עו"ד מיכה קירש - מבכירי הפרקליטים בישראל, מאשים את הפרקליטות בהסתרת מידע מבית המשפט, במתן מעמד של עד מדינה לאחד מעדי התביעה - תוך הסתרת הדבר מההגנה ומבית המשפט, ובניהול הליכי התביעה בחוסר תום לב ותוך הטעייה.
האשמות חמורות אלה מטיח עו"ד מיכה קירש, במכתב מיום 5.12.00 אל פרקליטת המדינה עדנה ארבל - כנגד המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, בגין אופן ניהולם את כתב האישום שהגישו כנגד לקוחו - ישראל רוזנפלד, וכנגד נאשם נוסף, אריה מקלף. בכתב האישום מואשמים השניים בקבלת דבר בטענת שווא במה שנוגע להשגת אישורים למפעלים מאושרים ולקבלת הלוואות במרמה. המדובר בסכומי כסף המגיעים למיליוני דולרים. כתב האישום - שטרם הוכרע - הוגש ב-1997.
במכתב התלונה מלין עו"ד קירש כנגד עורכי הדין שטיפלו בתיק: הראשון - עו"ד צבי קלנג; והשני, שהחל לטפל בתיק לאחריו (לאחר שעו"ד קלנג קיבל על עצמו את הטיפול בכתב האישום נגד שמעון שבס ומשך ידיו מהאישום האמור) - עו"ד נועם עוזיאל. בעקבות הממצאים שגילה עו"ד קירש, הוא מבקש עתה לעכב את ההליך הפלילי כנגד לקוחו (ישראל רוזנפלד) עד לבירור התלונה המוגשת.
הפרקליטות מיאנה להגיב לגופו של עניין בנושא זה, למעט הדברים הבאים: התלונה תיבדק ותגובה תינתן לעו"ד קירש; העד טיצ'ר לא היה עד מדינה, ועל כן לא ניתן לטעון שהפרקליטות הסתירה מידע בנושא זה.
בתלונתו טוען קירש, כי עדי התביעה המרכזיים ביצעו תיאום עדויות כנגד לקוחו. המדובר בעדים: דוד גבאי, אריה מקלף, דיויד טיצ'ר ודניאל יוניסיאן. קירש מתמקד במכתבו בכמה עניינים - המצביעים, לגישתו, על התנהגותה הפסולה והפלילית לכאורה של התביעה בפרשה זו. נציג להלן את העניין העיקרי המובא בתלונתו:
טיצ'ר הינו עו"ד השוהה באנגליה. הוא טיפל בעניינים נשוא כתב האישום קודם לאירועים המדוברים. במסמך שנשלח לפרקליטת המדינה דאז, דורית בייניש, שמו נזכר כאחד החשודים המרכזיים בפרשת "מי גולן" ובפרשת "אימג'ינג".
לטענת קירש, הודעותו של טיצ'ר בחקירתו במשטרה ובעדותו בבית המשפט, אינן אמת - והן נועדו לחלץ עצמו ולשרת את הפרקליטות, שבחרה לנסות ולהרשיע דווקא את מרשו. קירש כותב בתלונתו, כי טיצ'ר העיד בבית המשפט בחקירה ראשית ביום 23.7.00, והודעותיו במשטרה הוגשו לבית המשפט על-ידי עו"ד עוזיאל כחלק מעדותו הראשית. "במהלך החקירה הנגדית", הוא כותב, "ניסיתי להראות כי טיצ'ר הוא עד מגמתי ומעורב בפרשה, אשר נטל חלק ביחד עם גבאי ומקלף לרמות את מרשי וכי הוא זייף מסמך (ת/95) מתוך כוונה לשבש את הליכי החקירה". קירש הראה בבית המשפט, כי טיצ'ר נטל חלק בזיוף מסמך, אותו מסמך שזיופו מיוחד לישראל רוזנפלד.
קירש מתאר במכתבו, כי ביום 23.7.00 - לאחר עדותו של טיצ'ר בבית המשפט - "הכנתי מכתב תלונה דחוף ביום שלמחרת כנגד טיצ'ר, שבו ביקשתי כי הוא ייחקר מיד וכי הוא יעוכב בארץ עד להשלמת חקירתו. במכתב זה ציינתי באופן בולט ביותר: "מר טיצ'ר איננו עד מדינה ויש להתייחס אליו כאל כל מי שחשוד בביצוע עבירה". המכתב נמסר במהלך ההפסקה ביום 24.7.00 לידיו של עו"ד נועם עוזיאל, שקיבל את המכתב ולא העיר שום הערה (למרות שהיה בידיו מידע מהותי, כפי שיבוהר להלן, י.י).
