הנשיא משה קצב פתח את טקס השבעת חברי הכנסת ה-16 בשעה 16:00 (יום ב', 17.2.03). בנאומו אמר קצב: "העם היהודי העניק לעולם ערכים אוניברסליים. בזכות האמונה שרדנו. סידור ותפילה חיברו באין אלפי קהילות יהודיות".
נשיא המדינה אמר, כי ישראל סובלת מ-"ווכחנות יתר". הנשיא מצפה מחברי הכנסת להתעלות מעליה. בנוסף התייחס לטרור הפלשתיני והעולמי. "אנחנו סובלים ממתקפת טרור בלתי נפסקת. עלינו לדרוש מהעולם ללחוץ על העולם הערבי להפסיק את התמיכה בטרור הפלשתיני... העולם הערבי יכל באמצעות עושרו לשקם את הפליטים. הם לא בנו ערים, הם לא נקפו אצבע. במקום לעזור להם, הם קנו להם כלי נשק והרסו את שיקומם. אני קורא להם לתרום לפלשתינים ולשקמם. הפלשתינים הם חרוצים, ומוטב שיפנו את יכולתם לשיקום החברה שלהם".
"בחברה הישראלית שורר זעם ותסכול כלפי החברה הפלשתינית, אך למרות זאת, אנחנו עם נחוש שראוי להערכה על העמידה שלו... השלום בוא יבוא, גם אם הגעתו רצופה במכשולים וחבלי לידה. ידענו ימים קשים גם בעבר, והתגברנו. אנו שומעים קולות שפויים מפי הפלשתינים, ובוודאי שיש מנהיגים אמינים בעולם הפלשתיני. יש לנו הרבה במשותף עימם. איננו שומעים את מנהיגי הדת בעולם המוסלמי מרימים קול נגד שפיכות הדמים. אויבינו מנצלים לרעה את המוסר בישראל ואת המערכת הדמוקרטית בישראל".
"ליבי עם מתיישבי יש"ע אשר התיישבו על-פי החלטת ממשלות ישראל. הם מסכנים את חייהם וחיי ילדיהם. יכולה להיות מחלוקת פוליטית, אך הם ראויים להערכה".
"אני קורא לרבני צה"ל שקראו לחיילי צה"ל להפר פקודה, לחדול מזאת. כל פקודה, אלא אם היא בלתי חוקית בעליל, יש למלא".
קצב קרא לערביי ישראל: "התייחסו בכבוד להיותכם ישראלים. אל תיסחפו אחרי קולות קיצוניים. אין שום סכנה למסגד אל-אקצא... לכבוד לנו לשמוע את התנגדות ערביי ישראל לחילופי שטחים. זכותכם להיאבק באופן חוקי בעד שיוויון זכויות, בעד מדינה פלשתינית".
הנשיא קרא לדון על שינוי מבנה הממשל בישראל. "אני קורא להקים וועדה שתדון בנושא, שתציע שינוי. לא לקבל החלטות מתוך לחץ או ביזות". קצב הסביר כי חילופי המשטרים מנעו מהממשלה יכולת לפעול באופן יעיל. הוא קרא לכונן חוקה. "יש לכונן חוקה, שתנאי הבסיס שלה הוא הסכמה של כל קשת המגזרים באוכלוסיה".
שמעון פרס נשבע ראשון
לאחר שסיים הנשיא לומר את דבריו, הוזמן ותיק חברי הכנסת, שמעון פרס (79), להישבע אמונים, ולהמשיך משם את ניהול הישיבה.
רחש נשמע באולם כשהתברר, כי דפיו של שמעון פרס התבלבלו, אך הוא התעשת במהרה.
פרס הודה לנשיא, לרעייתו לחברי הכנסת הפורשים. כמו כן הודה ליו"ר הכנסת היוצא, אברהם בורג.
פרס גרף מחיאות כף וצחוקים, כאשר אמר שהוא שמח שזכה בתואר חבר הכנסת הוותיק, מבלי שהיו מולו מתמודדים. "כוותיק, ראיתי ממלכות נופלות ועמים קמים. אני עוקב כל יום אחרי ענני המלחמה וניצני השלום היוצרים בקרבתנו תמיד מתח גבוה. אין זה איפוא מובן מאליו כי כנסת מתכנסת ונבחרת. כמה דמוקרטיות יש היום בעולם? היכן במזרח התיכון? אני גאה בבית הזה. בדמוקרטיה שלנו, הגם שיש בה חסרונות. כל חבר כנסת צריך לראות עצמו כשומר חותם הדמוקרטיה.
