בעוד ממשלת עירק ממשיכה להאשים את נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, כי הוא וממשלו מחרחרים מלחמת עולם, נראה כי העולם כולו מסוקרן לדעת מה יהיה הצעד הבא בו יבחר הדיקטטור העירקי - נשיא עירק, סדאם חוסיין.
במטרה לבנות מסגרת שנועדה להבין את הרכב האישיות, המניעים, התפיסות והמעשים של סדאם, פותח לגביו פרופיל פוליטי ופסיכולוגי. המשימה ניתנה "לפסיכיאטר" של סדאם, ד"ר ג'רולד פוסט, אשר שרת את הממשל האמריקני ב-CIA, והקדיש יותר משני עשורים בניתוח אופיים של האויבים הגדולים ביותר שידעה אמריקה.
פוסט הגיע למסקנותיו על-ידי חקירה מעמיקה בעבר של ה"מטופלים" שלו. ביחס לסדאם חוסיין, פוסט מאמין שהחשיבה של סדאם קשורה לפגיעה עצמית-אישיותית הקשורה לינקותו ותהליך ההתבגרות הטראומטי שעבר.
"הכל קשור באמא שלו. בזמן שהיתה בהריון אתו, אביו נפטר ואז נסתה אמו להתאבד", צוטט פוסט לעיתון "גארדיין". אמו של סדאם, סודהה, החליטה לבסוף שלא להתאבד בעודה נושאת ברחמה את סדאם הקטן. מתברר, שמשפחה יהודית עירקית מנעה ממנה מלעשות זאת ואף לעבור הפלה. אותה משפחה יהודית, מתגוררת היום בישראל.
סדאם נולד בשנת 1937 בעיירה קטנה ושמה טיקריט, כפר איכרים עני, הנמצא במרכז עירק. אמו, סודהה, מצויה הייתה עדיין בדיכאון עמוק לאחר הלידה באופן שמנע ממנה לספק את צרכיו האלמנטריים של הפעוט שזה עתה נולד. זמן קצר אחר-כך נמסר סדאם הקטן לידי אחיה, חאיראללה, שם שהה עד גיל 3.
כאשר חזר לאימו, התייחסותה אליו עדיין לא השתפרה. היא דאגה לצרכיה שלה, התחתנה מחדש, והרשתה לבעלה להתעלל בבנה - סדאם. עם זאת, כבר בשנותיו הראשונות, דאג לבנות את מוטיב חייו ולא היה מוכן שישימו לו גבולות.
"אביו החורג התנהג בו בברוטאליות. הוא נהג להתעלל בו פיזית, מילולית ופסיכולוגית. הכישלון של אמו בגידולו וההתעללות של אביו החורג פגעו קשות בהערכה והביטחון העצמי שלו. במונחים פסיכולוגיים, ניתן להתייחס לזה כאל פגיעה באישיות...בצורה טיפוסית, אחרי כאלה חוויות טראומטיות, אנשים יכולים לשקוע בייאוש וחוסר תקווה. אם כי, אפשרות נוספת היא, כי אותו "קורבן" יכול להביא את עצמו למצב של חלומות על גדולה -כדרך לפיצוי", מסביר פוסט.
דודו, חאיראללה, שאימץ אותו עד גיל 3, הפך להיות לא רק דמות האב שלו, אלא גם מדריכו הפוליטי וסיפק לו כאלה חלומות. את האחריות על הטיפול בסדאם הוא קיבל על עצמו כאשר זה ברח מהבית בגיל 8 ובלי ספק עיצב את תפיסת עולמו ודאג למלות אותה בשנאה לזרים.
חאיראללה, אדם מריר בפני עצמו, שהקריירה שלו נהרסה אחרי שהשתתף במרד פרו-נאצי נגד השליטים הבריטים, הנחה את סדאם לפעול בהנהגת מנהיגים אגדתיים וגיבורים כמו נבוכדנאצר מלך בבל וסלאח ע-דין ששחרר את ירושלים בשנת 1187, לאחר שהכריע את הצלבנים. כאשר סדאם הלך לתיכון התווסף שם שלישי לרשימה זו - שמו של נאצר - מודל הערצה של סדאם.