קירש מפרט במכתבו, כי ההתייחסות אל העד מצד בית המשפט ומצידו היתה כאל עד תביעה לכל דבר ועניין. אלא שתוך כדי התנהלות המשפט, התברר לו, לתדהמתו - וכך התברר גם לבית המשפט, כי ניתן לטיצ'ר למעשה מעמד של עד מדינה. וכך מספר קירש בתלונה שהגיש (דבריו מובאים כאן בקיצורים המתבקשים):
לאחר ההפסקה בדיון ביום 24.7.00 חקרתי את העד ביחס לשותפות במעשה המרמה הקשור לפרשת "אפי בוטוני". בית המשפט העיר הערת ביקורת בהבעת פניו. כאשר ביקשתי הבהרה, העיר השופט, כי כאשר עד נחקר בעניין שעלול להפליל אותו יש להזהירו שאינו מחוייב להשיב. בשלב זה, ולאחר חילופי דברים, הזהיר עו"ד עוזיאל את העד ולאחריו הזהרתי גם אני את העד שאינו חייב להעיד כיוון שהוא זכאי שלא להפליל עצמו. מיד בסמוך לחילופי דברים אלה התברר, כי העד מחזיק בהבטחה מטעם המדינה המעניקה לו חסינות מפני העמדה לדין בכל דבר ועניין הנגזרים מהפרשה נשוא כתב האישום. על מכתב ההתייחסות - שאגב לא נרשם בו תאריך - היה חתום עו"ד צבי קלנג, שטיפל כאמור בתיק מתחילתו. "ביקשתי לראות מסמך זה. בידי העד לא היה מסמך ואז הוציא עו"ד עוזיאל מתיקיו העתק מכתב החסינות והמציא אותו לבית המשפט" (משמע, עו"ד עוזיאל ידע כי הדבר עלול להתגלות באיזה שהוא שלב, ולכן הביא עמו את המסמך, י.י.). "כאשר נתגלה מסמך זה, הוכיתי בתדהמה. החסינות שניתנה לטיצ'ר לא היתה ידועה לי כלל, היא באה על מרשי ועלי בהפתעה גמורה ומובן שגם בית המשפט לא ידע עליה דבר. תדהמתי היתה פי כמה מאחר שזמן קצר לפני כן בהפסקה מסרתי לעו"ד עוזיאל תלונה בה ציינתי מפורשות שטיצ'ר איננו עד מדינה ועו"ד עוזיאל עיין בתלונה ונמנע באותה הזדמנות מלומר לי שאכן טיצ'ר הוא עד מדינה ויש לו חסינות מפני העמדה לדין". למעשה, קובע קירש, טיצ'ר ראה עצמו חופשי להעיד עדות כוזבת - תוך שיתוף פעולה של הפרקליטות, מבלי שסיכן עצמו באישום פלילי, שהרי הובטחה לו חסינות מפני העמדה לדין.
לטענת קירש, אי הגילוי המוקדם של מכתב ההתחייבות שניתן לטיצ'ר, מתגמד מול תהליך ההסתרה שהתקיים ביום 24.7.00:
א) עו"ד נועם עוזיאל קיבל את התלונה שבה הלין קירש מפורשות כנגד טיצ'ר וביקש לחוקרו, שהרי הוא אינו עד מדינה (כך חשב קירש בטעות, נוכח המידע שהוסתר ממנו). עוזיאל קרא את התלונה, אך למרות זאת לא העיר דבר ולא הסב את תשומת לב הסניגור למכתב החסינות;
ב) כאשר העיר השופט שיש להזהיר את העד, לא גילה עוזיאל את עובדת הבטחת החסינות לעד;
ג) לאחר מכן הגדיל עוזיאל לעשות ועוד הזהיר בעצמו את העד על זכותו שלא לענות, כאשר יש בידו מכתב עם הבטחה לעד שלא יעמוד לדין.
"אילולא הבעת פניו של כב' השופט", מציין קירש בתלונה, אשר ממנה התגלגלו לאזהרת העד טיצ'ר, לא היו בית המשפט והסניגור יודעים על קיומה של אותה חסינות עד לסיום המשפט וגם לאחריו! טיצ'ר היה יוצא מבית המשפט כעד רגיל. על הנזק החמור שעניין כזה היה גורם למרשי ולהליך המשפטי אין צורך להכביר מילים" (הערה: כאשר מדובר בעד מדינה, לא ניתן להרשיע נאשם אלא אם ניתן למצוא סיוע, י.י).
לטענת קירש, מיד לאחר מכן הוא פנה אל הפרקליטות, וביקשם לקבל את כל התכתובות בעניין זה, כחלק מחומר החקירה שהוא זכאי לקבל. פנייתו נעשתה בהתבסס על הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, הקובעות: "התביעה הכללית חייבת להביא לידיעת בית המשפט כל הסכם שבינה לבין נאשם או עד לרבות כל הסכם אשר בעקבותיו מודה נאשם באשמתו". בשל זאת הוא פנה כאמור לפרקליטות, וביקש לקבל את כל חומר החקירה הנוגע לעניין זה. על כך קיבל את התשובה הבאה: "לגבי נסיבות כתיבת המכתב נ/167, אין בתיקנו תכתובות או תרשומות המתייחסות למכתב הנ"ל. מכתב זה ניתן לבקשת טיצ'ר בתגובה לבקשתנו כי יבוא להעיד בישראל. לא ראינו בעו"ד טיצ'ר חשוד בעבירה כלשהי ולא היו ראיות להיותו שותף לעבירה לכאורה".
קירש טוען בתלונתו, כי המכתב לטיצ'ר - שנכתב ונחתם על-ידי עו"ד צבי קלנג - ניתן תוך הפרה ברורה של הנחיות היועץ המשפטי לממשלה. "לא ברור מן ההתכתבות עם עו"ד שמעון דולן (מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות, י.י.) האם הוא היה בתמונת מתן החסינות, אך ברור מהתכתבות עמו כי אצלו אין כל תרשומת. אם אמנם עו"ד דולן היה בתמונת מתן החסינות, הרי גם הוא אחראי באחראיות אישית לאי קיום הנחיות היועץ המשפטי לממשלה" - כותב קירש.
קירש מבקש/דורש במכתבו, להורות על בדיקת התלונה בידי גורם אחר - מחוץ למחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, וכן לזמנו ליתן פרטים נוספים.
כאמור בפתח הדברים, הפרקליטות סירבה להשיב תגובה לגופו של עניין. כל שציינה הפרקליטות: התלונה תיבדק, ותינתן תשובה לעו"ד קירש. מעבר לכך, ציין דובר הפרקליטות, העד טיצ'ר לא היה חשוד ועל כן אין לראות במכתב משום מתן חסינות או מעמד של עד מדינה.