כנחתום הלש כל בוקר מחדש את בצקו של החופש. למעלה ממחצית חיי עשיתי בבית הזה. עד לשעות הקשות. ומן הסתם הוספתי משגיאותי, לשגיאות של אחרים. אבל משגיאה אחת נמנענו כולנו - לוותר על החובה, שהיא גם זכות גדולה, לשרת את מדינת ישראל, להגן עליה, לשמור עליה. ולהגן על כל אלו שלא זכו לייצוג - לשמור על זכויותיהם, שהן שוות. אני קורא לכם - אל תקשיבו להולכי רכיל. העבודה בכנסת היא חשובה מאין כמוה, וכל חבר כנסת הוא כאבן בחומת הדמוקרטיה בישראל, שחוסנה הוא כאבן החלשה ביותר בחומה.
עלינו להאזין לאותם מנהיגים פלשתינים הקוראים להפסקת האינתיפאדה. עלינו לבוא עימם במגע. לצייד אותם בתקווה. במפה. בלוח מועדים לצד התביעות שלנו. עליהם להבין שכל עוד ישנם אירגוני טרור שאינם מקבלים את מרות הרשות הפלשתינית, הם לא יזכו למדינה משלהם, או להכרת העולם הנלחם בטרור.
לנו אין עניין למשול בעם אחר. אנו מצטערים על הסבל הפלשתיני, שהוא פרי היחסים של עמינו. אנחנו נתחיל לצעוד בדרך של פתרון קבע. השלום מחכה לממשלת שלום פלשתינית ולתהליך שלום פלשתיני. המלחמה העולמית בטרור, מזמינה אותנו, הישראלים והפלשתינים, להכנס לעידן חדש של בניית משק מודרני, המאפשר הפרדות. איננו אדישים לסבל הפלשתיני. אנחנו עם למוד סבל. שילמנו מחיר כבד בגלל המהפכה הקומוניסטית, ומחיר נורא בגלל הנאציזם והפאשיזם.
חברי הכנסת: המאה הנוכחית נפתחת אף היא במלחמת עולם. אבל מלחמה שונה לחלוטין מכל מה שידענו עד עכשיו. הטרור נתגלה כסכנה עולמית ולא מדינית. לטרור אין פנים גלויות. אין צבאות במדים. אין חוקי אנוש. אין גבולות מוסריים. הקנאות היא עיוורת. זו מלחמה ללא חזית אחת. אין לה כללים ואין לה מעצורים. היא איננה מרותקת למקום או זמן. אבל אין לטעות, זו מלחמה לחיים ולמוות בין עולם מתקדם, לבין עולם הרואה בקדמה אסון.
צריך לשים לב ליחסי הכוחות. זה לא עימות אידיאולוגי בין מערב למזרח, או כלכלי לצפון ודרום. העולם שרץ קדימה כולל את כולם. מולם עומד עולם המורכב ממיעוט, העשוי מחברי האתמול, הרועד מהשפעתו של החופש. הנשלט על-ידי דור מיושן של שולטים פיאודליים. זו מלחמה שאינה יכולה להסתיים אלא בהכרעה מפורשת.
העולם המתקדם לא יכול להשלים עם מצב בו טיסה במטוס או מגורים בבניין רב קומות יהיו בגדר סכנה. אם חס ושלום יגיע נשק ביולוגי, כימי או גרעיני לידיהם, תיווצר סכנה למי השתיה, או האוויר. אמריקה הותקפה, ומאז הטרור אינו מוכן להניח את נשקו. המלחמה לא תסתיים אלא אם יסתיים הטרור. והטרור לא יסתיים אלא אם תסתיים החסות הניתנת לו. גם במלחמה הזו, אנו מהווים מטרה. גם הפעם הצודק יהיה המנצח. אין עתיד לעבר. אין עתיד למוות. הניצחון לא חייב להיות תבוסה לעולם המוסלמי או למרחבה הערבי. זו תהיה תבוסה לעיוורון דתי. לקנאות".
בהמשך אמר פרס: "העולם, ובתוכו אנחנו, ינשום לרווחה. נראה מזרח תיכון שידע נביאים ומדענים. נוכל לחזור לסדר היום של העולם היהודי. לשקוע בצד המואר של החיים, יחד עם התושבים האחרים ללא הבדל דת, לאום או מעמד. להיות עם סגולה. אור לגויים. נוכל להבטיח את שלום המולדת. שלמות המורשת הגדולה שלנו".
לאחר דברי פרס החלה השבעת חברי הכנסת, על-פי סדר הא-ב. חברי הכנסת נשבעו ללא הפרעה.
הטקס הסתיים כאשר נשיא המדינה עזב את המשכן.
