגיחים - תלותם בבעלי בתי העסק וניגוד העניינים שהיא יוצרת - לא חל שינוי במצב. בניגוד להנחיות, היו מועצות דתיות שפעלו באופן עצמאי לשינוי דרך העסקת המשגיחים בבתי העסק.
בבחירת המשגיחים אין נהלים בעניין הכישורים הנדרשים מהם, הליך בחירתם, הסייגים להעסקתם ודרכי הפרסום של משרות השגחה פנויות. גם נפוטיזם לא חסר בעסק: שבעה משגיחים במועצות הדתיות חיפה וראשל"צ הם קרובי משפחה מדרגה ראשונה של רבני עיר או של עובדים במועצות הדתיות. אחדים ממשגיחים אלו אף היו כפופים לקרוביהם.
המשגיחים מקבלים את שכרם ישירות מבעלי בתי העסק שעליהם הם מפקחים, והוא אמור להיקבע בהתאם לשעות ההשגחה הנדרשות. אולם לא נקבעו קריטריונים בדבר היקף ההשגחה הנדרש בסוגי בתי העסק השונים, בעיקר בבתי עסק קטנים. התברר שאין אחידות בהעסקת משגיחים: עסקים שלהם מאפיינים דומים נדרשים להעסיק משגיחים בהיקף שונה של שעות. הדבר פותח פתח לאי-שוויוניות וללחצים מצד המעסיקים או המשגיחים.
תעודות של בד"צים למקומות ללא תעודת כשרות במקביל למערך הכשרות הממלכתי התפתחו עשרות ארגונים פרטיים המכונים "בד"צים" (בתי דין צדק) המעניקים לבתי עסק תעודות השגחה מהודרת (בניגוד לתעודות כשרות, משום שחוק איסור הונאה בכשרות אוסר על בעל בית אוכל להציג את העסק ככשר, אלא אם כן ניתנה לו תעודה על-פי החוק).
במקרים רבים נתנו בד"צים תעודות השגחה לבתי עסק ללא תעודת הכשר מטעם הרבנות המקומית, ולעתים המשיכו הבד"צים לתת אותן גם לאחר שהרבנות המקומית שללה מבית עסק את תעודת ההכשר שלו. למועצת הרה"ר אין סמכות חוקית לאכוף את החלטותיה על הבד"צים. בשנים האחרונות היא קיימה דיונים בסוגייה זו ובצורך להסדיר את פעילותם של הבד"צים, אך דבר לא השתנה.
חצי מפקח כשרות וחצי עורך-דין
רק כ-60% מהרבנים חתמו על תצהיר האוסר עליהם לעבוד בעבודה נוספת. מועצת הרבנות העלימה עין, וכך נוצר מצב בו שישה רבנים מקומיים עבדו במקביל לתפקידם במועצות הדתיות גם בבד"צים, חלקם אף בתחומי היישוב שבו הם מכהנים. מדובר ברבנים שניאור זלמן רווח (מועצה אזורית גזר), משה אלחרר (שלומי), חיים בוקובזה (מועצה אזורית מרחבים), אברהם צוריאל (נס ציונה) ורבה המנוח של פתח תקוה - ברוך שמעון סלומון.
מכיוון שהבד"צים שבהם הועסקו רבנים אלה מתחרים בנותני הכשרות הממלכתיים שמטעמם הם פעלו וחלק מהם נמנה עמם, הם היו עלולים להימצא בניגוד עניינים והיה חשש שירצו בטובת הבד"צים.
רב פוסק וראש המחלקה למצוות התלויות בארץ במועצה הדתית ירושלים חתם גם על אישורי הכשרות של בד"ץ פרטי שאף נושא את שמו. הבד"ץ סיפק למועצה הדתית באותה עת שירותי פיקוח על כשרות תמורת תשלום. גם מנהל מחלקת הכשרות לשעבר ברחובות הפעיל בד"ץ פרטי הנושא את שמו וחתם על אישורי הכשרות של עצמו.
מחלקות הכשרות אינן מקיימות מעקב אחר נוכחות המשגיחים כיוון שהם אינם ממלאים דוחות נוכחות; נמצא כי משגיחי כשרות רבים משובצים להשגחה בכמה בתי עסק במקביל; משרד מבקר המדינה העלה שמשגיחים לא נמצאו בבתי העסק בשעות שעליהם להשגיח בהם על הכשרות. ליקויים דומים נמצאו גם בביקורות שעשה אגף הכשרות הארצי.
בעלי תפקידים במחלקות כשרות עבדו עבודות נוספות על-חשבון זמן עבודתם במועצה הדתית. בין העובדים היו מפקחי כשרות שעבדו גם כמשגיחים; אחדים מהם השגיחו באותם מקומות שבהם שימשו גם כמפקחים מטעם המועצה הדתית, וכך פיקחו למעשה על עצמם. רוב העובדים לא ביקשו את אישור המועצה הדתית לעבודה הנוספת. לדוגמה, מפקח כשרות במועצה הדתית בירושלים עבד בעבודה נוספת כעורך דין בשעות העבודה המקובלות.