סדאם הגיע לפסגה על-ידי הפיכות, אינטריגות ורציחות. "זה גרם ליצירת אישיות פוליטית מסכנת, נרקיסיזן מרושע וזדוני. הסוג הספציפי הזה של הפרעה באישיות מתבטא בחוסר אמפטיה קיצונית כלפי אחרים, פארנויה, חוסר מצפון, ונכונות להשתמש באלימות כדי להשיג מטרות", אומר פוסט. דרך אגב, פוסט מאמין שאוסאמה בן-לאדן סובל מאותה הפרעה באישיות.
ראוי לציין, זה לא אומר שהבן-אדם הוא 'משוגע', אלא שהוא מתנהג בצורה רציונלית שמוגבלת על-ידי אנשים עושי דברו. הפרופיל של סדאם, טוען פוסט, טעון: "בזמן שהוא נמצא מבחינה פסיכולוגית במציאות, הרי שמבחינה פוליטית הוא מנותק ממנה". עוד הוא אמר, שהשקפת עולמו של המנהיג העירקי היא צרה ומעווותת. הוא מוקף באנשים שמחמיאים לו, אך פוחדים להביע דיעות המנוגדות לשלו.
בהצהרה שהוצגה בפני הוועדה לשירותים מזויינים בדצמבר 1990 על סף כניסתה של ארה"ב למלחמה עם עירק, אמר פוסט שלפי הבחינה שלו על רמת המנהיגות של סדאם, נחשף שיקול דעת פוליטי שהוא לא רציונלי ומסוכן מאד. פוסט הדגיש, כי תיאוריטיקנים של המזרח התיכון יכולים לזקוף לו את התואר: "המטורף של המזרח התיכון", אם כי, אין למעשה שום הוכחה שסדאם סובל מהפרעה פסיכיאטרית.
פוסט טוען שהשליט העירקי אינו אימפולסיבי, אלא פועל בשיקול דעת ויכול להיות סבלני בצורה קיצונית. "סדאם הוא לא פסיכוטי, אבל יש לו אוריינטציה פארנוית קשה, הוא מוכן לתגובה ורואה את עצמו מוקף על-ידי אויבים... כאשר הוא נוקט בדרך פעולה מסוימת, הוא פועל בה עד הסוף, בצורה מלאה, ואם הוא נתקל בהתנגדות הוא יאבק אף יותר. לעומת זאת, אם הנסיבות מעידות על טעות בתכנון, הוא מסוגל לשנות את התוכניות. תחת הנסיבות החדשות הוא לא מודה שהוא טעה אלא רואה את עצמו כמתגמש ודינמי", אמר פוסט.
לפי פוסט, בהשגת מטרותיו, מוכן סדאם להשתמש בכל משאביו ובכמה כוח שדרוש. הוא הסביר שסדאם מסוגל להגיע לאלימות קיצונית כולל שימוש בנשק להשמדה המונית נגד ישראל, ארה"ב ובריטניה. למרות כל זאת, מדגיש פוסט, כי התוקפנות של סדאם היא כלי בהשגת מטרותיו, אבל באותה עת, זו תוקפנות מגוננת שבאה להביע את חוסר הביטחון שלו.
פוסט מסביר שמסיבה זו לעולם לא יסכים סדאם לוותר על מאגר כלי הנשק שלו להשמדה המונית. לדבריו, הם הכלי הבסיסי בדימוי העצמי שלו כמנהיג ברמה עולמית. עוד הוא ציין, כי אם יאוים, הוא מסוגל להצית באש את מאגרי הנפט שברשותו, כפי שעשה בכווית ב-91'. "ילדים גדולים צריכים צעצועים גדולים. בלי כלי הנשק הוא אפס, כלום", אמר.