פגרה כבר בעוד שישה שבועות
אם מישהו דאג שחברי הכנסת החדשים לא יצליחו לעמוד בעומס הרב, הרי שהוא יכול להסיר דאגה מליבו. הכנסת ה-16 תצא לפגרה כבר בעוד כשישה שבועות. הפגרה תימשך חודש ימים. כשלושה חודשים אחר כך ייהנו חברי הכנסת מפגרת הקיץ הארוכה.
בעבר דיברו מספר חברי כנסת על הפסול שבפגרות הרבות, והבטיחו לפעול לשנות זאת. אשרי המאמין.
חברי כנסת חדשים ובלתי מוכרים
יום קשה לעיתונאים המסקרים את הכנסת בישראל (יום ב', 17.2.03) - במעמד פתיחת מושבה הראשון של הכנסת ה-16, יאלצו הכתבים להתחיל ולשנן 40 (!) שמות חדשים של חברי כנסת, שיושבעו במעמד החגיגי.
נכון, חלקם זכו כבר לכותרות שמנות, סביב פרשיות בהן היתה, או לא היתה, מעורבת שחיתות. חלקם כבר הספיקו לצעוק ולהתלהם סביב שולחן זה או אחר, בתוכנית טלוויזיה כזו או אחרת - בערוץ כלשהו. אולם לגבי רובם - לא יהיה מנוס מלעקוב אחר התמונות והכיתוביות שיופיעו בתחתית מסכי הטלוויזיה. כי בינינו: מי יודע מי הוא רוני ברינזון (משינוי), או משה כחלון (מהליכוד), למשל.
מרכז הליכוד שולח לנו במתנה רשימת שיא של 16 ח"כים חדשים, הכוללת דמויות צבעוניות מאוד, מחד, ורשימה לא קצרה של אלמונים מאידך. מה שנראה כבטוח - היא העובדה כי מדובר ברשימה שיהיה מעניין לעקוב אחריה.
חברי הכנסת החדשים של הליכוד הם: רוחמה אברהם, יעקב אדרי, אלי אפללו, גלעד ארדן, בנלולו דניאל, רוני בראון, ענבל גבריאלי, גורלובסקי מיכאל, גמליאל גילה , חזן יחיאל, יתום אהוד, כחלון משה, מגלי ואהבה, נס לאה, גדעון סער ואחרון, ומוכר ב'זכות אבא' - עמרי שרון.
סיעת העבודה-מימד, תציג נבחרת של ח"כים חדשים מוכרים קצת יותר, הכוללת את עמרם מצנע, את יצחק הרצוג, את דני יתום ואת יולי תמיר.
אם אתם שואלים אותנו - זה זמן טוב לנצל את המועד החגיגי, ולשאול מחר את מיודעיכם - מצביעי שינוי, כמה מ-9 הח"כים שהם שלחו לכנסת, הם באמת מכירים.
רשימת חברי הכנסת החדשים של שינוי תכלול את רוני בריזון, את חמי דורון, רשף חן, יגאל יסינוב, אתי לבני (אין קשר לציפי מהליכוד), את אילן ליבוביץ', את מלי פולישוק בלוך, אהוד רצאבי ואת אילן שלגי.
סיעת בל"ד תכלול בכנסת ה-16 את זחאלקה גמאל ואת טאהא ואסל. אפי איתם יושבע גם הוא בפעם הראשונה כח"כ, מטעמה של המפד"ל ועימו נשלחת לכנסת ה-16 הח"כית החדשה והראשונה של המפלגה, גילה פינקלשטיין. ש"ס שולחת לרשימת החדשים את יעקב מרגי, האיחוד הלאומי את אריה אלדד, יהדות התורה שולחת את כוכב הטלוויזיה לשעבר, ישראל אייכלר ועם אחד את אילנה כהן.
נזכיר בהקשר זה גם את מי שכיהנו בעבר בכנסת, ויושבעו כח"כים חדשים-ישנים: אהוד אולמרט מהליכוד, הצפוי לתפקיד בכיר בממשלה, מיכאל רצון, גם הוא מליכוד וניסן סלומיאנסקי מהמפד"ל.
מייד לאחר השבעת הכנסת ה-16, יחלו שני הליכים. בראשון יבחרו ראשי וחברי הוועדות השונות. בשני יבחר יושב ראש הכנסת. שם בולט במועמדים לתפקיד יו"ר הכנסת ה-16 - הוא ראובן ריבלין, ששימש שר התקשורת בכנסת היוצאת, והבטיח מקומו, כמוביל בכנסת הקרובה, לאחר ששימש סנגור בולט של משפחת שרון בתקופה שקדמה לבחירות, לאור הפרשיות ששמה נקשר בהן.
אכן - יום קשה לכתבי הכנסת והמפלגות. שלא לדבר על מפעילי מזנון הכנסת - אשר יאלצו לפתוח רשימת חייבים חדשה.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