כמה בעלי עסקים שקיבלו תעודת הכשר בחתימתו של רב העיר הספרדי בחיפה, שלמה שלוש, תרמו סכומים גבוהים לעמותה שהרב עמד בראשה, אף שהיה חשש חמור לניגוד עניינים עקב כך.
מחלקות הכשרות אינן מקיימות מעקב אחר נוכחות המשגיחים כיוון שהם אינם ממלאים דוחות נוכחות; נמצא כי משגיחי כשרות רבים משובצים להשגחה בכמה בתי עסק במקביל; משרד מבקר המדינה העלה שמשגיחים לא נמצאו בבתי העסק בשעות שעליהם להשגיח בהם על הכשרות. ליקויים דומים נמצאו גם בביקורות שעשה אגף הכשרות הארצי.
מתן תעודות הכשר מחוץ לתחומי המועצות הדתיות
מועצות דתיות נתנו תעודות הכשר לעסקים מחוץ לתחומי עריהן, בניגוד לחוק. אגף הכשרות הארצי, אף על-פי שהיה מודע לכך, לא עמד על כך שיפסיקו זאת.
מלחמת הסמכויות ממשיכה
למרות שחלפו יותר מ-15 שנים מאז ועדת צדוק שהמליצה לעגן בחקיקת משנה את תחומי הפעולה של לשכות הרבנות המקומית והמועצות הדתיות, אין תקנות בנושא ועדיין ממשיכים להתגלע חילוקי דעות ביניהן בנוגע לסמכויותיהן בתחום הכשרות.
המוסמך לחתום על תעודת הכשרות הוא רב העיר. בירושלים אין רב ראשי משנת 2003, וממילא כל החותמים על תעודות הכשרות עשו זאת שלא בסמכות. בחיפה לא נקט מנכ"ל הרשות הארצית לשירותי דת, מאיר שפיגלר, בפעולות לפתרון בעיות שנגרמו בשל מערכת יחסים רעועה ברבנות העיר. בראשון לציון חתם על תעודות הכשרות מנהל מחלקת הכשרות, שלא הוסמך לכך. הרבנים המקומיים שם כשלו במילוי חובתם כלפי שומרי הכשרות.
בשנים האחרונות הוגשו רק כתבי אישום ספורים בגין עבירות איסור הונאה בכשרות בגלל עומס העבודה בפרקליטות, אף שרבים ביקשו להישפט. במרס 2007 הוחלט בפרקליטות כי תיקי הונאה בכשרות יועברו לטיפול של עורכי דין פרטיים לצורך הגשת כתבי אישום בפיקוח הפרקליטות. אולם לא חלה כל התקדמות בנושא, ויעילות האכיפה נפגמת.
מי הוציא מסמכי מדינה?
בהליכי הנפקת תעודות הכשר נמצאו כמה וכמה פגמים:
- פרטים שאמורים היו להיות ממולאים לא נרשמו.
- במחלקות הכשרות בירושלים ובחיפה חסרו מסמכים, וקיים חשש שהמסמכים השמורים הוצאו שלא כדין למרות היותם רכוש מדינה.
- הנוהל לחידוש תעודות הכשר שקבע אגף הכשרות הארצי אינו ברור דיו.
- היעדר תעודות הכשר בבתי חולים ממשלתיים. היעדר הנחיות ברורות יצר מצב שבו הרבנויות המקומיות אינן אחראיות בפועל לכשרות בהם.
חלק ממחלקות הכשרות אינן מקיימות בקרה ראויה על האגרות ששולמו בגין תעודת הכשר. חלק מבתי העסק אף זוכים לפטור לא ברור מהאגרה (שמשנת 2003 לא עודכנה בידי שר הדתות).
ההמלצות בשלב ההמלצות, המבקר ממליץ כי לרבנות הראשית תינתן סמכות לכפות על הרבנים המקומיים את החלטותיה. עוד המליץ לקבוע כללים לבחירתם ולהכשרתם של משגיחי הכשרות, ולשפר את הפיקוח על נוכחותם בבתי העסק. על הרבנות ועל המשרד לשירותי דת להסדיר את התופעה החמורה של עבודה נוספת של רבנים ועובדי מועצות דתיות בבדצ"ים ובהשגחה על כשרות בבתי עסק. המבקר מציע לבחון דרכים יעילות להגברת שיתוף פעולה עם הבד"צים, לרבות תיקוני חקיקה שיאפשרו אך ורק את קיומם של בד"צים המייצגים קהילה מוכרת.