ידיו המגואלות בדם של עודאי חוסיין - ממשיך שושלת אביו
עודאי חוסיין (33), בנו בכורו של נשיא עירק, סדאם חוסיין, נהג, בדרך קבע, לגאול ידיו בדם, להשיג נשים ולאנוס אותן, ולהתעלל במתנגדי השלטון ומפלגת הבעת' העירקית. מנהגים אלו לא היו חדשים, ולמעשה מספר שערוריות שלטוניות ושחיתויות שבהן היה מעורב, נעלמו מעין התקשורת העירקית - בעיקר כאשר נגעו הדברים לעניינה של משפחת חוסיין.
סיפורים רבים נקשו לשם "עודאי חוסיין", בין היתר נמסר, כי הוא שיתף פעולה עם גורמי הביטחון בעירק ועינה את מתנגדי השלטון. השיטה היתה ברורה, קלה ואכזרית: בגברים הוא נהג להתעלל עד מותם; ואת נשותיהם - אנס. בדיעבד, מתברר שעניין אונס הנשים לא היה חדש ולא תמיד בא כתגמול לבעלים "הסוררים" שבגדו בשלטון.
בעבר כבר פורסם כיצד בוחר עודאי את נשותיו, אשר אותן חיבב במיוחד. השיטה גם כאן היתה מוכרת - הורג את בעליהן, באשמה של מעשי שחיתות שלעולם לא יוכחו ולעולם לא יופרכו, ואת האלמנות היה משאיר לעצמו.
עם זאת, מזגו האכזרי של עודאי "תרם" לשבר בקן המשפחתי: לראשונה עלה שמו בתקשורת במערב, ב-1988, כאשר התפרסמה פרשה שערורייתית בה היה מעורב. פרשה זו היוותה את סימני הדרך למעשיו הצפויים לבוא.
מדובר בפרשייה בה נקט עודאי באלימות ואכזריות משוועת נגד משרתו האישי של אביו - האנה ג'גו - שסייע לאביו, בין היתר, בענייני החוץ של עירק. באותו זמן החל אביו לנהל פרשיית אהבים עם בת למשפחה וותיקה בבגדד, שלבסוף נכנעה לחיזורי אביו ונישאה לו. איחוד זה, ללא ספק, סיכן את מעמדו של עודאי, כבנו בכורו של סדאם על-ידי אשתו הראשונה - סג'ידה.
באותו זמן החליט עודאי לנקום במטרה הראשונה הנראית לו לעין - ג'גו. כך, בגיל 24, חדר למסיבת פקידי ממשל וחבט במשרתו של אביו, עד שזה איבד הכרתו ומת. עודאי ביצע את זממו זה, בנוכחות אשתו של נשיא מצרים, סוזאן מובארק שביקרה באותה עת בבגדד ואישים נוספים שנכחו במסיבה.
הפרשייה הפכה לשערוריה לאומית, בעיקר כאשר החליט נשיא עירק, סדאם חוסיין, להעמיד את בנו למשפט באשמת רצח ובטענה כי גם בן של נשיא חייב לעמוד למשפט. שנה לאחר מכן, נשכחה התקרית כלא היתה. עודאי שב לחיים הציבוריים בעירק כאשר הכריז שהוא ראש האיחוד האולימפי בעירק, וניהל את רשת חדשות הטלוויזיה והעיתון המובילים במדינה.
פרשיות התנקשויות רבות קשורות לעודאי וביניהן ה"טיפול" האישי שנתן לגיסו ואח גיסו ב-95', כאשר הגלה אותם לירדן, ושנה אחר-כך הרג אותם. עם זאת, החל מסוף 96', דואג עודאי שלא להתבלט יתר על המידה בפומבי - זאת לאחר ניסיון ההתנקשות בו אשר במהלך אותו הזמן נפגע קשה ברגלו והיה מאושפז במשך 6 חודשים.
